בהליכות שדה גליון 173 התפרסם מאמר על הרכבה בפירות מאת פרופ' אליעזר גולדשמידט, מהפקולטה לחקלאות באוניב' העברית.
גולדשמידט כותב: "הכנה והרוכב שומרים על זהותם הנפרדת מבחינה גנטית תורשתית, שלא כמו במקרה של הרבעת בני מיני בעלי חיים בו נוצר בן כלאים אמיתי שבו מעורבים גנים של שני ההורים, בהרכבת שני מיני צמחים אין יצירה של בן כלאיים שיש לו גנים ותכונות של שני ההורים".
בכך הוא מנפץ מיתוס רב שנים על משמעות ההרכבה באילנות, בעוד כל השינויים והמינים המעניינים שאנו פוגשים בחנויות אינם נוצרים על ידי הרכבה, אלא על ידי התערבות גנטית, היכולה להתרחש באופן פרימיטיבי על ידי העברת אבקנים, וכמובן באמצעים משוכללים בהרבה.
העברת אבקנים אינה אסורה מהתורה, והיא מתרחשת בטבע על ידי יצורים שונים, כך שבעצי אתרוגים המצויים בקירוב למטע אבוקדו למשל, מורגשת השפעה. בעצי אתרוגים מזן אחד (חזו"א) הנטועים בסמוך לזן אחר (תימני) ישנה השפעה ניכרת.
התרומה של הכנה לרוכב לא מתבטאת איפה בדנ"א ובתכונות הבסיסיות, אלא אך ורק בהורמונים ובמינרלים, אותם כל עץ מעבד בדרך המיוחדת לו. ולפי דברי גולדשמידט נבדקת השערה לפיה הרוכב מעביר גם חלבונים וחלקים מהRNA אבל לא שום דבר מהקוד הגנטי.
לפיכך אתרוג מורכב על לימון או חושחש, אינו מקבל שום תכונה של הלימון או החושחש. מה שכן הוא מקבל, זה את הכח להוציא מעצמו את כל הפוטנציאל שהיה בו קודם. הוא יחזיק יותר זמן, קליפת הפירות תהיה יותר עמידה, הפירות יהיו יותר חזקים, ייתכן שיהיה יותר או פחות לחות, חומציות, וכדו'. הכל בתחום האתרוג בלבד.
האם יש בכך כדי להתיר אתרוג מורכב?
החזון איש בעצמו מסתפק האם יש מקום לפסול אתרוג מורכב: "לפיכך יש מקום להסתפק להכשיר אתרוג המורכב בלימון בזמן שהפרי כולו אתרוג בטעמו ובריחו ומראיתו", אבל הוא מעלה גם צד לאיסור: "באמת הוא משתנה בתבניתו הפנימי והחיצוני ע"י ההרכבה בכמה פרטים", אי אפשר לקבוע שהפרי לא משתנה כלל. ומסקנתו "כבר יצא הדבר לאיסור", כבר הכריעו הפוסקים לאסור (חזו"א כלאים ב' טו'). אמנם החזו"א לא תפס את הדבר כאיסור ודאי כפי שהוא כותב במקום אחר "אתרוג המורכב יש להסתפק וכמ"ש סי' ב' סקט"ו" (חזו"א כלאים ג' ז').
לפי דברי גולדשמידט השינוי שמביאה ההרכבה אינו משהו מתכונות הלימון, אלא רק סיוע להוציא את תכונות האתרוג. אמנם אין כאן ראיה גמורה להתיר, כי אולי סיוע שיכול להתרחש רק על ידי פרי אחר, הוא סוף סוף שינוי הבא מן החוץ. אבל האוסר צריך להביא ראיה. כי סוף סוף אין כאן אלא אתרוג.
אמנם לפי דברי החזו"א בהמשך (ג' ז') אפשר בהחלט שהלימון האתרוג והתפוז הם כולם מין אחד לענין כלאים (כשם שהמשנה מחשיבה אבטיח ומילון למין אחד), וממילא המצוה לקחת אתרוג מוגדרת לא כמין האתרוג, אלא כפרט מסויים במין פירות ההדר. ולכן אין משמעות לדיון האם מין משפיע על מין, כי המצוה אינה לבחור מין אתרוג, אלא לקחת פרי הדר שנראה כמו אתרוג, שתכונתו כאתרוג, ואם תכונתו השתנתה מאתרוג אפשר שהוא פסול. ובכל אופן גם זה לא ברור כלל וכלל.
וגם אם נוציא מכאן שאתרוג המורכב פסול, אין זה פסול גנטי, שמעורב בו זרע של מין זר, אלא שהוא פסול רק משום שהוא שונה מאתרוג קלאסי. במדה והוא שונה. ולפי זה כל אתרוג שאינו שונה מאתרוג קלאסי (כזה שבטוחים שהוא אינו מורכב) בתכונותיו, לא צריך הכשר על מוצאו.
ובאמת, אתרוגי החזו"א מוצאם מעצי בר שבנחל עמוד. אמנם פרופ' גולדשמידט טוען שרוב האתרוגים בא"י לפני מאות שנים היו מורכבים. לא ידוע לי על סמך מה הוא טוען כך, אבל אם רוב האתרוגים היו מורכבים לפני מאות שנים, מכאן עולה ברור שלפני מאתיים שנה כל האתרוגים מורכבים. כי כל דפריש מרובא פריש, כשאדם רוצה לקחת יחור של אתרוג הוא לוקח מעץ טוב וחזק. אם לא נניח שהיו בארץ קבוצה של מגדלי אתרוגים שהקפידו שלא להרכיב, הרי סתם עץ הנמצא בכל מקום, הוא פורש מן הרוב שהיו מורכבים. גם עץ שגדל בר כיום, יסודו סוף סוף בנטיעה של מישהו. והנדון שלנו הוא על הנטיעה הזו.
העצים שבנחל עמוד אינם במקום הפקר או נטוש, נחל עמוד היה מיושב ברציפות במשך מאות שנים בטחנות קמח ומבנים שונים, מכיון שהוא מקור מים לא אכזב יחידי במרחק גדול יחסי. וסביר שעצי האתרוג המועטים שבו מקורם בנטיעה של מישהו, או באתרוג שנפל למישהו שקטף אותו בנטיעה אחרת. למרות שכבר בפאת השלחן מצויין שכשרצו אתרוג היו יורדים לנחל עמוד.
אבל אם נאמר שכל השאלה היא איזה אתרוג הוא 'קלאסי' ואיזה עבר שינויים, הרי ככל שהעצים גודלים בצורה של בר תקופה ארוכה יותר, הם חוזרים לסורם האתרוגי. שכן הרכבת לימון לא משנה את הדנ"א של האתרוג, אם רוצים שהיחור החדש יהיה חזק גם הוא צריך הרכבה. ועצים שגדלו תקופה בלי הרכבה חוזרים להיות אתרוגים קלאסיים.
ומכאן: ייתכן שלפני חמשים שנה אתרוגי חזו"א היו יוצאי דופן בכך שנלקחו מעצי בר שרחוקים מהשפעת הלימון. אבל אין ראיה לאסור אתרוג מורכב בגלל עצם ההרכבה.
---
ובענין המרכזי של כלאים, בחזו"א (כלאים ב' טז') נראה שגם הנדסה גנטית ללא שום הרבעה בפועל, אסורה מדין כלאי אילן. והדברים תמוהים מאד, שהרי האבקה קורה גם בדרך הטבע. ובכלל החזו"א שם מדבר על מציאות שלכאורה לא קיימת כלל (אדם שנוטל שרף מעץ אחד ונותנו בסדק של עץ אחר, ומכאן צומח ענף בתכונת העץ בעל השרף), אבל לו יהי שהיתה קיימת, אין שום סיבה לאסרה לכאורה.