לאן נעלמו היהודים הקראים ?

הפורטל של היהודים הקראים בישראל
http://www.karaim.net/

צ'וטנג העלית טענה מעניינת, שאינה קשורה בהכרח לזהותם של הקראים. לאמור: קהילה שטטוענת כי יש לה מסורת מחייבת, אך המסורת הזו מכילה דברים סותרים, סופה להתפצל ולהתרסק לרסיסים - ולהעלם. *** הדבר ראוי לדיון בפני עצמו. אם זה נכון, מדוע זה לא קרה, להבדיל, לעם ישראל, שגם לו יש מסורת שמכילה סתירות רבות, ברורות במידה כזו או אחרת - בספר הספרים של ההלכה, התלמוד? יש לכך כמה וכמה סיבות. הראשית שביניהן היתה מנגנון מוכן מראש להכרעה בין סתירות. כשהמנגנון הזה הרשמי בטל, התפתחו מנגנונים בעקבותיו. למעשה, לפנינו היסטוריה של התפתחות ההלכה. וכבר דנו בזה בעבר. א. התורה הועידה מנגנון דמוי סנהדרין להכרעה בשאלות חדשות או שאלות שנשתכחו. ב. לאחר שבטל המנגנון הזה, עדיין היו מנגנונים מקבילים בדמות ישיבת יבנה בימי התנאים, ואחר כך היו מרכזים גדולים בישיבות, בארץ ישראל ובבבל. ג. ככל שנפוצו ישראל בגלויות, הם עדיין ניסו לשמור על קשר עם המרכז שהיה בבבל, אך גם נשענו על ספר הפרוטוקלים (הגדרתו של שטיינזלץ, כמדומה) של הלימוד במרכזים אלו, התלמוד. הפוסקים מן התלמוד או מכתבי פוסקים כגון הגאונים חשו שהם מקיימים הלכה ברורה ללא התפצלויות ומחלוקות. ד. כאשר קמו פוסקים מקומיים, נשענה כל קהילה על הפוסקים שבסביבתה, ללא מודעות לכך שיש גם שיטות אחרות. ה. כאשר נאלצו מסורות שונות להגיע לידי התמודדות, הגיע פתרונו של ר' יוסף קארו: לנסות לחקות את הדגם של הסנהדרין על ידי הכרעת הלכה לפי רוב. ההנחה הסמויה כאן היא שכל הפוסקים לדורותיהם מהוים מעין סנהדרין שלא מדעת. ו. לאחר כתיבת השו"ע, צצו הגהות מקומיות. אך עדיין התחושה היתה שיש נאמנות לספר מרכזי אחד. ז. בימינו, חזרה המודעות לקיומן של מחלוקות, אך התפתח גם מנגנון שממשיך הלאה את שיטת השו"ע. השו"ע הכריע במחלוקת לפי רוב דעות. המשנה ברורה נקט את שיטת הלכתחילה/בדיעבד (לינקי? היכן אשכולי על זה מראשית ימי הפורום ?). לכתחילה נוקטים כשיטות חשובות של האחרונים. בימינו, אם ניקח לדוגמא את פסקי הרב דבורקס ביתד נאמן, וזו בוודאי רק דוגמא של שיטת הפסיקה בקהילות חרדיות ובספרי ליקוטים, מחמירים כמו כל הדעות האפשריות לכתחילה. בדיעבד, אם יש רק גדול הלוקח על כתפיו להורות את האמת, יש גם היתרים... על כל פנים, קיימים מנגנוני איחוד בין המחלוקות. מסתבר שתופעה כזו לא קיימת בין הקראים. *** הדברים הובאו כאן רק עבור הדיון בקראים. להמשך הדיון במה שקורה, להבדיל, בעם ישראל, נא לעבור לאשכול החדש הבא: צ'וטנג: האם מחלוקת בהלכה גוזרות כליון על העם? http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1836012 שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

תגובות שהעותקו מן האכול החדש אך שייכות לכאן: חד וחלק כתב: מימוני מכובדי, ייתכן והתשובה טמונה בכך, שגם בזמן התנאים והאמוריים, מספר היהודים הקראים היה מעט מאוד. וכשהתפזרו בין הקהילות השונות, לא היה בהם מספר אנשים מספיק [גם לא בבחינת "מועט המחזיק את המרובה"], כדי ליצור קהילה אותנטית משלהם ולהמשיך את מסורתם הייחודית. לכן לא הצליחו להמשיך במסורתם לאורך ימים ושנים. ------------------------- ממדבש כתב: "שגם בזמן התנאים והאמוריים, מספר היהודים הקראים היה מעט מאוד" (איקון פוצה פה מופתע שאי אפשר להעתיק - מ.) חד וחלק מכובדי למוד קצת היסטוריה! וכדי ללמוד זכות, אולי אתה דוגל בשיטת חוקרים מסוימים הסבורים כי הקראים נחשפו לספרות קומראן (מגילות מדבר יהודה) ומהווים ממשיכי דרכם של הצדוקים? ------------------------------------------ חיים9999 כתב: מיימוני ברשותך אבהיר את דבריך (אם לא תתקן אותי). יש הבדל מהותי במוסד לבירורים, בין קבוצה שמקבלת את התורה שבע"פ למתנגדיה. כשיש מחלוקות והתקבלה הכרעה, אפילו במקרה שההכרעה הגיע בגלל טעות, זו התורה וכמאמר חז"ל אפי' אמרו לך על ימין שהוא שמאל. משא"כ, הקראים שמחפשים את האמת המוחלטת, הם אינם יכולים לקבל הכרעה שיפוטית כל ויכוח יגרום לפיצול. אני אישית חושב, שליבוביץ צודק כי התורה שבע"פ היא היסוד להכל. התורה שבע"פ, קובעת את המעמד של התורה שבכתב. מהות התורה שבע"פ, הבנת השכל המוגבל את האמת האין סופית. בתורת בנ"א חייב ליפול טעיות, אבל אין לכך משמעות מדי רצינית. מהותה של קבלת התורה מתגלה אצל חז"ל, "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, הקדימו נעשה לנשמע". יהודי כשר, בתחילה מקבל את המצוות ללא קשר לרעיון המהותי, ורק אח"כ עושה את ה"נשמע". כל זה מופקע אצל קראים. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

חיים אני מבין מדבריך כי אתה מקבל עקרונית את הצעתי, כי לקראים לא היה מנגנון על להכרעה בין הכרעות חולקות, מה שאין כאן אצלנו. כל שנותר הוא לבדוק אם אכן זו הגישה הקראית. האם, היסטורית, הקראות שללה, באופן נורמטיבי, מוסדות של הכרעה, ואם אכן כך נהגו בפועל במשך הדורות. כל מה שאני אישית יודע על הקראות הוא הציטוט המפורסם ממייסד הקראות, ענן, שהזמין את תלמידיו: "דוקו באורייתא שפיר" (עיינו היטב בתורה). אולי מומחים לקראות, או למצער בעלי לינקים מגוגל, יוסיפו להתרת הספק. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

קישור מעניין לוויכוח בשאלת אחידות הפסיקה אצל הקראים
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%94_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%AA

אני לקראת סיום מאמר על עדת קומראן ובה משווה גם לקראים, אשמח לקריאתכם (ויותר להערותיכם):

שם:

גם על הקראים לא אדון בספר זה, ואפנה לספרו המסכם של ארדר, אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן: לתולדות חלופה ליהדות הרבנית. אמנם בהלכות רבות הם דומים לעדת קומראן, אך נדמה שהדמיון נובע מעיקרון המשותף של ההיצמדות לפשט, כאשר השוני גדול הרבה יותר - לקראים אין מסורות נוספות לתנ”ך[1] (כפי שלעדת קומראן יש בכמות עצומה, שמקצתה מתוארת בספר זה), ולכן בכך הם יותר רחוקים מעדת קומראן אפילו יותר מהפרושים. חריג לכך מהווים שלושת מגילות קומראן שנמצאו בגניזת קהיר, אך הדבר תלוי למי מגילות אלו היו שייכות, ואין בידיעתינו כיצד התגלגלו לשם ועל ידי מי[2]. היות והספרות הקראית שבידינו אינה מזכירה מגילות אלו[3], ואף מציינת 'כת מערות' כשונה ממנה[4], הרי שיוך הקראים לעדת קומראן אינה סביר. עם זאת, נשארת האפשרות שאם הצדוקים היו אכן דברים רק בתורה שבכתב וללא מסורות נוספות (דבר שמוכחש בספר זה, בפרט שהיה להם ספר גזירתא), הרי שהקרבה לקראים ברורה, ואכן כך ציינו מקצת הקראים והרבנים. למרות זאת, הקראים אינם כוהנים ולא מייחסים חשיבות לבית צדוק, ואין בידם שום כתב צדוקי.