| נשלח ב-27/9/2004 15:43 |
 |
| |
אליכם אישים אקרא 2
עוד מצאתי שהיה כתוב,איש אחד היה ובביתו אישה עקרה ובן
אין להם,
רק היה גדל אצלם איזה כבש אחד,ולכבש שני ראשים,האחד,עשוי
כדרך ראשו של כבש ,והשני דמות אדם זקן לו,
ומחמת שהיתה פרנסתו בדוחק גדול,ואף המרעה באותה המדינה
רזה היה.נמצאו אף מזונותיו של אותו הכבש רעים,והיה מצטער
הרבה,ומטלטל שני ראשים שלו,וגועה בפיות שלהם בבכיה,בזה
פועה כדרך בכי הכבשים,ובזה משבר קולו כדרך בכיתן של בני
האדם,והיו מתערבין הקולות זה בזה.
והיה מטלטלן הרבה ונותן הקול בבכיה עד שהיו נתלות עיניהם
אלו באלו באותה שעה היה משפיל את ראשיו ושותק.
תוקן על ידי - עורבא_פרח - 27/09/2004 15:45:44
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 15:58 |
|
| |
עורבא,
ברוך שובך!
כתיבתך נפלאה. המשך לזכות אותנו מפרי עטך! 
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 16:51 |
|
| |
פרח
הלמאי כבש ולא כשב ?
וכי אפשר להם לשני ראשים לשמש בכבש אחד?
ולא תהיה בכיית אדם כגעית כבשה. והעירוב הו איך נתערבו?
השבנו אילך ונשוב בה.
כי קנאתי בהוללים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 23:12 |
|
| |
הכבש בעל שני הראשים הוא משל לאדם, שיש בו נשמה אלקית וגוף בהמי המחפש את תאוות העולם הזה, שבאות אמנם מצד צרכי הגוף המשותפים לאדם ולבהמה.
ההורים הם שתי הספירות העליונות. החסד משפיע כדרכו, אלא שהחסדים נעצרים בשל עקרותה של אם של מעלה.
הכבש קרוע בין שתי המשיכות המנוגדות שלו, לקדושה ולהפכה.
כשיתקן הכבש את עצמו, ישמש כתפארת להעביר שפע מלמעלה למטה, שהיא בחינת יעקב ומשה, ויתוקן תיקון השלם.
(מתוך פירושי ר' נתן-מיימוני לסיפורי ע-עו-עור-עורבא פרח.
אם אתה מאמין שאפשר לעשות בדיחה, תאמין אפשר לתת לה משמעות רצינית).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 09:26 |
|
| |
מיימוני,
דרך כלל איני נוהג ליתן פירוש לדברי,וכבר פירשתי לך טעמי בכך.
אמנם פליטת קולמוסך, "אם אתה מאמין שיכולים לעשות בדיחה וכו'" היא שגרמה לי לתהות כלום דופק אני על שערים נעולים?
נניח שיש אמת בפירושך,הדרך אחרת יש בידך להציג את סתימת חידת החיים ,את לידת האדם החומרי מן הקל משולל החומר,[[יחס הכבש כבן,"ובןאין להם",וכו'],את תלית הרוח של האדם בקומת חומר שלו,[פני אדם זקן],את חיות וקיום הנשמה ממזון החומרי, וצערה בהעדרו,את טלטול הרוח והחומר, אי השלמות של כל חד לבדו[טלטלת הראשים],והמנוחה והרכנת ראשם בעמדם מול חידת הבריאה,דירת חומר ורוח בכפיפה אחת.??
דעתי כי בעולם אשר כל תפיסתו משל,גם הצגת הנמשל נצרכת למשל.
תוקן על ידי - עורבא_פרח - 28/09/2004 9:30:57
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 10:30 |
|
| |
עורב יקר
א. איני זוכר מה הטעם שפירשת שאינך מפרש משלים. אולי תזכיר לי בשנית?
ב. מתוך דבריך כאן אני למד שכיוונתי לנמשל שלך? כלומר, אם נניח שגם הפירוש ה"קבלי" שהבאתי נועד להעביר אותו מסר. גם אם יש בו תוספת ענין, אולי רבה על העיקר.
ג. כוונתך לטעון שרק משל מסוגל להביע כה הרבה במלים קצרות, מה שאין כן הפירוש וכל שכן הניסוח הפילוסופי?
כפי שאולי ביארתי בעבר, ואולי לא, הבנה עבורי היא ניסוח מסודר ושיטתי במונחים ברורים ככל האפשר. אולי זה לא יספיק לדורות הבאים, אבל זה לפחות יאפשר לי לאפיין לעצמי מה אני מבין ומה לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 11:38 |
|
| |
מיימוני יקר
אפתחה במשל,
"איש אחד היה ולו בן אחד,ואותו הבן שווה בקומתו ובכל
עיניניו לשאר בני גילו רק שינוי אחד היה בו,
שמקום פיו סתום היה שלא נעשה לו פה,
ובשעה שביקש לדבר היה מחווה בידיו ומרמז כדרך
שעושים,והיו הבריות קוראים אותו "המדבר"
שקול שהיה מדבר בו,הוא שהיו רואים הבריות."
ממעלת המשל כי הוא תופס את עצם הרעיון ממילא ניתן להשיגו בכל קומותיו ורמותיו כל אחד במקומו,
אך העיקר,הבנתינו היא לעולם בצורה של משל אנו חיים בעולם של ציור לא של אידיאות,גם לתחושות העולות מתוך הקצנת מציאות והעמדתה באופן מסוים יש מקום בתוך תפיסתינו,
נתינת פירוש למשל ואגדה מעקרתן ומסרסתן,לוקחת מהם את אותה ראשוניות שיש להסתכלות השכל על דבר[מציאותי] הניכר מתוכו שצריך הוא לפירוש,ומעבירה זאת לשלב רחוק של הבנה בהשגת דעת.[בעבר כתבתי בזאת על הצורך בפן האומנותי של האגדה שעל כורחינו קיים הוא בה]
תוקן על ידי - עורבא_פרח - 28/09/2004 11:39:53
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 12:21 |
|
| |
סבורני שהבנתי.
יש כאן שני ענינים.
מעלת המשל.
השאלה אם ניתן לתרגם אותו לנמשל. לדבריך, תירגום כזה תמיד יהיה לוקה בחסר.
אני סבור שגם אתה צודק, לי לפחות אין ברירה אחרת. משל, מעצם פתיחותו, הוא חשוד בעיני עד שאני מסוגל לקבע את משמעותו במילים ברורות עבור עצמי.
אבל זה רק אני...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 18:18 |
|
| |
אם הנמשל = למשל
אז הנמשל הוא המשל עצמו
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 07:55 |
|
| |
עורבא ומיימוני, ידידיי,
דומני שיש במשל משהו מעבר לנמשל, והוא שבעצם הנמשל הוא משל להמשל.
וזהו ההבדל אצל בני דודנו המשפטניםם, בין משפט קזואיסטי לאחר. ותליא אם הכללים קדמו למקרה או המקרה לכללים (ובתורה, כידוע, המקרים קדמו, ודלא כלומדי העיון דהאידנא).
לא אוסיף עוד בביאור דברי ידידי עורבא, שאל"כ אחשד שאינני מבין דבריו ודברי פירושי.
ברוך בואו דמר, ויסלח לי על שספון אני בצילא דמהימנותא, כההוא הבעטליר הז' דמוהר"ן (ואיתימא בעל תפילה דידיה), ושם עדיין לא באה אותה הדרך הממוחשבת שמר פוסע בה. אך זעקתה וקריאתה נשמעת היטב גם להתם.
חג שמח 
מיכי
|
|
|
|
|
