|
|
| נשלח ב-8/10/2004 11:26 |
 |
| |
פרח
<"בתור חב"דניק">
אני או אתה או שנינו.
******
למואדיב.
<"אם כבר אנו באנשי שקלוב, אני ממתין בקוצר רוח לדיון שיעסוק בפנדרי הגיבור">
תצטרך לחכות הרבה זמן, ואני מקווה שיש לך נשימה ארוכה.
לא ידעתי שפנדרי הגיבור היה חבד"ניק, אבל ידוע לי מעט על אנשי שקלאב, מסיפורי זלמן שניאור ומהסיפורים של עליית הפרושים לארץ ישראל.
ראה:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/nisyono-4.htm
תוקן על ידי - נישטאיך - 08/10/2004 11:45:26
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2004 11:37 |
|
| |
תוקן על ידי - נישטאיך - 08/10/2004 11:39:03
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2004 20:36 |
|
| |
נישטאיך יקירי, כבר קבעו חז"ל " כל ליצנותא אסירא חוץ מליצנותא דעבודה זרה". מן הסתם על גמרא זו סמך רבי הלל מפאריטש. מדבריך ניתן להבין כי הגר"א הכיר בדרכי החסידים כדרך בעבודת ה' שאינה זרה. או שמא מה שמחרימים בכלל לא מצחיק....
תוקן על ידי - jebo - 09/10/2004 20:42:20
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2004 21:33 |
|
| |
.
אני מתנצל אם דיברתי בלשון סתומה.
בהוצאת "דביר" , לפני שנים רבות, הוצאו - בעברית - כתביו של זלמן שניאור, ביניהם - אנשי שקלוב.
אחד מהכרכים נקרא בשם "פנדרי הגיבור" , סיפור חייו של עגלון יהודי 'ז'לוב' , חסון וחזק.
סיפור זה, יותר משסיפר את סיפורו של פנדרי הנ"ל, צילם תמונה של חיי השטעטל והיהודים, כמו גם יחסי היהודים-גויים שבאותו האיזור.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2004 14:42 |
|
| |
למואדיב.
צדקת בדבריך, אך סיפורי זלמן שניאור אינם רק עוד "סיפורי שטעטיל" קלאסיים, ברבים מהם הוא קורא את נפשות החסידים והמתנגדים כפי שלא קראם אדם, מאותה סדרת ספרים שהזכרת, זכור לי סיפור שהשאיר עלי רושם, שקשה לי להשתחרר ממנו אפילו היום, שנים לאחר קריאתו, בו הוא מספר על מתנגד שבתו חלתה אנושות, והרופאים התייאשו ממנה, הסיפור מתאר את לבטיו של האב האוהב את בתו אך שונא את החסידים ואת רבם, ולכן הוא מסרב ללכת לרבם של החסידים שהיה ידוע כבעל מופת, אב מתנגד זה מעדיף שבתו תמות, מאשר ללכת לרבי, לבקש ברכה לרפואת בתו.
תוקן על ידי - נישטאיך - 10/10/2004 14:49:30
|
|
|
|
|
