| נשלח ב-29/9/2004 15:46 |
 |
| |
רשמים משבט נידח
אני לא יודע אם הסיפור מתאים לפורום זה -נראה לי שכן-
אבל בכל זאת אספרו בקיצור.
בנדודי הרבים ברחבי תבל הגעתי יום אחד לאינדונזיה ליתר דיוק לצפון אינדונזיה לחלקה הפחות מיושב' הנופים שם עוצרי נשימה, היערות עצומים וכובשים .עוצמה שממזערת את האדם לגודל חרק .חויה אדירה שמסוגלת קצת לשחרר אותנו מהצנטריות שעליה גדלנו [כאילו כל העולם לא נברא אלא למען בתי נייטין ואונגרין.. ]
אבל לא למען זה באתי.
מה שרציתי לספר זה על שבט מופלא שמצאתי שם .שם השבט הוא פארוגלו [מבטאים פא רא גא לו בחולם].
באיזור ההררי והיערי הזה ישנם עוד שני שבטים המונים כל אחד בער 2000 איש השבטים עוינים זה את זה ובכדי להתחבר אל אחד מהם צריך כמובן לספר בגנות השבטים האחרים.
השבט הספציפי שפגשתי [האחרים גרים עמוק יותר ולא הלכתי עד לשם] יש לו אמונות וטקסים מוזרים אבל מרתקים.
היופי הוא שהם נותנים משמעות לטקסים ,אמנם פרימיטיבית בעיני אדם מערבי אבל היא קצת יותר מתוחכמת מהברחת שדים ומזיקים.
אחד הטקסים המקודשים ממש הוא בסיום הציד וליקוט הצמחים לקראת החורף.
הם חיים מציד של חיות שונות ומגוונות בטבע הם אוכלים הכל חוץ מקוף, שהם מסבירים בעובדה שהוא דומה לאדם ולאחר מותו יהפוך לאדם ממש [מין התפתחות ] ולכן האלים לא מרשים לאכול אותו.
ומכל מיני צמחים שמשמשים גם למזון וגם לשאר שימושים כלבוש וכו.
בני השבט צנועים יחסית, בגלל קרבתם לישובים אינדונזים.
נחזור לטקס אחרי שכל הגברים חזרו עם שללם על כתפיהם והנשים עם לקט הצמחים.
לוקחים אנשי השבט את כל שללם ושמים אותו במרכז קרחת יער קטנה ומסתדרים במעגל סביב. יש באויר מין שקט, ותחושה שמשהו הולך לקרות. הנשים מאחורי הגברים גם כן במעגל כל אחת בידה השמאלית מחזיקה במין שפופרת עשויה מצמח שנקרא הונגויה השפופרת מלאה במים מנחל סמוך [דוקא. למרות שיש באר בכפר]ומחכה.
הגברים מחזיקים בידם הימנית צבירי צמחים המורכבים מההונגויה ומחיטת בר .
לאט לאט מתחיל זמזום אחיד מונוטני וביער שקט כאילו שכל החיות יודעות שעכשיו זה זמן הס.
הזמזום מתגבר,איש לא זע ולא נד.כולם על מקומם עומדים רק זמזום הולך ומתגבר. בשלב מסוים בבת אחת כולם עושים צעד אחד לימין וכך זה הולך ומתגבר עד שאט אט הם נכנסים לאקסטזה ומקיפים את צביר השלל בנענועי הצמחים קדימה ואחורה והזמזום כבר הפך לצעקת תחינה אדירה.
כך זה נמשך בערך כשעתים [מאבדים שם תחושת זמן.] עד שבבת אחת הנשים -שעמדו בשקט ורק זמזמו חרישית- מתיזות את מי הנחל על הגברים והגברים נזהרים לא לפספס טיפה ומורחים על עצמם את המים ואז נרגעים.
אחר כך נערכת ארוחה דשנה של חלק מהשלל [לא אלאה אתכם בפרטים מטעמי כשרות].
אותי ואת חברתי הזמינו לשבת ליד ראש השבט שהוא מהיחידים שמסוגל לתקשר מעט באנגלית.
לשאלתינו הסביר לנו שהם מאמינים באל אחד גדול שהוא מכון הכל אבל הוא במאבק מתמיד נגד הרע שהוא יצר אמנם אבל הרע מסוכן גם לו.
ובטקס הזה הם רק מנסים לבלבל את היצורים הרעים בכדי לעזור לאל להשמיד אותם .וזה הם עושים דוקא כשיש הרבה שלל כדי להודות לאל על חסדו איתם .
כמובן שלעולם האל לא מצליח ואולי אף לא רוצה להשמיד את הרע [ששמו אגב "פי נגוי"] כדי שהם יודו לאל תמידית.
מהמשפט האחרון ממש הופתעתי אבל לא יכולתי להאריך כי הגיעה משלחת חשובה מהשבט השני לדון בשביתת נשק ובמסחר.
למחרת כבר היינו חייבים לעזוב בצער רב .
ע"כ לשבט זה.
תוקן על ידי - הבלהבלים - 29/09/2004 15:56:55
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 00:12 |
|
| |
מרתק!
איך אתה מסביר את עניין שפיכת המים שבשפופרות על הגברים. האם יש כאן איזה טקס פריון?
האם קורות שבט הפארוגולו תועדו בספרות אנתרופולוגית?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 07:35 |
|
| |
שחרית,
אם פירושך מתאים (ואודה על האמת - גם אני חשבתי בכיוון זה), הרי שיש כאן היפוך מרתק, שמעניין לנתח אותו גם מבחינה מגדרית.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2004 02:35 |
|
| |
סליחה על האיחור [נסעתי לחג]
שחרית
לא. אינני יודע אם שבט זה נחקר [אני לא אנתרפולוג] .
מהתרשמותי בעוד מספר שנים לא יהיה מה לחקור מכיון שהאינדונזים "כובשים" את השטח .
אמשלום ושחרית.
לא נראה לי שזה טקס פריון .זה נראה היה כהרגעה והטהרות.
הגברים חשים שבטקס הזה הם ב"פייט" והם נאבקים ברוע והמים אמורים לטהר אותם משירי הרוע הדבק בהם.
יש כאן דפוס מענין שבו הטקס עצמו לא מטהר את המשתתף בו ,ההפך הוא עלול להטמא בטקס.
אני לא יודע להשוות למנהגי שבטים אחרים . [אני ברוב המקרים לא מטייל באזורים כאלה,רק קצת בברזיל ובמקום הזה.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2004 19:09 |
|
| |
מענין שזה חמק מכן חברותי.
הגברים מחזיקים בידם הימנית צבירי צמחים המורכבים מההונגויה ומחיטת בר .
אני מריח את מחפשי עשרת השבטים!
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2004 21:22 |
|
| |
הו, קעלמער, אם זו אינדיקציה ודאית, הרי שצאצאי עשרת השבטים פרושים כמעט על כל פינה בפלנטה...
הב"ה,
איני אנתרופולוגית, נכנסתי לאוהלה של האנתרופולוגיה לפני זמן לא רב. אבל ראוי לציין שבהרבה ריטואלים שבטיים (ולא רק שבטיים), אחד העקרונות המנחים הוא מפגש בין ניגודים קיצוניים:
אם בראשיתו של הריטואל יש התרחשות רווית מתח ותוקפנות גברית, המענה לה הוא התרחשות נשית רגועה ומנחמת. אם הראשית קשורה באש או ביסוד לוחמני, המענה קשור במים שמסמלים את האישה ואת כוח הפריון שלה בהרבה תרבויות, ובכלל זו בתרבות שלנו.
ראה לדוגמה בספרו של נאכט 'סמלי אישה'.
אם אתה מטייל בברזיל, חזקה עליך שנכחת בריטואלים של הקנדומבלה (דת מקומית שהיא מן שילוב בין הקתוליות שכפו הכובשים על המקומיים ובין פרקטיקות ואמונות דתיות של הילידים ושל העבדים שהובאו מאפריקה). שמא תחלוק עמנו רשמיך מאלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2004 04:40 |
|
| |
שחרית
מה לא ידעת שלפי הרב אביחיל אכן זהו המצב..
אגב גם אני איני אנתרופולוג [כאילו שהתוספת הזו הכרחית..]
אבל משיטוט באינטרנט לא מצאתי כלום על שבט זה.
אבל מצאתי אתר טוב עם קישורים [בין היתר גם לקנדומבלה]http://virtualnew.haifa.ac.il/users/www/599/aid/site.html
*
עדיין מציק לי קצת ענין צביר הצמחים. אצפה להבהרה מהבל הבלים.
מה הענין בצביר הזה ובנענועים.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
|
