סוף דבר הכל נשמע – תוספת ?

.

נהדר.

אני רק סבורה ששחקן ראשי במחזהו של קהלת הוא האדם לא פחות מהאל.

קהלת מלמדנו שאחרי כל חיבוטי הנפש וה"הבל הבלים", אלו הם החיים ואותם יש לחיות ("ראה חיים עם אשה אשר אהבת וגו'"). ראייה לאו דווקא פסימית ודכאונית, אלא מנחמת.

שחרית,
פרשנותך לקהלת (שבהחלט מקובלת עלי) הזכירה לי את השיר הבא:

בדרך הגדולה / נתן אלתרמן

עִנְבָּלִים בַּמִּרְעֶה וּשְׁרִיקוֹת
וְשָׂדֶה בַּזָּהָב עַד עֶרֶב.
דּוּמִיַּת בְּאֵרוֹת יְרֻקּוֹת,
מֶרְחָבִים שֶׁלִי וָדֶרֶךְ.

הָעֵצִים שֶׁעָלוּ מִן הַטַּל,
נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית וּמַתֶּכֶת.
לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל
וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת.

מואדיב,

ציטוט מתוך דברי פרופ' ליבוביץ: דבר זה צריך להאמר כנגד דעת תמימים או מיתממים רבים, או אם נדבר בלשון ברורה יותר, כנגד דעתם של שוטים או משתטים, הסוברים כי פסוק זה הוא תוספת שניתוספה על המגילה המקורית, ובאה כאילו לרכך או להמתיק את הספקנות הדתית שהיא עיקרה של המגילה, אולם כאמור לא ולא, ולא כן היא.

את המאמר בשלימותו תמצא ב: http://leibowitz.co.il/