כמדומני שהגמרא במגילה מצדדת בכלל בקריאת וזאת הברכה, בתשיעי שהוא ספק שמיני. ואכן בחוצה לארץ הליטאים אינם חוגגים את שמחת תורה כלל ביום הראשון, והחסידים מקיימים את ההקפות רק בלילה.
אולם בארץ ישראל שלא 'זכו' ליום השני, חיברו בין הדברים והמנהגים לעשותם ביום אחד. (כמדומני שהאדמו"ר האמצעי מחב"ד כותב מכתב חריף על עירבוב שני הימים ביום אחד).
אותי הטרידה שאלה אחרת במהלך 'שמיני', מדוע באמת התבקשנו לסיים את התורה ביום זה. והתשובה לזה מצאתי בר"ן, שאומר שיחד עם סיום המועדות אנו קוראים את פרשת הברכה מפי משה, כדי לסיים בברכה את ימי המועדות.
|
|
