התנ"ך נוקד ע"י קראים?

וגם לא את הפורום, כלומר אותנו.

דומני שכאן המקום למחוק כמה מההשתלחויות האישיות (המנוגדות גם לחוקת הפורום). גם הכותבים כנגד הקראים, אגב, ייטיבו לעשות אם לא ייחסו להם מניעים אישיים בלבד ללא הבאת ראיות או הנמקה מסודרת.

אני חושב שזה חשוב להשאיר הודעה זו כמות שהיא, כדי שממנו נוכל לשפוט על שאר ההודעות שלו.

אלי מאיר היקר

אני רואה בדבריך כמה טענות, מתחומים ומרמות שונות. אשתדל למיין את הדברים כדי שיהיה נוח לדון בהם, ואציין מה יש לי להוסיף בכל תחום.

א. האם הניקוד של התורה מגיע מהקראים? אלו למעשה שתי שאלות: מי קבע את שיטת הניקוד שלנו, שבה הנקודות מופיעות בדרך כלל מתחת לאותיות ולא מעליהן? וכאן הדבר ידוע, כדבריך, שזו היתה המצאה בימי בן אשר.

לעומת זה, המסורת כיצד לקרוא את התורה, באיזה ניקוד, היתה קיימת עוד קודם לכן. אנו מייחסים אותה למה שקיבלנו ממשה מסיני (ויש חולקים...).

ב. האם בן אשר היה קראי? לצערי אין לי ידע בנושא זה, אך ראיתי מה שכתב מסתברא ושכתבו אחרים. הרושם שלי הוא שלא היה קראי. אבל אדרבה, הבא נתונים נוספים ונבחן בעצמנו.

ג. המחלוקת אם יש אם למקרא או אם למסורת, עד כמה שניתן לשפוט לפי סוגיות הגמרא, היא בשאלה הבאה:

הכל מודים שנוסח הכתיב של התורה לפי המסורת אינו זהה לאופן שבו מבטאים את המילים. יש פעמים שמשתמשים באותיות ו' וי' לניקוד, ויש שלא. למשל, המילה "סוכה" בלשון רבים יכולה להופיע פעם כ"סכות" ופעם כ"סוכות".

כאשר מילים אלו משמשות למדרש הלכתי, האם יש להתחשב בכתיב או בקרי, או בשניהם? זו, במקופיא, השאלה בגמרא אם יש אם למקרא או למסורת.

ד. האם האופן שבו אנו שומרים שבת, על דיניה ומנהגיה, כולל שיטותיהם של אחרונים, כגון חומרת החזו"א שלא להשתמש בחשמל המיוצר בידי יהודים - הוא האופן שקבעו חז"ל ושה' אמר למשה? האם האופן שבו אנו נוהגים בשמיני עצרת הוא כנ"ל? אלו שאלות חשובות, שכבר הזכרת באשכולות אחרים, ויש לדון בכל אחת במקומה.

עקרונית, נראים דברי צ'וטנג, שכל עוד ההתפתחות ההלכתית היא לפי כללי היסוד שיש בידינו - כל עוד הדברים נקבעים על ידי חכמים, יראי ה' - זה הכל חלק ממסירת התורה.

וכדאי לעיין בסוגיה המפורסמת על תנורו של עכנאי, ובפרשנות שלה לדורותיה, המראה כי הקב"ה נתן את התורה על מנת שחכמים יפרשוה.

אם יש לך השגות על האופן שחכמים מפרשים את התורה, או על המנהגים (ובנקודה אחרונה זו, כידוע, אני שותף לחלק מהשגותיך), יש לכך פתרון קל ופשוט: הבה נלמד את הסוגיות, ונראה אם יש בסיס לערער על דברי חכמים. לפי גישות מסויימות במסורת שלנו, יש רשות לחלוק על קדמונים. במה דברים אמורים, שהדבר נעשה מתוך ידע ויראת שמים. הבה נשתדל לעמוד בתנאים אלו, ונברר את האמת! אבל קודם כל צריך, כמובן, ללמוד, אחרת ההשגה אינה השגה אלא ביטוי רגשי. ביטוי רגשי יכול להיות כן, ממעמקי הלב, אך לא יהיה לו משקל הלכתי. כדי לקבל משקל הלכתי צריך לעמוד בתנאי היסוד של הלימוד והידיעה והדייקנות. (וגם דרך ארץ היא חלק מזה).

***

ההודעה נכתבה בידי מיימוני (הסגנון מעיד...), ונשלחה בטעות על שם עצכח.


תוקן על ידי - עצכח - 14/10/2004 11:14:17