"סתם שיר" - התנ"ך - בעיניי משוררים

ביתו של אדם \ אורי צבי גרינברג. (הגדול מכולם- לפני שהפך למשורר הלאומי)


רק מי ששב אל הכפר לעת ערב: אל עציו הטובים בכל עת
אל חלקת שדהו שהיא המשך פורה לבשרו
ואל בארו המקרה-לו מימיו בנצנוץ
רק מי ששב בערוב יום אל הכפר ולא אל הכרך
הולך כשב למחוז חפצו ולא כהלך גולה למלונו
הולך בשביל הנאמן הרך לצעידה.....כי הוא טוב
מטל, משמש, מנשמת שחקים,מצעידת צפרים בו...
בורד דימדומים באזניו, בלב דופק כצפור אל חלון:
קרב אל גדר זרדים, פותח דלתה לבקתה לבנה,
שכמעט אפשר לחבקה...כהמשך גוף היא ממנו...
שגג לה מקש, והרבה מנשיות בה וקן צפרים...
ואפלולית לילה מברכת בחלון הקטן:
בא ופותח פיו ואומר שלום בה לאשה וולדות
ויושב לאכל סעודת ערב: והדממה שם: כאחרי כנורות
וחלילים שנדמו.....
ולן שם לינת לילה,אשר מטיב הרבה עצים
וצוף השדות בה..והיער הסמוך והנהר--

רק זה טועם מיקר הטעם של מולדת אדם האמיתית
שהיתה לכל אדם אי בזמן בזה היקום
בטרם שם רגלו בנעל וכסה את כתפיו עד קצות גופו
ויבן עיר ויצוק כביש להעלים מעין אדמה מדשיאה.....
ויהי לגוף מרבה רוגז.

רק מי ששב אל הכפר לעת ערב, הולך הביתה באמת:
גלגל מגבו את הכרך הגולה,פותר לו את חידת הכיסוף
והתוגה הדאגה בשל זה,שאדם נושא בחבו
בכל ימי המצאו בעולם משכלל זה,המאוחד.....
מולדת אדם הראשון,שממנה נעקר,היא סיבת הכיסוף
ותוגת התלישות.

אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום/ פנחס שדה


"כשיעור חוט דק שיש ביני ובין הצד האחר
כשיעור ההוא היה שלא שכנה דומה נפשי"
( הקדמת הזוהר - דף ח' ע"א ע"ב)

אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום:
בלע בן בעור מדנהבה, יובב בן זרח מבצרה.
חושם התימני, הדד בן בדד מעוית.
שמלה ממשרקה, שאול מרחובות הנהר, בעל חנן בן עכבור.
והדר מפעו, אשר שם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב.

דוד בן ישי, בתהילותיו,
ממעמקים קרא יה.
עת לבבו עליו יתעטף,
באבלו, במצוקותיו,
התפלל אל אלוהי אבותיו.
אבל מי יבין את מהות האימה
בהיקרע לכהרף עין
המסך מעל תהום דומה
(כשיעור חוט דק שיש ביני ובין הצד האחר
כשיעור ההוא היה שלא שכנה דומה נפשי, הקדמת הזוהר - דף ח' ע"א ע"ב)
אשר מעבר לאבל ולתהילה, מעבר להיות, מעבר לאין!

אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום:
בלע בן בעור מדנהבה, יובב בן זרח מבצרה.
חושם התימני, הדד בן בדד מעוית.
שמלה ממשרקה, שאול מרחובות הנהר, בעל חנן בן עכבור.
והדר מפעו, אשר שם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב.

שיר אהבה / איתמר יעוז_קסט

"ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך.."
ומה אם איני יכול
ומה אם לאהוב אינני יכול
בלי לגעת בדמות האהבה.בלי להיות בין משיגי דמות הגוף-
ושמא באין גוף בר נגיעה
עלי להרכיב את דמות הגוף מכל הכוח המדמה אשר בי,
מעשה מרכבה של קיץ וחורף, של כל שנות היותי עלי אדמות,
מעשה מרכבה של גבר המהלך לחוף ימה של תל אביב
לעת חודש נובמבר
בעוד הגשם יורד בטיפות חשכות על ראשו החשוף,
והוא חוכך בדעתו ושואל
כיצד זה ירכיב מכל יסודות קיומו עלי אדמות
גוף בר אהבה ואלוהי-
ושמא יטול את פני אביו ואמו
ויטול גם מולקולות ילדותו וכעין צורה לא צורה יעשה,
וכשיכון מעשה המרכבה
אזי אור גדול מתוכו יאיר
עשוי דיוקנאות כל היקר לו - כל יסודות קיומו גוזרי הגורל,
וינשאו גם קולות מקרוב ומרחוק ומכל בתי העלמין
בהם מצפות לו עצמות אביו ואמו ושל כל שארי בשרו
ישני העפר
והם מקשרים בסוד הגנים.
לעת כי רוח נובמבר פרועה
נושאת ענני גשם מקרית שאול להר הזיתים
כשאת איגרות אויר לחות שוליים,
זו רוח נובמבר המעכירה שמועות אדמה מקבר אל קבר
בעוד ביתי בתווך עומד,
ובי מצותת מישהו לקולות כלשדר חשאי,
והרוח, זו בלדרית בתי העלמין - רק נושאת ידיעות בין
שמים וארץ.
ומחוץ לזמן החללי, ואולם מקשיבים לה כל תאי המוח
וכל כדוריות הדם וכל נקבוביות העור אשר לי,
נכנעים ושרים באין קול ובאין הד:

ואהבת את ה' אלוהיך בכל
לבבך ובכל
נפשך ובכל מאודך,
ובכל אשר בי עוד מייחל וחרד.

איקה

ובפרט על האחרון.

זעיר,

תודה.

את הטובים ביותר שומרים לסוף

הדובדבן שבקצפת.

אלים מתחלפים, התפילות נשארות לעד /יהודה עמיחי

ראיתי ברחוב, בערב קיץ,
ראיתי אשה שכתבה מילים
על ניר פרוש על דלת עץ נעולה,
וקיפלה ושמה בין דלת למזוזה והלכה לה.

ולא ראיתי את פניה ולא את פני האיש
שיקרא את הכתוב
ולא ראיתי את המילים.
על שולחני מונחת אבן שכתוב עליה "אמן",
שבר מצבה, שארית מבית קברות יהודי
שנחרב לפני כאלף שנים, בעיר שבה נולדתי.
מילה אחת "אמן" חרותה עמוק באבן
אמן קשה וסופי על כל שהיה ולא ישוב,
אמן רך ומזמר כמו בתפילה,
אמן ואמן, וכן יהי רצון.

מצבות נשברות, מילים חולפות, מילים נשכחות,
שפתיים שאמרו אותן הפכו עפר,
שפות מתות כבני אדם,
שפות אחרות קמות לתחייה,
אלים שבשמיים משתנים, אלים מתחלפים,
התפילות נשארות לעד.

כמו חול/ נתן זך

כשאלוהים בתנ"ך רוצה להבטיח
הוא מראה על כוכבים.
אברהם יוצא מפתח אהלו בלילה
ורואה אוהבים.
כמו חול על שפת הים, אומר אלוהים,
והאדם מאמין. אף כי הוא עצמו מבין
שלומר כמו חול, היא רק לשון כביכול.
ומאז נשארו החול ןהכוכבים שלובים
ברשת דימויים של האדם. ואולי לא כדאי
לערב כאן את האדם. לא עליו דובר אז שם.

והרי נאמר במפורש כמו חול, וממילא מדובר
גם על היכולת לסבול. או שמא אפשר לחשוב שהכל
הותר אז ואין עוד, הפרוש אין עוד, גבול.

כחול על שפת הים. והרי אין שם מילה על מים. ובפרוש
מדובר שם על זרע. אלא שכך הוא מדרך השמים
ואולי גם מדרך הטבע.

החיים שיש לך / יונה וולך

החיים שיש לך
הם החיים שחיית
הבט אחורה בהבנה
מצא את נקודת הבראשית
הבריאה
ברא את עצמך
זה העולם הטוב ביותר
היחיד
שתוכל לברוא
כל זה מצוי בתוכך
גלה אותו
התחל מהתחלה
הבט על חייך
כעל שיעור רע
על מה שהיה
כעל עונש
הרחקה
עמידה בפינה
נוקאאוט בסיבוב הראשון
תקן
כאחד שהבריא
כאחד שחלה.

.

איקה