| נשלח ב-21/10/2004 20:32 |
 |
| |
מכירת נשמה לשטן - מה ואיך
הנושא מוזכר בעיקר בספרות הגויית, אבל נדמה שיש לו גם איזכורים בספרים יהודיים.
מישהו יכול לתת כיוון על הרעיון, איך עושים את זה, מי פונה למי לצורך הענין ואיך, והאם זה רק בשביל לקבל כוחות של כישוף או שהשטן יכול להעניק דברים נוספים, ומהו בדיוק הרעיון של מכירת הנשמה, ועל מה בדיוק האדם מוותר בכך.
בספר מוסר יהודי מצאתי רעיון, שמדובר בקבוצה שמבקשת עזרה מהשטן להשגת כוחות על טבעיים. השטן לוקח אחד מהם לחלקו (וממית אותו בעולם זה וכנראה גם בבא) ומלמד את השאר, והם הנשכרים. גם זה כמובן, תמוה, אם כי יותר מובן.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 22:21 |
|
| |
מוציא לאור
העלית רעיון מעניין מאד, אך לא ידעתי כלל שהוא מופיע במקורות יהודיים.
כידוע, זה הנושא של הסיפור הפולקלוריסטי המפורסם על ד"ר פאוסט, שעובד גם על ידי גתה. (יש גם תירגום עברי).
יש כמה קשיים בהשערה שהשטן יכול להציע משהו.
א. מהו השטן? האם קיים כזה דבר?
עד כמה שאני מכיר את המקורות, אישיות כזו, מין מלאך שלילי, אין קיימת בתפיסת העולם היהודית - פרט לזו של הספרים החיצוניים.
בתוך עולם הסטרא אחרא שמוצג בזוהר ולאחריו יש, כמדומה לי, דמויות רבות, אך עד כמה שידוע לי אין שטן שפועל בדומה למיתולוגיה הנוצרית.
השטן תופס מקום נכבד במיתולוגיה הזו. אני משער שזה מגיע מהספרים החיצוניים, אם כי יתכן שהמקור המוקדם יותר היה בפרס, בדת הזורואסטרית. השטן היה מלאך, המלאך החשוב ביותר. הוא התמרד נגד האלקים, ולכן נפל למטה. מוצאים לכך רמז במה שנזכר בפסוקים על הילל בן שחר שנפל.
מאז השטן מעביר את זמנו, עד ליום הדין הגדול, בנסיונות למשוך את בני האדם אל המחנה שלו.
נקודה אחרונה זו אינה מסתדרת כל כך עם הספרים החיצוניים, שבהם השטנים השונים, כמו בליעל, כלואים במקום נורא כלשהו על פני האדמה או מתחתיה, ומוצגים לראווה למספר, כמו חנוך.
בתקופה הפוסטמודרניסטית, ולמעשה מאז גתה, השטן מקבל גם איפיונים חיוביים, כמו בספר המפורסם "השטן במוסקווה" של בולגאקוב.
לסיכום חלק זה של הדברים: השטן כפי שהוא מוצג כאן אינו מוכר לי בתפיסות יהודיות.
ב. כיצד תיתכן עסקה כזו עם השטן? יש לנו את הסיפור הידוע, שנידון על ידי גרשם שלום, על המיסטיקאי המפורסם יוסף דה לה ריינה. בסוף הסיפור, הוא נכשל בכך שסגד לשני הכלבים שהיו ראש הסטרא אחרא ואשתו. האם אחד הכלבים האלו היה השטן?
בכל אופן, השטן שם אינו מציע עסקאות.
ג. האם יתכן לחתום על חוזה שמחייב את שני הצדדים עם שטן? מי יכול לכפות עליו לקיים את הצד שלו? מה התמורה המתאימה?
ד. לשאלתך כיצד עושים זאת, אתה מוזמן להסתכל בתירגום העברי של גתה. עד כמה שאני זוכר, הוא קורא לשטן לבוא אליו, ואז הם מסכמים על עסקה. העסקה האישית של פאוסט היתה שהשטן יאפשר לו לחוות כל מה שירצה, וזה יימשך עד לרגע שבו פאוסט יאמר: הרגע הזה כה יפה עד שאיני רוצה שהזמן יתקדם. שהרגע יעצור. ואז השטן יקח אותו לגהנום, כמובן.
כדי לממש את החוזה, פאוסט חתם בדמו. כלומר, עשה לעצמו פצע וחתם בדם.
אני משער ששיטת החתימה לקוחה מהפולקלור, אך איני יודע אם מהפולקלור הגרמני או ממקור קודם.
אם סוף הסיפור מעניין אותך, אזי פאוסט נכשל וביקש לעצור את הרגע, אבל האלקים שלח מלאכים שסידרו את השטן ומשכו את פאוסט לגן העדן. סוף טוב הכל טוב, לפי השיטה הנוצרית.
האם רעיונות כאלו יש להם מקום ביהדות? לא ביהדות שאני מכיר.
(האיקונים שלי עדיין בשביתה).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 22:47 |
|
| |
מיימוני,
אתה בטח מכיר את התיחסות הרמב"ם במו"נ פכ"ב חלק שלישי, לשטן.
"...ואחר הזכרת מה שהזכרתי שמע את האמרה המועילה הזו אשר אמרוה חז"ל אשר יש להניח עליהם שם חכמים באמת, ובארה כל קשה, וגילתה כל נסתר, ובררה רב סתרי תורה, והיא אמרם בתלמוד אמר ר' שמעון בן לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. הנה הבחין הבחנה שלא תקשה על בעל תבונה והבנה. הנה נתבאר לך כי על עניין אחד בעצמו מכנים בשלושה שמות הללו, ושכל הפעולות המיוחסות לכל אחד מאלה השלושה הם כולם פעולת דבר אחד. אמרו תנא יורד ומתעה עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה....ודע כי שטן נגזר מן שטה ועבר מעליו((משלי ד/טו) המדמה, כלומר שהוא מעניין ההסרה וההרחקה, כי הוא המסטה מדרך האמת בלי ספק, ומרחיק בדרכי התעייה, ועל עניין זה עצמו נאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו..."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2004 15:23 |
|
| |
יישר כח מיימוני.
מן הסתם אני מכיר את הזוהר הרבה פחות ממך, אך דומני ששם השטן הוא הוא, ורק שקרוי אולי בשם ס"מ. הסיפור שהתמרד נגד אלוקים, ולכן נפל וחטא, כמדומני, מצוי בצורה זו או אחרת גם בזוהר, הגם שהוא דורש הרבה מאד הבנה, שהרי המלאכים לכאורה אמורים להיות נטולי כח בחירה.
אתה כותב: "השטן כפי שהוא מוצג כאן אינו מוכר לי בתפיסות יהודיות".
אבל ידידי הטוב, הרי בגמרא הוא נמצא הרבה פעמים כמו מה שאמרו שביוהכ"פ אין לו רשות וכו', אלא"כ תסביר הכל בשיטת ההרחקה הרמבמי"ת ומן הסתם תעשה כן.
איקא,
תודה גם לך, אבל בינתיים נזכרתי בפסוקים "ויבא גם השטן בתוכם", "עומד על ימינו לשטנו", "יגער ה' בך השטן", וממש מפליא שהרמב"ם התעלם מהאמונה המרכזית הזו, שישנו שטן, וכפשט דברי חז"ל הוא יצה"ר הוא מלאך המוות.
האם באמת הרמב"ם האמין שאין שטן, ואין מלאך המוות?
ומה עם מלאכים טובים?
ומה עם "ישלח בן חרון אפו וכו' משלחת מלאכי רעים"?
אם זהו עולמו של הרמב"ם, כי אז רחקנו מאד מאד ממנו.
אני עצמי חושב שהאמונה הזו נוצרה בתקופה שהפרידו בין גוף ונפש, והתיאוריה היתה שהגוף נהנה בעוה"ז והנשמה נהנית בעולם הבא, ולפיכך השטן נוטל את הנשמה בקנין תמורת חיי עולם הזה גדושים שהוא מעניק למוכר.
כמדומני שהרעיון עבר שלב קדימה ונוסח כך: השטן לוקח את החיים האמיתיים, ומעניק חיים דמיוניים תמורתם. את זה הוא יכול להעניק.
עכשיו נזכרתי במאמר של אחד מגדולי בעלי המוסר בדור האחרון, שכתב מאמר ארוך על רשע וטוב לו, ובתוך דבריו כתב, שכל כספו ורכושו והנאותיו הם מהשטן, לא מה' אלא מהשטן. זה היה נראה לי קצת מוזר, אבל נדמה לי שיש לכך עיגונים בגמרא ובוודאי במדרש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2004 15:39 |
|
| |
מויצי,
איך אתה חושב? שהרמב"ם לא מתייחס? ודאי שהוא מתייחס, בכוונה שלי כשאני מביאה מדברי הרמב"ם שתקרא לפחות את הפרק שמתוכו הבאתי את הציטוט, כמו כן אם תבחין בדברי הרמב"ם בפתיחת הציטוט תראה שם שהוא אומר:"ואחר הזכרת מה שהזכרתי..."
עוד קטע מהתחלת הפרק".... והנה ראשית מה שתתבונן בו, אמרו איש היה בארץ עוץ, החל בשם המשותף והוא עוץ, לפי שהוא שם אדם את עוץ בכורו, והוא ציווי בחשיבה ובהתבוננות עוצו עצה, וכאלו יאמר לך חשוב במשל זה והתבונן בו ודע עינינו ובהן ההשקפה הנכונה איזו היא. ואחר כך אמר כי בני האלוהים להתיצב על ה' ובא השטן בתוכם ובכללם, לפי שלא אמר ויבואו בני האלוהים והשטן להתייצב על ה' שאז היתה נעשת מציאות הכל לפי יחס אחד, אלא אמר ויבואו בני האלוהים להתייצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם, וצורת דיבור זו אינה נאמרת אלא במי שבא ואינו מטרה לעצמו ולא דרוש מחמת עצמו, אלא כיון שנוכח מי שהמטרה נוכחתו בא זה בכלל מי שבא, ואחר כך הזכיר כי השטן הזה הוא משוטט בארץ ומתהלך בה, ואין בינו לעליונים יחס כלל, ואין לו שם שוטטות, הוא אמרו משוט בארץ ומתהלך בה....."
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2004 15:54 |
|
| |
מוציא לאור
יש באמת לדון בהתפתחות מושג השטן. ופעם פתחתי על זה אשכול וקראתיו "תולדות השטן", למרות שהכוונה לרעיון. אבל לא היה לי זמן להמשיך ולפתח את הנושא.
עקרונית, יש כמה הבנות שונות בנושא:
א. השטן במקרא. הוא אינו נזכר, אלא אם כן נתייחס להילל בן שחר כאבטיפוס של התפיסה של הספרים החיצוניים, ואחר כך של הנצרות, של המלאך שנפל (כגון בליעל).
ב. השטן בספר איוב. זהו מלאך שתפקידו ללמד קטגוריה, אך הוא גם יכול להתגרות באדם ולעשות לו צרות, כמובן באישור האלקים.
זו דמות מאד מעניינת וייחודית, ואין לה דמיון, עד כמה שאני רואה, בשום מקום אחר בתקופה וגם אחר כך.
ג. השטן בספרים החיצוניים. תלוי איפה. בספר חנוך ואחרים יש מלאכים שמרדו ונידונו להיכלא בתנאים איומים, וחנוך מוזמן לראותם.
בספר ההודיות ואחרים, שנכתבו בידי בני הכת של קומארן, יש מלאכים שבחלקם נפלו כל הרשעים, אך איני יודע אם הם פעילים או כלואים. (אולי שכחתי. בוודאי יש מי שמתמצא בזה. שחרית? ממדבש? אולי מסתברא?).
ד. השטן אצל חז"ל. השטן ממלא כאן כמה תפקידים. המפורסם בהם מצוי במימרא של ריש לקיש, הוא יצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המוות. אך האם מדובר כאן בישות אונטולוגית אחת ויחידה שמנהלת את כל המאבק נגד האדם ונגד הטוב?
כמדומה שאצל חז"ל לא היתה גישה אחידה לנושא, כפי שכבר טען אורבך ב"אמונות ודעות" שלו.
איני בא לומר שכולם היו רמב"מיסטים, אך כיוון כזה אפשרי ביניהם.
ה. השטן אצל המיימוניסטים. אין כזה. זה משל לכוחות הנפש השליליים של האדם.
ו. השטן בנצרות. איני יודע אם זה בכל הכתות והקבוצות אצלם. אך אצלם קיים המיתוס על השטן שהיה מלאך בכיר מכולם, מרד ונפל למטה, ומאז הוא מסית בני אדם להילחם נגד האל.
ז. השטן בפולקלור. לא ידוע לי מספיק, אך כדאי הוא סיפורו של פאוסט לשמש כדוגמא לענין זה. אני סבור שמדובר בפולקלור אירופאי. האם הוא גלש לתוך היהדות? לא עד כמה שידוע לי. אולי רק בדורות האחרונים.
ח. השטן בקבלה ובזוהר. לפי גישתו של גרשם שלום, הסטרא אחרא הוא המצאתם של שנים שהוא מכנה "האחים הכהנים", עד כמה שאני זוכר במאה ה-13. הם נקראים האחים כיון שהיו אחים. ואצלם, בכתביהם, מופיע לראשונה הנושא של "האצילות השמאלית" שהיא מקור הרע. ואפשר גם שהיא קיימת באופן עצמאי.
אבל אין שם שטן. לא כישות עצמאית. (אבל לא למדתי את הנושא בעיון, כמובן).
בזוהר יש ישויות רבות בצד של הסטרא אחרא. אך, שוב, שטן במובן הנוצרי כמדומה לי שאין. ובוודאי לא שטן שאפשר לעשות איתו חוזים. זה קיים רק בפולקלור ומאוחר יותר גם בדת הנוצרית. ראה בסעיף הבא.
ט. השטן בנצרות המאוחרת, של ימי האינקויזיציה והאיזור. בימים שבהם פרחה רדיפת המכשפות השטן נחשב כמובן לגורם פעיל, כפי שמתועד בספרים מן הימים ההם (כגון פטיש המכשפות או משהו כזה, ספר שצריך להיות מעניין מאד ומכיל את חקירות האינקויזיטורים של אירופה לפני הרבה מאות שנים. קראתי רק ציטוטים מתוכו, ומעניין אם הוא קיים באינטרנט. במקורו הוא נכתב כמובן בלטינית, אבל יש תרגום אנגלי. מואדיב?).
י. התפיסה שהעולם הזה נוצר בידי השטן כדי למשוך את האדם לשקוע בו ולאבד את הקשר עם האל ועם העולם הבא היא לא רק נוצרית אלא גנוסטית, ולכל היותר נאופלטוניסטית. עד כמה שידוע לי, היא מעולם לא חדרה ליהדות.
אם שמעת בשם "אחד מגדולי המוסר" שאמר שכל מה שיש לו הוא מהשטן, קשה לי להאמין בכך. אולי התכוון לומר בדרך מושאלת שהדברים האלו מפריעים לו בעבודת ה'. להאמין בשטן שמסוגל לחולל כאלו דברים? זה יתכן רק אם נניח שהיתה לו תפיסה תמימה, ויותר מכך: בורה - בנושא.
שמעתי שאחד מגדולי המוסר של דורנו היה נוהג לומר, בעקבות חובת הלבבות, שמי ששומע בקול יצר הטוב יש לו גם עולם הזה וגם עולם הבא. זו תפיסה אנטי גנוסטית בעליל, ובעיני היא מייצגת את היהדות במובן התקני והאידיאלי שלה גם יחד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
