| נשלח ב-26/10/2004 09:38 |
 |
| |
"הפרק האחרון של קהלת"
.
כִּי אִם-שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח
וְיִזְכֹּר אֶת-יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי-הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל-שֶׁבָּא הָבֶל.
שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ
וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ
וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ
וְדָע
כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.
וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ
וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ
כִּי-הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל.
כִּי אִם-שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם
בְּכֻלָּם יִשְׂמָח
וְיִזְכֹּר אֶת-יְמֵי הַחֹשֶׁךְ
כִּי-הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל-שֶׁבָּא הָבֶל.
וּזְכֹר אֶת-בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ
עַד אֲשֶׁר לֹא-יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה
וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר
אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ.
עַד אֲשֶׁר לֹא-תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ
וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים
וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם.
בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת
וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל
וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ
וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת.
וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק
בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה
וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר
וְיִשַּׁחוּ כָּל-בְּנוֹת הַשִּׁיר.
גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ
וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ
וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב
וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה
כִּי-הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל-בֵּית עוֹלָמוֹ
וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים.
עַד אֲשֶׁר לֹא-יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף
וְתָרוּץ גֻּלַּת הַזָּהָב
וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל-הַמַּבּוּעַ
וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל-הַבּוֹר.
וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה
וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 09:40 |
|
| |
.
דומני כי יהודה עמיחי, הוא שחיבר שיר, בספרו האחרון ("פתוח, סגור, פתוח"), שכותרתו היתה "הפרק האחרון של קהלת" .
אלא שבשנתיים האחרונות, יותר מפעם אחת, הדהד באזני קולו של המשורר האירי, דילן תומס, הקורא באזני אביו:
Do not go gentle into that good night,
Old age should burn and rave at close of day;
Rage, rage against the dying of the light.
Though wise men at their end know dark is right,
Because their words had forked no lightning they
Do not go gentle into that good night.
Good men, the last wave by, crying how bright
Their frail deeds might have danced in a green bay,
Rage, rage against the dying of the light.
Wild men who caught and sang the sun in flight,
And learn, too late, they grieved it on its way,
Do not go gentle into that good night.
Grave men, near death, who see with blinding sight
Blind eyes could blaze like meteors and be gay,
Rage, rage against the dying of the light.
And you, my father, there on the sad height,
Curse, bless, me now with your fierce tears, I pray.
Do not go gentle into that good night.
Rage, rage against the dying of the light
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 09:41 |
|
| |
.
ואפשר, אולי, גם כך:
לתוך הלילה הטוב הזה אל תלך בשקט.
על השיבה לבעור ולזעום כשהיום מסתיים;
זעם. זעם כנגד דעיכת האש הדולקת.
למרות שחכמים יודעים בסופם כי החשכה צודקת,
בגלל שדבריהם לא האירו דבר, לכן הם
לתוך הלילה הטוב הזה אינם הולכים בשקט.
בגל האחרון של אנשים טובים, בוכים כמה בוהקת
בתוך מפרץ ירוק עוד אולי ירקדו מעשיהם,
זעם. זעם כנגד דעיכת האש הדולקת.
פראיים שתפסו בטיסה את השמש, בשירה זועקת,
ולמדו - מאוחר מדי - מבכים אותה בדרכם שלהם,
לתוך הלילה הטוב הזה אל תלך בשקט.
חמורי סבר, קרובים למות, מביטים בראיה שובקת
עיניים עוורות יכולות לזהור ככוכבי שביט, ולשמוח כמוהם,
זעם. זעם כנגד דעיכת האש הדולקת.
ואתה, אבי, שם על הגבעה העצבה, השותקת,
קלל, ברך, אותי כעת בפנים דומעות. אתפלל אליהם.
לתוך הלילה הטוב הזה אל תלך בשקט.
זעם. זעם כנגד דעיכת האש הדולקת.
(דילן תומס, לאביו בן השמונים-פלוס)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 04:02 |
|
| |
מעניין מאוד שהדבר האחרון שמזכיר קהלת במסכת ההידרדרות הגופנית של האדם הוא ותפר האביונה - ביטול האון המיני. זה הדבר האחרון טרם כי הולך אדם אל בית עולמו.
כידוע טוענים כי נשים הינם המין האנושי היחידי שבו ממשיכים לחיות לאחר תקופת הבלות. דהיינו כל בעלי החיים מתים כאשר אין להם יכולת רביה. ומשמע מכאן שיש צורך באמהות/ סבתות לשם גידול הילדים שכבר נולדו גם לאחר שא"א להביא עוד לעולם.
|
|
|
|
|
