חתונה חילונית

צ'אוטנג,
אני לא מוצאת כאן סיבה להתפעלות. פעמים רבות אני מוצאת שהדבר דוקא גורם לי צער.
הפער הגדול בין אורח החיים והלך המחשבה של יהודים ויהודיות רבים, לבין הדרך בה הם בוחרים להינשא, או, להבדיל, להיקבר מלמד, הרבה פעמים, על חוסר אונים ותחושה של חדלות אישים אל מול המסורת היהודית. מניסיוני, אני מוצאת, שדוקא אלה המתעניינים בטקס הנישואין, ורוצים להבין את תכניו ומשמעויותיו וגם לקחת אחריות על מה שייאמר וייעשה להם תחת החופה (ובאופן כללי יותר - על היותם יהודים), בוחרים בדרכים חלופיות לנוהל ה"רגיל" של נישואין באמצעות הרבנות (אני כוללת בזה את הטקסים החילוניים, את הטקסים הרפורמיים והקונסרבטיביים, וגם, לצורך העניין, את הטקסים האורתודוכסיים המנוהלים ע"י רבני "צוהר").
רבים מאוד מן הזוגות שמתחתנים בדרך בה תיארת, משקיעים זמן ומחשבה רבים יותר בכמות הזיקוקים, באישיותו של הדי.ג'יי או בסוג האוכל שיהיו בחתונתם, מאשר בתכניו של טקס הקידושין ומשמעויותיו עבורם, או בבחירת הרב/ה שתלווה ואותם ותנחה את אחד הרגעים החשובים בחייהם. אלה שבוחרים אחרת, מחפשים את הרב/ה שתפגש איתם לפני החתונה, תסביר להם על הטקס, תלמד איתם ותעבור איתם תהליך בעל משמעות דתית ורגשית.

חוששתני, שהתפעלות מן ה"ניצוץ היהודי", מסיחה דעתנו מן הדחיקה של אנשים ונשים את היהדות במובן חי, נושם (וגם בועט), אל עבר המוצג המוזיאוני, שאין לגעת, למשש, לבחון ו"להשתמש" בו.



תוקן על ידי - אמשלום - 28/10/2004 13:21:05

מדברי צ'וטנג אני מסיק שהוא נכח אך במעט חתונות חילוניות שכאלה, ואילו אני, שחי בין חילונים לא פחות מאשר בין דתיים, נכחתי בכמה וכמה. מה שהוא מתאר הוא עניין של יום יום ואני מנסה לחשוב מה מיוחד בזה. רוב האנשים אינם דורשים וחוקרים יותר מדי. חתונות הן עניין של יום יום, וצריך להתנהג יפה. גם מי שמתנגד לכפיה הדתית שמייצג הטקס הזה לא יצא להפגין דווקא כשהוא מתנהל.

שחרית,

מה לא בסדר? הם רוצים להנשא. אם אינם פסולי חיתון (וחזקה על הרב שבדק) אין כל רע בנישואים, וטוב שהטקס היה מכובד.

חבצלת,

אני רואה את העניין בדיוק כמוך.

חבצל_ת:

אני מרבה לדבר עם חילונים ושואל אותם על השקפתם ומחשבותם בכל אפשרות.

את טוענת שאני מתנשא ולזה אני מסכים.


אמשלום:

גם אני שותף לצערך. והרבה פעמים שואל את עצמי כמה הדתיים/החרדים אשמים במצב העגום היום.

חבצלת

ברשותך אני רוצה להתיחס לביקורת המרומזת בדברייך על השימוש שעשיתי בביטוי "החילוני הממוצע".
אני מציין כי אמרתי מראש שלא התייחסתי לכל חילוני באשר הוא חילוני. אני מודע לכך שאין לעשות הכללות. עם זאת, לצורך דיון סוציולוגי חייבים לפעמים להשתמש במושגים שכאלה, שהרי אם נלך לקיצוניות השניה - אין לדבר סוף. אני יכול להשתמש במושג "אדם מהרחוב" או, להבדיל, במושג "בני תורה". אישית אין לי היכרות ממושכת עם הרבה מחברי לאורח החיים החילוני, אבל בתוך עמי אני יושב, ופגשתי בחיי הרבה כאלה (הן אישית, והן בעקיפין, ע"י מעקב אחר פובליציסטיקה למשל).
כפרטים יש לעמיתי לדרך מאפיינים רבים ושונים כמובן. אך מבחינת הזיהוי שלי ושלהם כקבוצה שלא נשמעת ל'שולחן ערוך' מטעמים שונים, הרי שמדובר בקבוצה אחת ובהקשר זה יש לה לדעתי גם ממוצע.



תוקן על ידי - עכנאי - 28/10/2004 13:55:41

קצת מאוחר להצטרף, אבל טוב מאוחר מאשר לעולם לא.

נראה לי שהדיון, בעיקרו, עומד על כמה שאלות, שאם נענה בחיוב לכולן, נוכל, אולי, להגיע למסקנה חיובית ומעודדת - בעינים אורתודוכסיות, לפחות.

1. האם הציבור מתייחס בענין לטכסים דתיים כמו ברית, חתונה, קבורה? האם יש העדפה של טכס כזה על פני אפשרויות אחרות?

ואם כן, אזי -

2. האם ההעדפה הזו, החברתית, נובעת מברירת מחדל ומשב ואל תעשה, כדרך בני אדם, או מהעדפה מודעת או בלתי מודעת של מה שניתן לכנות "הדרך היהודית" או, "המסורתית"?

ואם כן, אזי -

3. האם ההעדפה (2), האישית, נובעת מאמונה כלשהי ביחס לחשיבות המסורת והתורה, או מהשתוקקות פנימית של הנפש לתורה ומצוות, שבאה סוף סוף לידי ביטוי - כי בשעות מיוחדות הנפש מתעוררת יותר מתמיד, ויש לה פחות מעכבים? או שההסבר במישור אחר לגמרי, פסיכולוגי, כי זו נטיה של האדם כלפי המסורתי מפני שמסורתי נחשב תמיד למקודש?

הדיון כאן מזכיר לי דיון שנעשה בעבר, גם על ידי, לגבי שיטת הרמב"ם ב"כופים אותו עד שאומר רוצה אני". האם כוונת הרמב"ם שם (לינקי?) שכל נפש יהודית משתוקקת לאלקים ולמצוות, או שמדובר במערכת אמונות חברתית שנכונה במקרים ההלכתיים שבהם מדובר, אם גם זה נסתר מן העין למי שאינו חד הבחנה?

גם כאן ניתן לתהות האם זו הנפש היהודית או הפסיכולוגיה והסוציולוגיה האנושית (אני מניח שלאפשרות אחרונה זו התכוונה שחרית).

כמובן, כיון שה' ברא את הפסיכולוגיה, ניתן בהחלט לראות בכך את הניצוץ שהוא טמן בתוכנו, וצריך רק לתת לו הזדמנות כדי לפרוח וללבלב...

וראו בתגובה הבאה שאעתיק מייד.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

באשכול אחר, סיפרה מישהי על חווית ברית המילה של בנה הראשון:

...

הברית היא חותם בבשר.המחבר את כל אותם אנשים שבשרם הוקדש באופן הזה לשם יחוד אלוקי שמקורו בציווי אלוקי.
כל אותם הגברים שנחתם בבשרם האות הינם אלה שמיועדים לחיות חיים אחרים מבחינת רמתם הייצרית מוסרית ערכית.
שאלתי המון המון את השאלה הזאת.
וכשנולד בני הבכור שאלתי את עצמי למה ברית.
ממש למה?
והבנתי שאני לא רוצה שלא יהיה בעל ברית.
הבנתי שאת החותם הזה אני בהחלט רוצה שישא על בשרו.
הבנתי בהבנה עליונה באותו רגע שבו הייתי אמורה להחליט יחד עם בן זוגי על הברית .
שעל אף היותי ממש חילונית זהו עניין כל כך עמוק וממש נוגע בבשר שאותו הייתי רוצה להמשיך דרך החתך ההוא שמסיר משהו מעל העולל הרך שלי.
הטהור כל כך הפגיע כל כך .
הנקודה שבה החלטתי שאת בני הבכור הזה שכל חיותו כרגע עלי ,ששם,אני מוכנה להקריב את כאבו ואת נשמתו ברגע הברית ,שם זו נקודת החיבור שלי אל שאר העם שעבר וקיבל על עצמו את ברית העולם הזאת.

אין לי הסברים מלומדים.
את אלה יספקו לנו החכמים.
יש לי את ההסבר השייכותי .
הלא מוותר על ההמשך שמקורו בהסרת בשר הערלה.
אחר כך הוא יצטרך הבן היילוד הזה להשתייך לעם שמוסריותו אמורה לעלות על שאר העמים.
שתלמודו אמור להיות גבוה מאוד וקיום חייו אמור לגעת בכל רבדי המציאות.
החיוב הזה שבחיתוך אמור להביא את כל המשפחה לאמירה יהודית הרבה יותר גבוהה ממש שהיכרנו במציאות עד כה.

הסרת הערלה מסירה את החיבור אל הנמוך יותר.
נכון זה לא ערובה לכלום.
אבל מי שלא מתנהג כך כמו רבים מאיתנו וכמונו ממש ועדיין מחזיק בערלת הלב נתון ראוי לתיקון גדול.
הזיכרון הזה בדבר התיקון האינסופי הוא הוא קיום הברית בכל רגע ורגע.
עשינו ברית לילד ,ועכשיו איך משמרים את זה.
איך הולכים עם זה הלאה.
זה לא טכס ,ארוחה ומתנות.
התחייבנו בבשרם של בננו בכורינו.
ועכשיו הכל עלינו.


***

יאים הדברים למי שאמרתם. גילוי נאות: הכותבת שינתה את אורחות חייה מתוך אמונה בנותן התורה ובתורה, מה שמכונה בדרך כלל "בעלת תשובה".

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קראתי והתרגשתי .
כאילו שזה לא שלי .
כאילו שמגלים לי עכשיו משהו חדש לגמרי
והיום שהבן כבר בן 16 כמעט,הכל כל כך טרי.
ההכררה הזו כל כך הבשילה.
כל כך נכונה לי ולמשפחתי
כל כך נכונה לו עצמו.

כל כך יהודית ומבדילה משאר העמים.
תודה מיימוני שהחזרת אותי לנקודת ההתחלה שממשיכה איתנו עד היום.

מיימוני,

לדעתי יש לרוב הישראלים כבוד לטכס הקידושין אבל מכאן עד ל"השתוקקות פנימית של הנפש לתורה ומצוות" ארוכה הדרך.

כיום נישואין חייבים לפי החוק החילוני להיות לפי הטכס המסורתי ועליהם להערך בידי רב שלו רשיון מהמדינה. יש ציבור שדעתו אינה נוחה ממצב זה, אבל אין לו (כמעט) ברירה ומנסים למצוא רב שיערוך את הטכס בצורה מכובדת. בציבור זה יש מיעוט שכדי להפגין את דעותיהם (אם נגד הכפיה הדתית או נגד היהדות) בוחרים בנישואין אזרחיים בקפריסין. מה יקרה אם תהיה אלטרנטיבה חוקית וזמינה לנישואים דתיים (או לקבורה דתית) אני לא יודע.



תוקן על ידי - אבהו - 28/10/2004 23:57:55

מיימוני,

האמא הצעירה כתבה ברגש: "הסרת הערלה מסירה את החיבור אל הנמוך יותר".

אני מבקשת לשאול - ומה קורה בעניין של הסרת החיבור אל הנמוך יותר במקרה של הולדת בת?

- האם בנות נשארות ב"חיבור הנמוך יותר", ואם כן, מה המשמעות של זה?
- האם הבנות לא מחוברות לחיבור הנמוך יותר מלכתחילא?
- האם צריך אולי לחתוך משהו לבנות (נו, אנחנו יודעים שכך מקובל בהרבה תרבויות באפריקה) כדי להסיר את החיבור הנמוך יותר?
- האם יש מקום להיזהר מעט כשמביאים דימויים מן הסוג הזה?



[אייקון תוהה כפול שלוש]

חתונה חילונית / חתונה אזרחית