|
|
| נשלח ב-8/11/2004 21:21 |
 |
| |
אריק,
א. הגרי"ל (ולא המהרי"ל - זה שם שכבר תפוס הרבה שנים) טוען שדברי הרמח"ל בפרק הראשון בעניין התכלית - התענגות על זיו השכינה - היא גופה התענגות מעצם קיום המצוות ועבודת ה'. אני מסכים איתך בכך שקשה עם לי ה'פשט' הזה ברמח"ל.
ב. השגחה פרטית - הבעיה עם ההשגחה הפרטית היא ביסוד של חופש הבחירה, שהרי, כפי שרומז הרמב"ם בהקדמה למסכת אבות, אם אנו מקבלים כהנחת מוצא ש'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' הרי שכל פעולה שקשורה בקיום/אי קיום מצוה 'נשללת' מההשגחה. למשל, השאלה עם אדם מתחתן - הרי הוא יכול לשאת אשה האסורה עליו, ואם כן לא תיתכן גזירה בנדון. באופן זה, אין למעשה שום אירוע בחיי האדם שאין לו השלכה על קיום מצוה כלשהי, ואכמ"ל.
דווקא ההשגחה על המינים פחות בעייתית - כי חלק ניכר מהחי בעולם לא בא בשום מגע עם האנושות.
________________
ועוד שאלה שצריכה עיון -
הגרי"ל טוען שלשונו של הרמח"ל במסילת ישרים מעידה שהלה קרא את מורה נבוכים והיה בקיא בו, אם כי ודאי שהיה רחוק מתוכנו. האמנם?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2004 21:51 |
|
| |
ממללא
בעניין השאלה שלך, אני מכיר את דברי ליבוביץ בנידון (כמדומני שהוא אף מגדיש את הסאה ואומר שהמורה נבוכים היה שגור אצל הרמח"ל בעל פה), ואכן יש דברים בגו. קל לראות שהרמח"ל, בניגוד לחלק ניכר מהמקובלים (*), דווקא אהד מאוד את הפילוסופיה והעריך אותה מאוד. אינני בקי גדול בספרי המקובלים (בעניותי לא זכיתי לחכמת האמת ...), אבל נראה לי שבהחלט אצל הרמח"ל ניתן לראות גישה מאוד מאוד שכלתנית לכל תחום הקבלה, ונסיון כנה לפשר בין השתיים. עוד יש לזכור את ספר ההקדמה שלו ללוגיקה שהוא מבין המצויינים שבתחום, וכן כל מערכת המושגים שהוא משתמש בה, וכן הלשון הצחה, מעידים כאלך עדים על הכרותו עם תחום הפילוסופיה (אני מניח שמי שבקי בביוגרפיה של הרמח"ל יוכל לספק כמה עובדות בעניין).
כעת בנוגע לדעת מהרי"ל (יש הרבה מקרים של כמה רבנים עם אותם ראשי תבות, כגון הגר"א קוטלר ואחרים). אני חייב לציין שקשה לי מאוד לראות נקודות דמיון כלשהן בין הרמח"ל ובינו. אני חושב שחוץ מאותן שורות ספורות מפורסמות בהקדמה בנוגע לחובת האדם בעולמו, קשה למצוא דמיון כלשהו. הרמח"ל היה מקובל, הוא האמין בכל ליבו שיש לקיום המצוות השפעה ממשית בעולמות הרוחניים (ראה למשל בדעת תבונות ובשאר ספריו), וברור שגישה זו רחוקה כרחוק מזרח ממערב מתפיסת ה"לשמה" של המהרי"ל. ויש לי עוד מה להאריך, אלא שבזה הרגע מסלקים אותי מחדר המחשבים באוניברסיטה ...
_____
(*) ודוק, כתבתי "חלק ניכר", ידוע לי שהיו עוד מקובלים שניסו לשלב בין הפילוסופיה ובין הקבלה, למשל הרמ"ק והרמ"א.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 00:49 |
|
| |
ממללא,
נראה לי שאתה מרחיב דברים באופן קצת מאולץ.
אמנם חכמים קבעו שמי שנמנע מלעבור עבירה, מקבל שכר כמי שעשה מצוה.
אבל :
1. אני מסופק אם למשפט כזה יש משמעות לגבי שיטתו ותפיסתו מר ל'.
2. אפילו אם נאמר שאף ל' אמון על דברי חז"ל הנ"ל, ספק גדול אם אפשר לומר שאדם מקבל שכר על כך שאכל ארוחת ערב כשרה, פשוט כי לא היה לו משהו אחר, או שנשא אשה שכשירה לו פשוט כי מה לעשות זו האשה בה הוא פגש והתאים לו מסיבות שאינן קשורות כלל ליראת שמים לשאת אותה.
נכון שתיאורטית אפשר לקשר כל דבר ליראת שמים.
אבל לשם כך על האדם לנהוג כך למעשה
כך שאם אדם לא נשא אשה פלונית למרות שמצד עצמו היה רוצה ,כי היא אסורה לו, או לא אכל מאכל פלוני שמצד עצמו היה רוצה לאוכלו אלא שהמאכל נאסר עליו,הרי זה קשור ליראת שמים, אם לא לא, כך שרק אנשים מסוג מאוד מסוים יוצאים מהגדר של "הכל בידי שמים" אל גדר "חוץ מיראת שמים" , באופן שאינו רגעי או חד פעמי, המתאים למקרה מסוים.
וממילא אין בדבריך קושיא.
הלא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 08:05 |
|
| |
אי"צ,
ביאורך נאה ומתקבל על הדעת - בדעת הרמב"ם.
יש להעיר,שלפי שיטת רח"ק["אור השם" ו'] המצמצמת את
הבחירה , אם נזדמנה לו לאדם שלא בכוונתו,סעודה כשרה,
השכר והעונש יקבעו ע"י תגובתו הריגשית לנוכח הסיטואציה,
אם הוא מרוצה מכך או מיצר על כך והיה מעדיף על פניה
"דבר אחר".
"לפום צערה אגרא" לא יתפרש על מאבקי האדם עם עצמו
קודם המעשה,אלא על הרגשות הנלווים למעשיו - שמחה או
הפכה,אבל המעשים עצמם - בידי שמיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 09:03 |
|
| |
רבותינו שליט"א,
דברי אינם בביאור ליבוביץ' אלא התייחסות לקושי שהיה לרמב"ם בקבלת האמונה בהשגחה פרטית כהתערבות במה שקורה לאדם הנוגדת את אמונתו בחופש הבחירה, אליה התייחס הרמב"ם מפורשות בפ"ח להדקמתו למסכת אבות, כדלקמן:
"אבל הלשון הנמצא לחכמים והוא אמרם 'הכל בידי שמים חוץ מיר"ש' הוא אמת, ומכוון אל מה שזכרנו, אלא שהרבה יטעו בו בני אדם, ויחשבו בקצת מעשי האדם הבחיריים - שהוא מוכרח עליהם, כגון הזיווג לפלונית, או היות זה הממון בידו, וזה אינו אמת, כי זאת האשה, אם הייתה לקיחתה בכתובה וקידושין, והיא מותרת, ונשאה לפריה ורביה - הרי זו מצוה, וה' לא יגזור בעשיית המצוה; ואם היה בנישואיה פגם - הרי היא עבירה, וה' לא יגזור בעבירה. וכן זה אר גזל ממון פלוני, או גנבו, או מעל וכיחש ונשבע לו בממונו, אם נאמר שה' גזר על זה שיגיע לידו זה הממון ושיצא מין זה האחר - הנה כבר גזר בעבירה. ואין הדבר כן, אלא כל מעשי האדם הבחיריים - בהם בלא ספק ימצאו המשמעת והמרי...ואם כן, אמרם 'הכל...' - אמנם ירצו בו הדברים הטבעיים, אשר אין לאדם בחירה בהם, כגון היותו ארוך או קצר, או רדת מטר או בצורת, או הפסד אויר או בריאותו, וכיו"ב מכל מה שבעולם, חוץ מתנועות האדם ותנוחותיו"
ולא בכדי מוסכם על כל מי שעסקו ברמב"ם בעמקות (החל ממפרשיו הראשונים שם טוב, נרבוני, אפודי וכיו"ב וכלה בחוקרי ימינו) בעניין יחסו השונה מהמקובל במהות ההשגחה הפרטית.
אשמח לפשט שלכם בדברי הרמב"ם אלו ובמו"נ.
אגב, אינכם תריכים לחדש לי שבכך הרמב"ם חולק על מאמרי חז"ל מפורשים, כגון המאמר המפורסם על בת הקול שיוצאת 40 יום קודם יצירת הולד ומכריזה על זיווגו. אני משוכנע שגם הרמב"ם היה מודע לכך ואף התייחס למימרא זו למשל באחת מאיגרותיו (רב"צ...הושיענו ונושעה  ).
יום נעים!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 10:47 |
|
| |
במהדורת מסילת ישרים שהוציא יוסי אביבי יש מאמר שלו שמראה את ביטויה של הגותו הקבלית במס"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 14:58 |
|
| |
ממללא
אם זכרוני אינו מטעה אותי הרמב"ם נשאל על כך, והדבר מופיע בשו"ת הרמב"ם. הספר אינו תחת ידי כרגע, אבל יותר מאוחר אבדוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2004 11:36 |
|
| |
מאותו יום שכל הגדולים הוטבעו במטבע אחד.
גם את החרמות עליו כמעט ואין מזכירים, כי הלא הרמח"ל היה אמור לקבל עליו את דעת התורה של גדולי דורו ואפ' אומרים לך על שמאל וכו'.
|
|
|
|
|
