"חסיד קופא על שמריו ומטומטם" - כמאפיין

פרופסור

יישר כוח על אשכולך הראשון בפורום!

איני יודע אם הרמב"ם השתמש בחלוקה מסויימת, או שסיווג את האנשים לפי מה שהכיר אותם.

אך כאליטיסט, דעתו לא היתה נוחה מרוב בני האדם. הוא באמת האמין שניתן לשוחח שיחה אמיתית רק עם יחידי סגולה, שהם מעטים כמו השמש (ואז לא ידעו על מערכות שמשות וגלקסיות). למרות שבענוותו חש צורך והכיר בחיוב לפעול למען כל יהודי וכל אדם - כפי שרואים במורה נבוכים בסופו.

והנה ציטוט לדוגמה מספר אקזוטרי לחלוטין של הרמב"ם. ספר המצוות. שם הוא מסביר את הקושי שהיה בכתיבת הספר, לאור השיטות המקובלות במנין תרי"ג. ולכן -

"... ידעתי כי אם אזכור אני המנין האמיתי שראוי שימנה זכרון מוחלט מבלתי ראיה הנה הקורא הראשון שיקראהו יחייב במחשבתו שזה טעות ותהיה אצלו ראית הטעות היותו בחלוף מה שזכר פלוני ופלוני כי זהו שכל רוב הסגולות בזמננו זה כי לא יבחנו המאמר בענינו אבל בהסכימו למאמר מי שקדם בלתי בחינת המאמר הקודם וכל שכן ההמון .

רוב בני האדם בוחנים דברים רק לפי ההתאמה הכללית לידיעות הקודמות שלהם. ואלו הם אלו שאינם משתייכים ל"המון".

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

פרופסור ומיימוני.

על מנת ליישר ההדורים, ולשים את הדברים במקומם המדויק.

הדברים שמובאים למעלה, נכתבו על ידי הרמב"ם לתלמידו אבן עקנין בעת הפולמוס הראשון כשהשיגו על חיבורו משנה תורה (ולא המו"נ כפי שרבים אולי חושבים) מתוך כאב עמוק, והרגשת אכזבה בבחינת 'כפיות טובה'

וראוי לצטט את סיום דבריו בהמשך האיגרת..."אך כל מה שתיארתי לך בדבר אלה שאינם מקבלים אותו כראוי לו - הרי זה בימיי בלבד, אבל בזמנים הבאים, כשתיפול הקנאה ובקשת השררה - יתאוו כל בני ישראל לו לבדו ויונח זולתו ללא ספק".

הכל ברור כעת, ונראה לי כי הוא צדק! הרי המשנה תורה נתקבל על כלל ישראל כספר ההלכה ב'הא הידיעה'- ועליו בזמנו הוקם קול צעקה וחלקים ממנו הוחרמו ונשרפו, ובתגובה לנכתב בהם הוכרז הרמב"ם ככופר!

פתאום כלל ישראל הפכו להיות אליטיסטים, ויחידי הסגולה הפכו לרוב?

אם כך למו"נ עוד יש תקווה, ויקרה לו מה שקרה למשנה תורה?



תוקן על ידי - riv - 21/11/2004 2:16:00

דרך העיון שהונחל בישיבות וכן ההיפתחות הבלתי נמנעת מצד הזמן המפגיש עוד ועוד עם העיון, אכן יגרמו בעיניי להיות המורה נבוכים ספר עיון לכל המגדיר עצמו שומר תורה ומצוות הלומד את דתו, זה כבר מתחיל וזה ימשיך. העיסוק בחקר הסברא בענייני גמרא לא יכול להציק לאותו הראש החוקר ולא מקבל אקסיומות לעבור לתדר כאשר מדובר בענייני השקפה ואגדה, זה פרדוקס שרק השמרנות שיסודה מלאכותי שומר עליו, ואין בכח השכל לסתור עצמו על אף השמרנות, וכן זה אשר יקרה בעתיד הלא כל כך רחוק, ב' או ד' דורות, קשה לאמוד באופן מדויק.

אוי אוי אוי יהוסף

אליה וקוץ בה.

מצד אחד יש לשמוח, ומצד שני? אם לא ילמדו אותו כפי שהרמב"ם מורה בצואתו למו"נ - יהפוך הספר במקום סם החיים לסם המוות חלילה.

לדעתי המו"נ נכתב ליחידים כ'אמת נצחית' וכדי להבינו חייב אדם ללמוד את כל כתביו של הרמב"ם שנכתבו עד למו"נ כדי להבינו - מי אלה שיטרחו ללמוד אותו בצורה יסודית כשיש להם להספיק את כל התלמוד והנספחים אליו?

הההמממ לא ב' דורות וגם לא ד' דורות לדעתי, בימות המשיח עלינו לטובה, אז יהיה נהיר לכולם.

אין ספק שכוונת הרמב"ם בדבריו הייתה למשנה תורה, וכך דרכו כשהוא כותב 'החיבור' סתם.

קרוב בעיני גם שדברי הרמב"ם הנזכרים אינם מכוונים להגבלה המוכרת בין ה'חכם' ל'המון', אלא חלוקה פנימית בתוך מעמד החכמים גופו.

הדברים אכן נכתבו בזיקה לפולמוס המכונה 'הפולמוס הראשון במזרח', בויכוח הגדול בשאלת הישארות הנפש ותחיית המתים עם רבי שמואל אבן עלי.

רחוק בעיני שההפרדה בין הקבוצות הייתה מצומצמת לשאלת היחס לחיבור משנה תורה. סביר יותר שהרמב"ם הגדיר ארבעה טיפוסים, או ארבעה אב-טיפוסים, ומבחינה זו אין שום הבדל בין דורו לדורות אחרים.

ודווקא משום כך אני תמה היכן שורש הבעיה של הרמב"ם עם כל אחת מהקבוצות: את מי הוא העדיף על פני מי, ובעיקר: איפה 'קו פרשת המים' בין חסיד שמרן, במובן החיובי, לחסיד הקופא על שמריו, בפרשנות השלילית שלו? הרי כל מה ששייך ל'יסודי האמונה' מוכרח להיות באופן כל שהוא 'מטומטם' במובן של אטום לדיעות חדשות?
ואיך הרמב"ם היה מגדיר את הרחוב החרדי-חרד"לי?

פרופסור,

שים לב טוב לסיפא של הציטוט אותו הבאת לעיל

"אך כל מה שתיארתי לך בדבר אלה שאינם מקבלים אותו כראוי לו - הרי זה בימיי בלבד, אבל בזמנים הבאים, כשתיפול הקנאה ובקשת השררה - יתאוו כל בני ישראל לו לבדו ויונח זולתו ללא ספק".


ז"א מה שהרמב"ם אומר בעצם שהקנאה ובקשת השררה – זאת השלימות שעליה כלים חייהם רוב/כל בני האדם, ושהיא במשמעות הרחבה שלה 'יצר הקניין' שהוא מכשול שגורם לעוונות אצל בני האדם באשר הם,ומהווה 'מחיצה/אספקלריה' אטומה. בפני ה'אמת'. והוא זה הגורם לארבעת אב טיפוסים לחשוב בדרכם הם ובשרירות ליבם והם אלה הגורמים לאדם/חכם להתבצר בעמדותיו תהינה אשר תיהינה - ואין לו שום העדפה בקשר אליהם, מבחינתו זו נבילה וזו טריפה

השלמויות המצויות לאדם ארבעה מינים:
ראשיתן והיא הגרועה שבהן, והיא אשר עליה כלים אנשי הארץ, היא שלמות הרכוש, והיא מה שימצא לאדם מן הממון והבגדים והכלים והעבדים והקרקעות וכיוצא בהן, ואף אם יהיה האדם מלך גדול הוא מן מין הזה, וזה שלמות שאין מגע בינה ובין אותו האדם כלל, אלא היא יחס מסוים, רוב ההנאה בה דמיון מוחלט….. וההמשך מרתק מומלץ לקרוא עד הסוף

מו"נ חלק שלישי פרק נד, לקראת סופו, זה גם הפרק המסיים את המו"נ כולו.

לדעתי הרמב"ם היה מגדיר את הרחוב החרד"לי? שמונהג בידי 'השופט בימים ההם' המנהיגי החכמים של היום כך:

ש"כל צדקתם היא: לעשות ולקיים את המצוות המעשיות ולברוח מן העברות הגדולות אצל המון העם, וחיוב המידות הטובות לא יחשבו ולא יזכרו שהוא מן הדין ומן הדת – ז"א הם מזלזלים בחובות הלבבות ורחוקים הן מן הענווה ואהבת הבריות- באשר לדעתם אין הדברים הללו שייכים אל הדת.


ובזה מטרת התורה החטיאה את אשר כוונה אליה - זו אולי הכת הכי קרובה ליהדות, מה שמוכר כ'יהדות של ימינו'

סליחה, מיהרתי והניסוח יצא מבולבל כמעה.

פרופסור שאל: ואיך הרמב"ם היה מגדיר את הרחוב החרדי-חרד"לי?

ותשובתי היא שהרמב"ם היה מגדירו כך:
שהמנהיגים של 'ימינו' :

"כל צדקתם היא: לעשות ולקיים את המצוות המעשיות ולברוח מן העברות הגדולות אצל המון העם, וחיוב המידות הטובות לא יחשבו ולא יזכרו שהוא מן הדין ומן הדת" –

ז"א הם מזלזלים בחובות הלבבות ורחוקים הן מן הענווה ואהבת הבריות- באשר לדעתם אין הדברים הללו שייכים אל הדת.

< איך הגיע הרב עובדיה לצוות על עדר מאמיניו לא לתת צדקה לחילוני שלא נוטל ידיו? >


ובזה מטרת התורה החטיאה את אשר כוונה אליה - זו אולי הכת הכי קרובה ליהדות, מה שמוכר כ'יהדות של ימינו'

ברשותכם, שאלתי שאלה לא חלילה מתוך הכוונה לזלזל ברב עובדיה, אלא, רק כדי להבין את הלך המחשבה, מישהו יוכל לשבר את אוזינינו ולהסביר לנו: הכיצד מגיעה היהדות לידי כך שהיא מצווה על מאמיניה שלא לתת צדקה לחילוני שלא נוטל ידיו?

מקווה שהשאלה האם המדינה היא מלכות או קהילה אינה מטרידה, ולא משמשת כאיזה קריטריון לפסיקת ההלכה

ריב

הוא בודאי התכון לדתי שלא נוטל ידיו.
אין משמעות לחילוני שלא נוטל ידיו.







הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

ריב,
אמנם אינני מכיר את הפסק של הרב עובדיה, ויש לקרוא אותו בפנים. אולם הרי לך כמה נקודות:

מי הם 'העניים הלא מהוגנים' של ירמיה בסופ"ק של ב"ק?
הוא כנראה למד אצל הרב עובדיה.
(ובדוחק יש לפרש שאינם עניים, אלא עשירים רמאים).
וכן בשו"ע הל' צדקה, ובדיני הקדימה (לת"ח, לגבר שמחוייב ביותר מצוות וכדו') במסכת הוריות.
ולמעשה, זה גם קשור לדין 'עניי עירך קודמים', במשמעות לא טריטוריאלית אלא ערכית.



מיכי

מיכי

מתוך דרשתו בבית הכנסת היזדים:

דברי הרב עובדיה יוסף, שהזהיר ממתן צדקה לעני -וגילה לנו 'עובדה מדהימה' שיש ש"קונים לחם, אוכלים ככה בלי ברכת המזון, בלי נטילה, בלי שום דבר" איש כזה ש"אוכל, שותה בועט כמו בהמה - לא כמו בן אדם זה מצווה?" והמליץ לתת צדקה רק למי שמברך ברכת המזון.

בוא לא ניתמם,נסקור בקיצור את הרקע

כל עוד מפלגת הרב עובדיה היתה כחלק מהמנגנון השלטוני- לא היו לו שום בעיות עם צדקה לחילוני שלא נוטל ידיו להיפך- ר' יהודה הנשיא שימש לו השראה והיה נוהג לצטטו - ורחמיו על כל מעשיו, המפרנס גם כלב ועורב

אחרי ששרון הורה לו ל'צאת בחוץ' הוא כבר היה בשבילו 'פח זבל' והחילונים שרצים שלא מגיע להם צדקה

אבל אם נחזור למקור מטרת מצוות הצדקה נראה שהיא כדי שהאדם הנותן צדקה יגיע למידה טובה

כך שהרב עובדיה בעיניי הוא מאותם רבנים שבורחים מהעברות הגדולות והמידות הטובות אינן נחשבות אצלהם

וכשהוא יחזור באחד הימים שוב לשלטון, הוא שוב יחזור לעמדתו הראשונה - כל ישראל ערבים זה לזה

וכל זה מבלי לגרוע בערך גדולתו כ'תלמיד חכם'






תוקן על ידי - riv - 25/11/2004 10:09:27

מתוך כל ההקשר ברור שהרמב"ם התכוון בדברים אלו לתגובה של ישיבת בגדד וראשיה לספר משנה תורה. על התגובה הזו ידע הרמב"ם מפי תלמידו ר' יוסף שהתגורר שם, וכתב לו על כך ואף פירט לו השגות שונות של ר' שמואל ן' עלי ראש הישיבה. ר' יוסף עצמו היה כנראה אופוזיציונר להנהגת הישיבה, כפי שיוצא מאגרותיו לרמב"ם ותשובותיו עליהם. אולי אף ידע כבר הרמב"ם בשעה זו (צריך לבדוק את סדר הזמנים של האגרות, שכמדומני פרופ' בנעט שהו"ל כמה אגרות, טרח הרבה על כך וגם אחרים, ואינו כעת לפני) על קונטרסו של ראש הישיבה בנושא תחיית המתים, שהרמב"ם הגיב עליו בחיבורו שלו 'תחיית המתים' שכתוב כידוע בחריפות רבה ומתאים להגדרות כאן.
לשאלת דירוג החומרא והסכנה של ארבע הקבוצות הללו, נראה שהקשה ביותר והמסוכן ביותר הוא הרביעי: 'חסיד קופא על שמריו ומטומטם', לפי שאחרים לכל היותר מביעים דעתם, אך הסוג הרביעי גם מנהל מלחמת קודש, והשאר כתוב על דפי תולדות ישראל.

דגים,

בדיאבד, אל לנו לשכוח שלא מדובר רק על ראש ישיבת בגדד, וכשהרמב"ם אומר שיפול לידי רשעים הוא מדבר באופן כללי, על עוד 'רבנים' הרבה שיבואו באותן טענות. והעובדה היא כי 100 שנה עוד אחרי מותו ספר המדע/ האהבה, מתוך ה'משנה תורה' - הוחרם ונשרף- והגיעו עד כדי כך שהלשינו עליו לאינקויזיציה...כל זה מלמד על כך שעקרונית לא היו מסוגלים לקבל את דבריו, מפני שהוא כמו שכבר אמרתי אוונגרד אורטודוכסי שלא יהפוך ל'מקובל' לעולם.בעיה של אליטיסטים אקסלוסיביים בכל דור ודור.

ואם להזכיר, אז עד היום ארבעת פרקיו של הרמב"ם במשנה תורה, וכל יסודי התורה עליהם הוא מדבר, זרים לרב הלומדים והקוראים אותו,ומפקפקים באמינותו, בכך שנתלים באי הבנתו בזה שתורתו מבוססת על 'ידיעות אריסטו'

שלא נדבר על המו"נ שעד היום חכמים טוענים לפיצול אישיות אצל הרמב"ם - ואלה שני אנשים שונים שכתבו אותו, כאילו המו"נ הוא לא המשך ישיר בבחינת מסכם את כל חיבוריו ההילכתיים והפילוסופיים כאחד.

ואולי בדבריו של הרמב"ם "בימים הבאים" מסתתרת מן הסתם רמיזה קטנה לימים בהם ירבצו להם בנחת גדי והנמר?בימים בהם יעשה "חסד משפט וצדקה"?

.



תוקן על ידי - riv - 25/11/2004 11:20:20