|
|
| נשלח ב-2/1/2007 11:52 |
 |
| |
בעל בעמיו,
זו כבר שאלה טקטית, שאמנם שווה דיון אך לא התייחסתי אליה,
תוקן על ידי גוונא ב- 02/01/2007 12:12:46
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 12:07 |
|
| |
בעל
השאלה היא בכל מקרה מה היא המטרה?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 13:22 |
|
| |
.
למען ההגינות, ראוי לציין כי המאמר התפרסם באתר NRG, לשם הועתק מהמקור בו התפרסם. יום לאחר מכן, התפרסמה ב-NRG הבהרה של הרב אבינר בקשר לתוכן ולמשמעות:
http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/516/996.html
===============================
|
|
| "אילו חשבתי שזה מועיל הייתי אומר לאשה שתאחז במקל ותכה את בעלה בחזרה". הרב אבינר מבאר את דבריו ומדגיש כי הוא מתנגד לאלימות בכל תוקף |
|
|
|
 |
דפדף ביהדות |
 |
|
nrg יהדות
12/12/2006 12:00 |
|
|
|
|
|
|
 |
אמש פרסמנו כאן את רשימתו של הרב אבינר, "תני לו מקום" כפי שפורסמה בעלון "ראש יהודי".
התגובות הרבות שהגיעו למערכת הביאו את הרב אבינר לנסח הבהרה. אנו מביאים את דבריו כלשונם:
"נשאלתי בעקבות המאמר האם לאחר כ-25 מאמרים שכתבתי בנחרצות נגד אלימות כנגד נשים, שיניתי את דעתי כאילו על האישה לספוג אלימות. ועל כך אשיב: כמובן שלא. להיפך! הסברתי כי במידה ותגיב באלימות נגדית, יהיה זה לרעתה ולכן עליה להשתמש בחכמתה כדי לחסום את הנגע הנורא.
 |
| תני לו מקום |
| כניעה היא גבורה, הבלגה היא אושר. הלקסיקון של הרב אבינר לשלום הבית |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
כבר כתבתי בעבר כי אילו הייתי חושב שזה מועיל, הייתי אומר לאשה שתאחז במקל ותכה חזרה את בעלה, אך אין זה מועיל. הוא יתאכזר עוד יותר, ולכן אין לה אלא לפנות למשטרה. והנה רק לפני כחודש, כתבתי כי על החברה להחרים גברים הפוגעים בנשותיהם.
התמודדות עם אלימות בבית חשובה לא רק לבריאותה הנפשית של האשה, אלא לא פחות מכך לבריאות הילדים. ילד קטן צריך בית נקי מאלימות, בית בו האבא אינו פוגע באמא. הוא אינו יכול להכיל זאת, זה מחריב את עולמו.
הפתרון הוא להשתמש בחכמתה, לספוג ולפעול בהגיון, לא להגרר אחרי האלימות, לא להכנס למאבק כוחני. אם יש צורך - אף לפנות למרכזי האלימות במשפחה וכן למשטרה. עיקר העניין הוא לא להגיב באותו המטבע, כי אז ידו תהיה על העליונה.
כן הוא הדבר לגבי עלבונות. מה שמכונה "הטרדה נפשית פרברסית" (מושחתת). לפעמים עלבונות קשים ממכות. בעל המעליב את אשתו באופן קבוע וסובר שעושה כדין, בראותו את עצמו מחנך של אשתו בדרך של עלבונות - הרי זה נורא ואיום! לכן, גם במקרה כזה, עליה לפעול בחוכמתה ולא להחזיר לו באותו המטבע, וכמובן שאם אין הדבר עוזר - עליה לפנות לייעוץ.
יהי רצון שנזכה להרבות אהבה ואחווה ושלום ורעות". |
|
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 13:54 |
|
| |
מואדיב,
תודה על ההבהרה. לא ידעתי שנכתבה תגובה, ואני שמחה שהבאת אותה.
לגבי תוכן התגובה - היא בהחלט עונה על שאלותי לגבי מודעותו של הרב אבינר למצב כיום, אך לא עונה על שאלת ה"טוב" מול ה"יעיל". לפחות לענ"ד.
בנוסף - איני חושבת שאחת התכונות המאפיינות נשים המוכות בדרך קבע ושהן קרבן תמידי לאלימות בני זוגן, היא חוסר הכניעות, וההתקוממוות הפיזית או המילולית. רובן מדוכאות ומנושלות מכל עצמאות אישית ונפשית. הבעיה עם בני זוג מכים ואלימים היא, שגם פניה למרכז סיוע, או למוקד עזרה אחר (או עזיבת הבית/הצהרה על רצון לגירושין וכו'), מהווה "התקוממות" מבחינתם והיא משמשת (ברוב המקרים) זרז לאלימות קשה יותר.
לכן, תגובתו של הרב אבינר, לטעמי האישי, אינה עונה על הקשיים שמעוררים דבריו המצוטטים לעיל, ומודעותו למציאות (או הבנתו אותה) שונה בעליל מזו של בעלי המקצוע העוסקים בתחום.
גוונא,
אתה טוען שזה יעיל יותר לא להתקומם כנגד אלימות. האם זה גם טוב?
תוקן על ידי אמשלום ב- 02/01/2007 13:59:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 14:25 |
|
| |
מעניין לעשות בדיקה על היחס בין דעותיהם של אנשים על היחס כלפי אלימות בתוך המשפחה לעומת היחס למאבקים אלימים בין עמים נניח, הניסיון הדל שלי מראה שבהרבה מקרים מי שבעד חיבוק רוצחים בעלי "חזון אידאליסטי" יהיה לעיתים נגד אפילו מילה של כעס לחבר או בן משפחה, עד שיראה בו דבר שלא ראוי לסובלו, וכן להפך מי שלא יראה מקום לרחם על אלימות המסכנת חיים (גם אם לא הרגה בפועל) גם אם יש מאחריה "ראציונל" אידאליסטי, יגלה יותר הבנה לסמי-אלימות או הגיון במציאת פתרון רך יותר של מצב אלימות קשים יותר, בתוך מערכת חיים אנושית נורמטיבית, דומני שיש לכך גם קשר בהרבה מקרים לאורח החיים, בכל מקרה דומני שעצם ההבחנה בין אלימות מדעת (לצורך השגת אידאל) לבין אלימות מכורי נסיבות. (מצבי לחץ, חולשה וכיו"ב) והשיפוט של בני אדם כלפיהם דורשת עיון מסוים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 15:24 |
|
| |
אמשלום,
אני בעד פיתרון לאלימות במשפחה, (מוסכם?), כמו כן אני חושב שאישה שתחזיר לבעלה באלימות לא תפתור את הבעיה אלא רק תחמיר אותה, לו באמת אלימות כתגובה הייתה מועילה הייתי תומך בה,
אני מוחה על השאלה המכשילה שגם מנוסחת באופן מכשיל, "אתה טוען שיעיל יותר לא להתקומם נגד אלימות?", 
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 15:36 |
|
| |
.
יעילות וצדק:
יש לי חבר, נגר. הבחור ישר כמו סרגל, ומעביר לרואה החשבון שלו את כל הניירת, כדי שיוודא שהכל מסודר.
יום אחד, מקבל הבחור שומה ממס הכנסה על הכנסות שלא היו לו. כאמור, הבחור ישר, ורואה החשבון שלו דואג שהכל יהיה מסודר.
זועם כולו הוא פונה אל רואה החשבון, ומקבל את התשובה הבאה:
יש לך כרגע שתי אפשרויות. הראשונה: מס הכנסה מוכן שתשלם כופר של 5,000 ש"ח והשומה תיסגר. האפשרות השניה - ללכת אתם לבית המשפט. ההליך המשפטי יקח כשלוש שנים, והעלות שלך תהיה 15-20 אלף ש"ח. אתה תנצח, בוודאות, כי אתה צודק וכל הניירת מסודרת. כעת, תחליט מה אתה מעדיף, יעילות ופתרון מהיר, או צדק.
החבר, אגב, העדיף יעילות. מאז, הוא מדבר על מס הכנסה כמו עצמאים רבים אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 16:07 |
|
| |
אמשלום, אני אכן מעוניין בסטטיסטיקה, כמה נשים חרדיות או דליו"ת נרצחו או הובהלו לבתי חולים מחמת אלימות במשפחה? יש לך נתונים? עדכני אותנו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 21:11 |
|
| |
שמואל,
משום מה, אתה מניח כי יש לי עניין מיוחד באלימות בתוך המשפחה בחברה האורתודוכסית, ולא היא. ניסיוני הקטן מלמד, שבמעון לנשים מוכות בו התנדבתי, חצי מהנשים היו אורתודוכסיות (חלקן חרדיות). מה אפשר ללמוד מזה? אולי שבמעון שבו התנדבתי היו חצי מהנשים אורתודוכסיות...
מואדיב,
אני לא מבינה במס הכנסה.
עיון קל בכתבות על אלימות במשפחה, במקרים המגיעים לעיתון (קרי: המקרים בהם נרצחת האישה או הילדים) מלמד, שהתרסה והתקוממות כלפי בן הזוג האלים בהחלט מובילות להסלמה באלימות. חשוב גם לציין (כפי שכבר עשיתי לעיל), שגם איום בגירושין, נקיטת צעדים לקראת פרידה או פניה לרשויות החוק/התמיכה והעזרה, נתפסת בעיני בני הזוג כהתרסה וכהתקוממות. לא אחת (שוב, מהכרות אישית) ההכרה של בן הזוג כי אשתו מבקשת לעזבו, מעוררת פרץ אלימות קשה במיוחד, שאף מוביל לרצח.
המסקנה היא, כנראה, שהיעילות המירבית היא פשוט לשתוק, להסתיר, להיכנע, לקבל את הקרבנות כגזרה שאין להימלט ממנה...
|
|
|
|
|
