שניו שני אריה, ומתלעות לביא לו

.


דְּבַר- ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל-יוֹאֵל בֶּן-פְּתוּאֵל.

שִׁמְעוּ-זֹאת הַזְּקֵנִים וְהַאֲזִינוּ כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ
הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם וְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם.
עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ
וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם
וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר.

יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה
וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק
וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל.


הָקִיצוּ שִׁכּוֹרִים וּבְכוּ
וְהֵילִלוּ כָּל-שֹׁתֵי יָיִן
עַל-עָסִיס כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם.
כִּי-גוֹי עָלָה עַל-אַרְצִי
עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר

שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה
וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ.
שָׂם גַּפְנִי לְשַׁמָּה
וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה
חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ וְהִשְׁלִיךְ
הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ.

אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת-שַׂק עַל-בַּעַל נְעוּרֶיהָ.

(יואל הפסוקים הראשונים)




הערות:

1. זמנו המדוייק של הנביא יואל אינו ידוע, יש כמה השערות.
2. גזם, ילק, חסיל – כולם, כנראה, זנים שונים של ארבה.
3. גוי, בעברית המקראית, הריהו עם. כאן, הדימוי של הארבה הוא לעם גדול, עצום עד כי לא ניתן לספרו.
4. שימו לב לדימוי השיניים והמלתעות.
5. אלי = קונני, בכי. כבתולה חגורת שק – נמצאת באבל על בעל נעוריה, כאשר אפילו לא הספיקו לממש את אהבתם-נישואיהם. פסוק זה נבחר על ידי פייטן אלמוני לפתוח את אחד מהפיוטים המוכרים ביותר בעדות אשכנז לקינות לט' באב. הפיוט פותח בבית: אלי ציון ועריה/כמו אשה בציריה/ וכבתולה חגורת שק/על בעל נעוריה.