כי בעצם אין כל עצב בעולם ?!

המקור הוא איגרת מהחזו"א אל חסיד ברסלב [מקור אמר לי שזה היה ר אלחנן ספקטור מת"א]
וכנראה בגלל שהנ"ל היה חסיד ברסלב עודדו החזו"א בניסוח הזה.
[באיגרת כתוב "אור האורות של האמת"]

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

המקור הוא איגרת של החזו"א, וצודק קעלעמר בניסוח.
את הביטוי 'אור האורות של האמת', יש לפרש בשתי פנים שהן אחת: ראשית, מי שמכיר את האמת, מה שלא תהיה, אין לו עצבות (אין שמחה כהתרת הספיקות). שנית, האמת היא התורה שמשמחת [כמעט] כל לב (פקודי ה' ישרים משמחי לב', ולכן אסור ללמוד בט' באב. ומה עם מי שאינו שמח? כנראה שאינו לומד תורה, אלא משהו שהוא חושב שהוא תורה).

ורבנו קעלעמר חידש לי בדבריו כאן שהאיגרת המפורסמת הזו נכתבה לחסיד ברסלב. ולמדתי ממנו בזה דבר גדול (מעשה בראשית ומעשה מרכבה):
האיגרת כתובה לחסיד ברסלב, והחזו"א כנראה רצה לקשור את הערכים של אמת ותורה, שהם ערכיו היסודיים, ולהראות שזה גם עומד בבסיס ערך השמחה, שהיא הערך הבסיסי של הלה. זוהי הוכחה שבמקום שיש תורה אין צורך לערכים אחרים. ובזה תתבאר דעת החזו"א גם לגבי פולמוס המוסר, שסבר כמו רבים וטובים אחרים, שאין לזה צורך במקום שבו לומדים תורה. כנראה שגם בחסידות לדעת החזו"א לא היה צורך במקום שבו יש תורה אמיתית, והיא נותנת מענה רק למי שחסרה לו תורה. אעיר שאנוכי הקטן לא בטוח שאני מסכים למסקנה זו, אולם אין לי ספק שזו היתה דעתו שלו:
"דבר גדול: הוויות אביי ורבא, דבר קטן: מעשה בראשית ומעשה מרכבה".
ואכן גם דעה זו היא דבר גדול מאד כשלעצמו.
אולם אם יותר לי הקטן, תולעת ולא איש, להרחיב את דברי קדשו של מרן החזו"א (וגם של מוהר"נ), הייתי אומר:
"דבר גדול: לדעת שהוויות אביי ורבא הם הם מעשה בראשית ומרכבה. דבר קטן: לא לדעת זאת (להיות רק חסיד או רק ליטווק)". ואידך זיל גמור...

וזהו גופא 'אור האורות של האמת', וראיה לכך: אכן הגילוי הזה משמח אותי מאד מאד. אני מקווה שגם את הקורא הנעים.

ומכיון שהאיגרת הזו (שלי) גופא נכתבת ל... לכן יש ללמוד ממנה דבר גדול.... ואידך זיל גמור.

וחוזר חלילה...


מיכי

רבנו

אכן כך פירש המקור כדבריך.

ובשים לב לעובדא שהחזו"א לא ציין -כדרך הליטוואקים- את לימוד התורה,אלא הכרת אור האורות של האמת,ובכך נתן מקום [במתכון] לנמען לפרש את דבריו בדרכו, על פי אמונתו, וחינוכו.
[בתוספת העקיצה, שהרי זה כנראה לא עבד.]

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!



תוקן על ידי - קעלעמר - 25/11/2004 7:18:01

בפורום הסמוך בח"ח, שם הופיעה השאלה הזו לפני שהופיעה כאן, ציינתי שהמקור הוא באגרות מרן החזון איש זצוק"ל. ונראה שפירושם הוא לפי שיטתו הידועה של בעל החזו"א בספרו אמונה ובטחון, שמדת הבטחון אינה שאדם יבטח שיהיה לו מה ש ה ו א רוצה או מה שהוא חושב שהוא צריך, אלא שמעלת הבטחון היא שאדם יכיר וידע שמה בא עליו בא מאת ה', ושיבטח בה' שכל מה שבא עליו גם מה שנראה רע, הוא הדבר הטוב בשבילו בסופו של חשבון.לכן מי שמכיר את אור אורו של האמת, ידע שכל מה שנעשה הוא מה שצריך להיעשות והוא הטוב ביותר, ואם כן אפוא, מה מקום לעצב בעולם.