עזרה בפירוש קטע במהרש"ל

מה היה בטקסט שלפני המהרש"ל לפני תיקונו?

ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך הקב"ה

מה הנוסח המתוקן במלואו (במקום: כו')?

ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקב"ה

מהי הטעות?

אמן מיותר, ותיבת רבה במקום הגדול

מה שייך לתחילת הקדיש ומה שייך לסופו?

אמן, בא בסוף הקדיש, פירוש בסוף כל פיסקא. יהא שמיה רבה כו' הוא תחילת הקדיש, פירוש תחילת פיסקא חדשה.

מה הקשר לנאמר בדף כ"א ע"ב.

שם כתוב, יהא שמיה הגדול מבורך, בלי אמן ובלי רבה.

בדברי הגמרא שם: 'ועונין...', היינו שהמשפט: 'יהא ...' הוא ענייה לאמירה קודמת, ואינה תחילת דבר. שנית, על מה שהצבור עונה לדברי מהרש"ל, 'יהא ...' אין עונין 'אמן'? ואם עונין אמן, הרי שעונין: 'אמן, יהא ...'. ואם רק 'אמן' היא הענייה על הקודם, והשאר דבר חדש, על מה עונה האומר: 'יהא ...'?
הפירוש לסוף פיסקה ותחילת פיסקה עושה את הקטע לניסוח עילג, ואילו המהרש"ל כתב לרוב בצורה ברורה.
לא התייחס המפרש לעניין ה'דבר שבקדושה', מה פשרו, האם 'יהא...' הוא דבר שבקדושה ושאר הקדיש אינו דבר שבקדושה?
להפנייה לדף כא, הרי שם השאלה היא אם מפסיקין לעניית: 'יהא ...', ומשמע שעל ה'אמן' לא הייתה שאלה אם מותר להפסיק ורק על 'יהא...' הייתה השאלה. ומה ראיה מכאן לדברי הגמרא לעיל?
גם החילוף של 'רבא' ל'הגדול' אינו מובן, והלא הקדיש הוא בארמית וצריך להיות 'רבא' בארמית שהוא 'גדול' בעברית.
ועוד אם להחליף לעברית אי אפשר להשאיר את 'שמיה', וצ"ל כמו בדף כא: 'שמו'.

עונין, הוא לאו דוקא ענייה לאמירה קודמת. וכמו דכתיב, וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי וכו'.

לא הבנתי את הנקודה השנית שלך.

הניסוח הוא אכן קשה, אבל נראה לי שהוא פירוש אפשרי בדברי המהרש"ל.

יהא שמיה, הוא דבר שבקדושה ואילו אמן אינו דבר שבקדושה. ונ"מ יש בדבר.

כל מה שמביא מדף כ"א הוא שהגירסא הוא, יהא שמו הגדול מברך, בלי אמן ובלי רבה.

יהא שמיה הגדול מבורך הוא תרגום מארמית לעברית, וכיוצא בזה מצינו הרבה. ועיין מהרש"א שמחליף שמיה, לשמו, מיהו בעין יעקב גרס שמיה הגדול וכו'.