הגיגי שיש - מפגש לימודי מסודר

וטו

ראה בחי' הרי"ז על הרמב"ם, הקטע הראשון.

הוא מחלק בין כיבוד ומורא של תלמיד לרבו לבין הידור הכבוד של כל אדם לכל ת"ח.
דווקא לכיבוד ומורא מתלמיד לרב הוא קורא "חיוב" שניתן למחול עליו ולהידור לכל ת"ח הוא קורא "מצוה" שלא ניתן למחול עליה. הוא לא מסביר.
לדבריך זה מצויין. חיוב התלמיד לרב זה מצד שהוא עיצב אותו וזה חיוב בין אדם לחבירו אותו ניתן למחול, אבל הידור כל ת"ח שאינו רבו, זה מצד כבוד התורה שלא ניתן למחול.

קוני,

יישר כוח - כפתור ופרח!

יש להוסיף לפי דבריך נפקא מינה [תרגום: השלכה מעשית היוצאת ממנה] משני ההביטים, בין סיני [אדם הבקי בכמויות טקסטים] ועוקר הרים [חריף ומפולפל].
שמי שבקי ללא הבנה הרי הוא נושא התורה, אבל היא אינה תורה שלו, כי לא חידש מהבנתו, אלא עושה מעשה מחשב "נושא ספרים" והוא ראוי לכבוד אך מצד כבוד התורה ואינו יכול למחול כל הכבוד הזה [להגרי"ז לפי רמב"ם], אבל המעמיק וממיר את שפת התורה לפילוסופיה טבעית שלו, שהיא "תורתו", הוא יוכל למחול!

ווטו,

עברה אמנם יותר משנה, אבל אני מקווה שההזמנה להעלות מצווה כדי שתבאר אם היא שייכת לעצם ההתאמה או לשמירת ההתאמה עדיין בתוקפה...

יש לי שתי שאלות [אני מקווה שהן לא אוויליות, במיוחד האחרונה]:
א) העקידה.
אמנם זוהי איננה מצווה, אבל אם דבר השם = התאמה כיצד ניתן לזהות את דבר השם עם העלת ילד לעולה?
אני חושב שהבעיתיות הזאת נשארת גם אם לא מבינים את העקידה כסיפור היסטורי.

ב) נניח שבפני אדם עומדת הברירה אם להציל את עצמו על חשבון זולתו או להקריב את עצמו ובכך להציל את חברו.
מה "מתאים" יותר [מלשון התאמה]? אני לא מדבר על נקודת המבט ההלכתית, אלא על נקודת מבט אוניברסלית.
האם הכרעה כזאת תלויה במידת יכולתו של האדם להעריך את חייו שלו אל מול חיי רעהו?

רו"ד,

שתי השאלות התבארו אי שם בפורום. [לינקזצר, אייכה?]

א. מסר העקידה הוא שוהיה אם תהיה התאמה כזו הדורשת הקרבת בן, היא מצדיקה אותה למרות הקושי הגדול. נגיד אם מישהו ניגש לפלוני ואומר לו שאם לא ילחץ על כפתור ההורג אדם [או יותר אם נחוץ לצורך המשל], הוא ירצח את אשתו וילדיו, לא ייענה לו. החידוש הוא [כהגדרה בלשונו של יהוסף] שאין עוצמה דוחה עצם אלא מכרעת. הכוונה היא שאם בעצם ראוי לעזור לשני בני אדם בשוה, אבל עוצמת העזרה מבחינתי היא גדולה באחד מהם כי הוא קרוב אליי, לגיטימית ההכרעה של הקרוב קרוב קודם. אבל אם העזרה לרחוק חשובה יותר כאוכל לרחוק ומכונית לקרוב, קודם הרחוק. ייתכן שלפעמים יש להתחשב בחולשה האנושית להקדים את הקרוב גם כאשר ההטבה אליו היא קצת פחותה מצורך ההטבה לרחוק. אך בדבר חמור כנטילת חיים אין עצה ואין תבונה.

[כעת יטענו המבקרים למיניהם שהסיפור הוא פגאני וכו' וכו'! התשובה היא בהודעתי באשכול של מוישה "גזיה"כ או הסבר?" שמאחר וקבלתי את התורה כבית הוראתי המוסרית היא אובייקטיבית, העיקר שאני מוצא את השמיים שלי בתורה!]

ב. אכן כטענתך. אך באשכול מסוים התברר שיש "שני דינים" א. השחתת חיים התלויה בערך כל חיים וחיים, ב. גזל חיים מעיקרון הבעלות של כל אחד על חייו [כברירת מחדל מתוך חוסר היכולת והאמינות של קנה מידה א'] ומצד זה ניתן לוותר על חיי עצמו ולא על חיי זולתו גם אם הם שוים פחות.