דברי הרג"ן שפתחו את האשכול היו:
"מה מקור המלה אור? הצליל של המלה מלמד את תוכנה. נתאר לעצמנו אדם השרוי בחושך כזה שתיארנו [וחושך על פני תהום], והנה מפיע אור, שמשנה את כל הרגשתו, ומביר ממנו את המועקה. איזו קריאה נפלטת מפיו? - "או..ר". אור היא מלת התפעלות".
מעניין להשוותם לתאורו של ביאליק בתוך "גלוי וכסוי בלשון":
" ובעיקר הדבר, הרי אין לך בלשון מלה קלה שלא היתה בשעת לידתה גילוי נפשי עצום ונורא, נצחון גדול ונשגב של הרוח. בשעה שנדהם, למשל, אדם הראשון מקול הרעם – "קול ה' בכוח, קול ה' בהדר" – ובנפלו על פניו, מוכה תמהון ואחוז חרדת אלהים, פרצה אז מפיו מאליה – נאמר, בחיקוי לקול הטבע – מין הברה פראית, מעין שאגת חיה, קרובה לקול "רְרְ" – זה הנמצא בשמות הרעם של הרבה לשונות – האם לא הביא קריאה פראית זו גאולה גדולה לנפשו הנדהמת? האם בקריאה זו, הד נפש שנזדעזעה לכל מעמקי מצולותיה, נתגלה מגבורת היצירה מחרדתה ומצהלת נצחונה בשעור פחות מאלה המתגלות ב"דבור מוצלח" בעל תוכן נשגב, שעלה ביד אחד החוזים הגדולים בשעת עלית נשמה? האם באותה הברה קלה, גרגר המלה העתידה, לא נכרכה מסכת פלאים של הרגשות בראשית, הרגשות עזות בחדושן וכבירות בפראותן, מעין חרדה, פחד, השתוממות, הכנעה, התפעלות, התעוררות לעמוד על נפשו ועוד ועוד כאלה? ואם כן הוא, האם לא היה אדם הראשון ברגע זה אף הוא צַיָר וחוזה נשגב, בורא על פי אינטואיציה ניב שפתים, וניב נאמן מאוד – על כל פנים לגבי עצמו – לזעזועים נפשיים עמוקים ומסובכים? "
כתבי ביאליק עלו בימים אלה לרשת באתר פרויקט בן-יהודה, והמסה "גלוי וכסוי בלשון" מצויה ב:
http://benyehuda.org/bialik/article02.html
 |
|
|
