ביקש דעת ומצא ייאוש

ותאבדנה הדעת.
ויאמר אלוקים אל האדם
קום לך בקש את הדעת.
ויצא לבקש הדעת
וימצא ייאוש,
וסימן אין בו
ואין יודע מה יעשה בייאושו.
וישאל את לבו:
הייאוש מדעת-
אזי לא הוי ייאוש.
או שמא
ייאוש שלא מדעת-
והוי ייאוש.

ויכניסהו לביתו
וישמח בייאושו
וינחם האדם אחר אבדתו-
והתייאש.

"הרעיון לשלב בשיר בין יאוש במובן הנפשי לבין הסוגיא ההלכתית מאוד מקורית"
התרכזתי בשילוב בין יאוש במובן הנפשי לבין הסוגיא.
נו באמת? לא למדת בישיבה סוגית יאוש שלא מדעת?
זה ה"שמועס" הראשון בסוגיה! המשגיח קם וצועק "יאוש!!! שלא מדעת!"
אבל ב8 גדול אין 0
וסליחה עם נשמע מדבריי שלא.
אכן מעניין ומקורי בשירה.

רב_גוני- תודה

שלויימלע המלך-"לאחר שזכה זה בייאושו
ומעתה אין היאוש[והדעת] בעולם אלא בו"
"רק נסתתרה כי בקשה שיבקשוה רבים ישוטטו[ולא תמצא]
ואז תרבה"
שלמה המלך-
כל זה ניסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני: רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו:
(קהלת ז:כג)
"וראיתי, את-כל-מעשה האלוהים, כי לא יוכל האדם למצוא את-המעשה אשר נעשה תחת-השמש, בשל אשר יעמול האדם לבקש ולא ימצא; וגם אם-יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא"[קהלת ח:יז]

ציקלה-
ש."אבל גם מייאש. למה היכן שיש דעת יש יאוש? אולי זה רק בשירה?"

ת."כי ברוב חכמה, רוב-כעס; ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב"[קהלת א:יח]

ש."ואיך ניתן לשמוח בייאוש כשיש עוד קצת דעת ברקע?"

ת.ייאוש מדעת- לא הוי ייאוש
ייאוש שלא מדעת- הוי ייאוש