|
|
| נשלח ב-16/12/2004 20:44 |
 |
| |
מעניין איך מגיע תלמיד חכם להקשר הזה:
<"וכך למדנו בפרקי אבות - שאלמלי מוראה - איש את רעהו חיים בלעו">
This applies to a non Jewish king
נישטאיך,
דיס מסקנה אוף יורז, דה "הקשר" יו מאייד, איז ריטין אין דה תניא?
הוא איז דה ביג רביי הום יו הראד איט פרום הים?
איף נוט, האוו יו כאיים טו דיס כלונקלוז'ן?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2004 22:58 |
|
| |
גו"ג
היזכר צדוע (לפי חז"ל) היה אוריה החתי מורד במלכות ומדוע היה לדוד צידוק (לפחות פורמלי) להרגו, ועד שאתה פוחד מרשעים כאחאב, צא ופחד מ....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2004 00:12 |
|
| |
זכות,
הבהרה קלה..
בר כוכבא – שהוכתר ל"נשיא ישראל", עד שרבי עקיבא אמר עליו "דין מלכא משיחא" (זהו מלך המשיח), כחו וגדולתו היתה – כפי הידוע – באכזריותו ובמלחמות החורמה המיותרות, ולדברי הרמב"ם דימו רוב חכמי הדור שהוא המשיח.הם טעו מפני שלא רק שלא עמד בתנאים למשיח, אפילו בחזקת משיח לא היה, משום שלא נלחם מלחמות ה' – ומת בעוונותיו, כך שזה סותר למעלת 'איש מלחמה' שנלחם על מידותיו המוסריות והשכליות כאחד, עד שמגיע לשלמות בה מתלווה אליו רוח השם, שזו מדרגה 'קדם נבואית' וכשהוא במעלה זו בכוחו להתגבר על כל אומות העולם ! וזהו שאין ממליכין מלך תחילה, אלא עשות משפט (=צדק)ומלחמה (=על האמת)
והמלחמה יכולה להיעשות גם בדרכי שלום, כפי שניצח אברהם אבינו את כל העולם הטועים, כש'גבר' עליהם בראיותיו.
ועד שאתם מפחדים מהרשעים כאחאב, צא ופחד מהצדיקים - מחשבי הקיצין שקמים עלינו לכלותינו, בכל דור ודור, צא ופחד מהמלכת המתחזים למשיחים, כבר כוזיבה – שדימה שדודו אלעזר המודעי מורד במלכות, נתן לו בעיטה והרגו – וכשבתאי צבי שהוליך חכמים בני חכמים שולל, והתגלה כחולה נפש וסופו שהשתמד.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2004 01:06 |
|
| |
riv
אני מוכרח להודות שהצלחת לבלבל אותי כהוגן, עם הסלט של המושגים שערכת, אני בסך הכל הסתמכתי על דברי הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים (פרק י"א הלכה ג') ששם נאמר:
...שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך, והוא היה אומר עליו, שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו משיח...
ואם לנשר הגדול היה מותר להביא דוגמא מבר כוכבא, אינני רואה סיבה שלי הקטן אסור יהיה לעשות כן.
בנוגע לטעותם של רבי עקיבא וחכמי דורו, כדאי לראות בקישור הבא:
http://eton.co.il/index.php?subaction=showfull&id=1078045018&archive=&start_from=&ucat=3&go=headlines
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2004 07:51 |
|
| |
זכות,
אכן, המפתח לפיתרון ה'סלט' נמצא במושגים ה'חבויים' המבוארים עד דק בעיקר במו"נ ובאיגרת תימן, כמו 'דימה' כמו 'עוונותיו' כמו 'איש מלחמה' כמו 'מלחמות ה' - 'עשות משפט ומלחמה'
כל המושגים האלה הובאו מהציטוטים שלך מהרמב"ם -
ולדעתי הרמב"ם אינו מביא מבר כוכבא דוגמא למלך המשיח, אלא, דוגמא לחכמים שחישבו קיצין והגיעו למסקנות מוטעות -שהרי אחד שהוא בחזקת משיח - לא יתכן שימות בעוונותיו = פחיתות מעלות המידות המוסריות - זה סותר את מהות המשיח, והיותו נלחם מלחמות ה'
<לא מצליחה לפתוח את הלינק שהבאת>
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2004 10:00 |
|
| |
זכות,
בפורום הזה הותיקין מכירים במושג 'פערי שפה' - של מה שאתה קורא 'סלט המושגים'
גם את הנושא הזה הקיף הרמב"ם - ודבריו במו"נ בפרק כ"ח מחלק שני - הם בבחינת סיכום כוונת כל ביאורי המושגים בתחילת המו"נ - בכמה עשרות פרקים, ובקיצור מה שנאמר בו הוא: שמי שאינו מבין שפת אדם, עלול להבין מדבריו היפך כוונתו
"דע כי מי שאינו מבין שפת אדם כאשר ישמעוהו מדבר הרי הוא בלי ספק מכיר שהוא מדבר, אלא שאינו יודע מטרתו. ויותר חמור מזה יש שהוא שומע מדבריו מילים שהם כפי שפת המדבר מורים על עניין, ויארע במקרה שתהא אותה המילה בשפת השומע מורה על היפך אותו עניין אשר רצהו המדבר, ויחשוב השומע כי הוראתה אצל המדבר כהוראתה אצלו...."
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 04:13 |
|
| |
אני סבור שהצלחתי לקלוט את מה שאת מוסרת לי ממרומי מגדל השן של ה'ותיקין', אי לכך אין צורך בהבאת דברי ה'מורה נבוכים', כי הדברים פשוטים הרבה יותר...
ואף על פי כן אני עומד על כך שיענו לדברי בשפה ברורה ושיהיו קשורים לנושא הנדון...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 10:09 |
|
| |
זכות,
אני מבקשת סליחה אם השתמעה מדברי נימת התנשאות.והבאתי את דבריו של הרמב"ם מהמו"נ לא כדי להתפאר, ולהביע את ידענותי ברמב"ם, אלא כדי להביא תימוכין לדברי בנאמר לגבי דברי הרמב"ם ספציפית.
ווידוי קטן, אי הידיעה שלי גדולה פי כמה וכמה מידיעתי, מה שאני יודעת וודאי זה שמספר השנים שהוקצבו לנשמתי, לא יספיקו בידי, גם אם אלמד יומם וליל.
ואנסה להסביר, מקווה שאצליח
בהודעה הראשונה שלך,
כתבת שברצונך לגעת בנקודה מעניינת שעולה מתוך עיון במקורות, במה שקשור למלכות ולתפקידיו של מלך בישראל.והבאת לדוגמא את דברי הרמב"ם
"ובכל יהיו מעשיו לשם שמיים, ו*תהיה מחשבתו ומגמתו להרים דת האמת*, ו*למלאות העולם צדק*, ול*שבור זרוע הרשעים*, ו*להילחם מלחמות ה'*, ש*אין ממליכין מלך תחילה, אלא לעשות משפט ומלחמה*, שנאמר "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו, ונלחם את מלחמותינו" (שמואל א ח,כ)".
גם בר כוכבא – שהוכתר ל"נשיא ישראל", עד שרבי עקיבא(*) אמר עליו "דין מלכא משיחא" (זהו מלך המשיח), כחו וגדולתו היתה – כפי הידוע – בגבורתו ובמלחמותיו, ולדברי הרמב"ם סברו רוב חכמי הדור שאכן הוא המשיח"
מדבריו למדת, שיש למלך ייעוד יסודי, והוא; עריכת מלחמות (ה') ישראל באויביהם, והיציאה לפני המחנה במערכה,
ולדעתך, היוצא מכל הנ"ל שעיקר תפקידו של מלך הוא שלטוני-מדיני, ואף אם מצווה הוא להיות הוגה בתורה, אין עיקר ייעודו בתחום התורני, אלא בצד האסטרטגי-לוגיסטי של עם ישראל, ובכך ניתנת בידיו הסמכות העליונה, שלא ניתנה לאף אחד מבעלי התפקידים האחרים בעם ישראל.
ואני חולקת בדבר מסקנתך, מפני שלא הצלחת להתגבר על פערי השפה ולהבין את הרמב"ם מלכתחילה בכוונתו המקורית, וכל מסקנתך מבוססת על הנחות יסוד מוטעות
כיוון שההלכות שהבאת מורכבות מאותן המילים, אותם מסביר הרמב"ם לכל אורך חיבוריו במשמעותן הנכונה בהתייחס לדברי ההלכה שלו.
"עוונות" הם המחיצות המבדילות בין האדם ובין השם יתברך - על כן אדם שמת בעוונותיו- זה סימן אצל הרמב"ם שאדם הגיע לקיצוניות במידות המוסריות שלו,ועל כן אדם שהגיע למצב זה מלכתחילה לא היה לו הפוטנציאל להיות ב'חזקת משיח' שכן "חוק טבע" הוא אצל הרמב"ם ש"עבירה גוררת עבירה"
ואם אדם עורך 'מלחמות השם' סותר את המסקנה אליה הגעת שהמשיח עיקר יעודו לא יהיה בזה שיהיה הוגה בתורה - כי אדם הוגה בתורה עורך מלחמות השם תמידית - עיקרו הוא בתחום התורני וכל שאר יעודיו הם פועל יוצא של ייעוד עיקרי זה
שים לב לכל המשפטים שהושמו בכוכביות - אלה הביטויים אותם יש להבין כהלכה.
(*)כמו כן יש לתת את החשיבות למילה "דימה" במקרה רבי עקיבה - מכיון שמילה אחת לפעמים משנה את כל תוכן עיקרי הדברים
מקווה שהבנת, אם לא אמשיך לנסות עד שתנוח דעתך
תוקן על ידי - riv - 19/12/2004 10:50:41
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 17:24 |
|
| |
ואם כבר חטאתי בהבאת דברי הרמב"ם , אוסיף ואבהיר למי שעוד ספק בלבו שעיקר ייעודו של המשיח הוא בתחום התורני..
ב'פתיחה' למו"נ עומד הרמב"ם על שבע סיבות הסתירה וההיפך,הסיבות בכללותן על כל אפשרויותהן של הסיבות המביאות את האדם לטעויות, ולאובדן דרך האמת כשהוא מוצא סתירות, או אגדות בלתי אפשריות וכו', מתוכן הוא מתעכב על סיבה החמישית בשל חשיבותה לגבי נושאים הקשורים בהלכות ודינים, והיא המורכבת מכולן, משום שהיא מתייחסת לקונפליקט בין הצורך הסיסתמטי, המחייב נקיטת דרך של הסברה ובירור יסודיים, בהם דברים משתלשלים זה מזה מבחינה לוגית, ויש להתחיל מנקודה מסוימת, ולהתקדם לפי הסדר אל הנקודה הבאה, וממנה אל השלישית וכו', והדוגמא המובהקת לכך היא הגיאומטריה האוקלידית.
לעומת זאת יש הצורך המתודי השונה לגמרי, בכך שאין הוא מתייחס לחומר הנלמד, אלא הוא מתייחס לאדם הלומד, והוא מתמקד בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר המביאה את הלומד להבין את החומר הנלמד, בהתחשב בעובדה שהחומר קשה להבנה. במקרה זה אין המחנך בוחר בדרך ההשתלשלות הלוגית של הדברים, אלא מתחשב ברקע הפסיכולוגי של הלומד, ולכן הוא בוחר ללכת מן הקל אל הכבד על אף ש'הקל' אינו מדויק. ומדוע הוא נוהג כך? זאת משום שה'כבד' דורש מאמץ אינטלקטואלי שלא תמיד יכול כל לומד לעמוד בו, כל עוד חסרים לו הכלים הדרושים.
ואם נודה באמת כפי שהרמב"ם לימדנו הרי שזו נקודת המוצא הבסיסית של אריסטו בהבנת דברים, ולפי קונספציה זו להבין דבר משמעותו היא לדעת את סיבותיו.
וכהמלצת ליבוביץ' אף אני, תנו דעתכם על כך משום שהדבר עמוק, והוא חל אפילו על דברים אלמנטריים ביותר.
ההממ.. מקווה שהדברים קשורים לנושא, או שמא אני מסיתה את הדיון והורסת לזכות את האשכול.
|
|
|
|
|
|
