תודה לכל המסייעים והעוזרים.
ואם כבר עסקינן בפיוט "מה ידידות" שלדעתי הוא הפיוט היפה והמתומצת ביותר. אז כמה הערות.
א. המסר של מה ידידות, זה תמצות של מנהגי שבת, (להבדיל מאיסורי מלאכות שאליו הוא לא נכנס, אלא רק ל"ממצוא חפצך" ו"עונג שבת", אולי משום התפיסה שממצוא חפציך, אינו איסור מלאכה מדברי קבלה, (שאז תהיה השאלה של בל תוסיף) אלא ממצוא חפצך זהו פרט בעונג שבת, שאז אין זה בל תוסיף, אלא הרחבה של העונג. שמתוך שכחת ימי החול יבוא העונג. וכל המעיינים הנכבדים, יבדקו כיצד כל פיסקה, מתארת דין מפורש. יפה, ומדהים.
ב. הפיסקה הבאה חביבה עלי:
"ולנוח בחיבת,
כשושנים סוגת,
בו ינוחו בן ובת"
שכמובן כוונתו לרמז, על דין עונת ת"ח מליל שבת לליל שבת, תראו את האלגנטיות. ולנוח בחיבת,- (בחיבה) כשושנים סוגת -סוגה בשושנים, לענין איסורי נידה.
בו ינוחו בן ובת - כפשוטו.
|
|