האין הריקוד מול הירח עבודת אלילים?

בסדר רבי עמרם גאון מובא נוסח ברכת הלבנה:
סדר ברכת לבנה
הרואה הלבנה בחידושה אומר:
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם. חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם. פועלי אמת שפעולתם אמת. וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן. שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו. ברוך אתה ה' מחדש חדשים.
עד כאן סוף הברכה.
במקור זה היה ברכה כמו 'אשר יצר' או 'שכוחו וגבורתו מלא עולם', ומזה התפתח טקס שלם.

אגב, שמתי לב שבסידורים ובקהילות של הספרדים ובני ע"מ מקובל לכנות את הטקס 'ברכת הלבנה', בעוד שבסידורים ובקרב קהילות האשכנזים הטקס מכונה 'קידוש לבנה'.

הכינוי השני תמיד צרם לי. ממתי חדלו לברך על הלבנה והחלו לקדש אותה?

ספרדים היו "מתים" לקדש לבנה...

בדיחה ידועה, לא מכיר ?

גדול...

(בתור פרענק מותר לי גם לצחוק בקול רם).

לפי הזכור לי בדיוק מסיבה זו נוהגים לומר שוב עם סיום קידוש הלבנה את תפילת "עלינו לשבח" אל אף שנאמרה כבר בסיום תפילת ערבית, בכדי שלא יטעו עמה"צ ועכו"ם שאנו עמ"י קדושים ומקודשים מרקדים ללבנה עצמה ומהללים ומרננים לצבא השמים. החותם בניגון "טובים מאורות שברא אלוקינו וגו'".

כפי הזכור לי, מסיבה זו בדיוק נוהגין אנו לאמור בסיום קידוש הלבנה את תפילת "עלינו לשבח" אל אף שאמרנוה כבר עם תום תפילת המעריב, הכל כדי שלא יטעו עמה"צ ולהבדיל עכום"ם שאנו עמ"י קדושים בני קדושים מתפללין ללבנה עצמה ומרקדין ומרננין לצבא השמים רח"ל. מנאי החותם לכבודה של תורה בנעימת "טובים מאורות וגו'"

כפי שכבר התייחסו חלק מהכותבים יש לחלק בין משמעות הברכה עצמה לבין הטקס שנעשה בבתי הכנסת בפועל. הרמב"ם מביא את מצוות ברכת הלבנה בפרק י' מהלכות ברכות הוא הפרק בו הנושא ברכות על תופעות טבע שונות הברכה מופיע בין ברכת הקשת לברכת החמה בתקופה. זמן הברכה לדעת הרמב"ם הינו לילה ראשון של החודש מיד ברגע הראיה של המולד החדש. כלומר יש לנו ברכה על תופעת טבע כשאר ברכות הקשת והרעם והברק.
תפיסות שונות מהרמב"ם עולות מתוך דברי רש"י לסוגיא שהוזכרה כבר ממסכת סנהדרין שבה רש"י מדגיש את עיקר הברכה על אור הלבנה שמסייע לאנשים ללא חשמל! לחיות לאחר צאת הכוכבים דבר שמתקיים כל חודש כמה ימים אחר המולד עע קצת אחרי אמצע החודש בו זורחת הלבנה מאוחר מדי לאנשים ללא חשמל והחושך חוזר לחיי הלילה שלהם. הברכה לדעת רש"י שייכת רק לאחר כמה ימיים בחודש שרק בהם מורגש למעשה אור הירח וניתן לחוות אותו בשימוש יומיומי. על מצב זה שבו ניתן לפעול בשעות החושך נקבעה ברכה בזמן חז"ל ברכה ששימושה כיום מוטל בספק לאור השימוש בחשמל.
תפיסה שלישית היא המדגישה את המשל שבברכה זו וזה התחדשותו של עם ישראל כמו הירח שחוזר להאיר על העולם יסוד זה אומץ על ידי חכמי הקבלה והחסידות שייחסו משמעות גדולה מאוד לטכס קידוש הלבנה.
למעשה
יש לחלק בין הברכה עצמה לבין הטכס כולו על פסוקיו הרבים מי שמברך על התופעה האסטרונומית של תנועת הירח סביב כדור הארץ במעגל חוזרצריך לברך כפסק הרמב"ם מיד כאשר הוא רואה את הלבנה החדשה.
מי שמדגיש את היסוד של חידוש הקיום של עם ישראל בברכה כמשל ללבנה יברך עם הציבור במוצאי שבת לאחר ג' בחודש בו הלבנה מספיק גדולה כדי לברך עליה. ולהמשיל עליה את מצבו של עם ישראל.
כמובן שיש להקפיד להסתכל על הלבנה פעם אחת כדברי הפוסקים ולעמוד לתפילה לכיוון ירושלים ולא לכיוון הלבנה. כ"כ הפסוקים שנאמרים בגוף שני לירח בלתי אפשרי לומר אותם ויש לשנותם לגוף שלישי וליחס את הבקשה לא-הוים "כשם שאני רוקד כנגד הלבנה ואיני יכול ליגוע בה כך לוא יוכלו כל אויבי ליגוע בי לרע". אמן

במדרש רבה שמות (כנראה בפסוק החודש הזה לכם) מובאת מחלוקת על נוסח חתימת הברכה, אם היא מחדש חדשים כמנהגנו, מקדש חודשים או מקדש ישראל. מכאן עולה כי זיקת ברכה זו אינה רק לתופעה האסטרונומית של חידוש החודש, דומיא דברכת הברק והרעם, אלא קשורה במצוות קידוש החודש על כל המשמעות שלה בדבר קדושת הזמן וקדושת ישראל דקדשינהו לזמנים (לשון המדרש שם כמדומני היא בערך "הרואה לבנה בחידושה בשעה שהיו מקדשין על פי הראיה כיצד מברך?"; גם אמירת דוד מלך ישראל קשורה בזיקה זו, שהרי אמירה זו הייתה צופן לקידוש החודש כמבואר בש"ס ר"ה). גם ראיית ברכה זו כקבלת פני שכינה, כמבואר בסנהדרין שם, רומזת שיש כאן יותר מאשר ברכת אשר יצר. כמובן, זיקה זו בין הברכה למצוות קידוש החודש עולה יפה יותר אם נפרש שחיוב הברכה הוא, כדעת הרמב"ם ועוד, מיד בראית הירח החדש (קודם שהולכים העדים לבית-הדין להעיד), ולא כמנהגנו בהמתנת ג' וז'.

אולי על כן נקרא שמה בין האשכנזים "קידוש לבנה", שהיא בבואה לקידוש החודש על פי הראיה.

יצחק יונתן,

הכיוון שלך בהחלט מעניין , וצע"ג.

יצחק יונתן
כיוון החשיבה שלך על מצוות קידוש לבנה יפה ומעניין אך לא יכול להסתדר עם תפיסת הרמב"ם. הסדר השיטתי של משנה תורה היה מחייב את הופעת ברכה זו כחלק מתיאורי קידוש החודש. הצבת הברכה בהלכות ברכות כחלק מהברכות על תופעות טבע שונות מחייב לדעתי הסבר אחר שאותו נתתי בדבריי הקודמים על הברכה של קיום חוקי הטבע כסדרם.
כך גם ניתן להסביר את האמירה על קבלת פני השכינה כהכרת האדם בשלטון ה' על חוקי הטבע המתחדשים בעולם. דבר שאצל הרמב"ם יכול להתפרש כקבלת פני השכינה כדבריו בהסבר מצוות אהבת ה' בספר המצוות ובמשנה תורה:
"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם".
דרך מעשה הא-והים חוקיו וברואיו אתה מבין את גדותתו ואצל חידוש הלבנה אתה מחוייב גם לברכו על כך.
המדרש שהבאת הולך כמובן בכיוון אחר מהרמב"ם כפי שציינתי על כיוונים שונים אצל חז"ל ואצל הראשונים ביחס למצווה זאת.

א. לא מצאנו לשון קבלת פני שכינה בברכת הברק והרעם, ההרים הגבוהים והים הגדול.

ב. גם אם נתקנה הברכה מתוך זיקה לקידוש החודש בזמן שהיו עושים כן, כיוון שנקבעה גם לזמננו (במנותק מקידוש החודש המעשי) הרי שמקומה בהלכות ברכות, בדיוק כמו דיני יעלה ויבוא המצויים בהלכות תפלה, או איסור הספד ותענית בר"ח, המצויים בהלכות אבל.

רק דבר אחד מעניין אותי, מה זה 'לעמוסי בטן'? הבטן עמוסה מכל הצ'ולנט והקישקע? על היום אין לי שאלה מה זה 'עמוסי בטן' - אין הגדרה מתאימה מזה להם.

ה'מלמד' סיפר בכיתה: פעם בחו"ל הגיע היום האחרון של קידוש לבנה, והכל מכוסה עננים, יאא, מה עושים? היה אחד עשיר, לקחו מטוס פרטי וטסו מעל העננים...

לפני שהיה מטוסים היו מויפסים. יש סיפור ידוע על רב שהגיע היום האחרון (שוב) ועננים וכו', מה עשה הצדיק? הוציא את מטפחתו, נפנף לירח והפלא ופלא, זזו העננים.

אך האם זה כך? מי שלא מברך על הלבנה (גם בלי עננים), האם עשה עבירה? זה עוד שיבוש שהתפתח, שהרי הבאנו לעיל 'הרואה לבנה בחידושה' כמו 'הרואה קשת' - לא צריך לקחת הליקופטר ולהתחיל לחפש קשתות.

פולקלור שלם התפתח מזה. חייבים להודות, יש בזה משהו מושך, מיסטי, לילה, ירח, ריקודים, כת האימן לא יכלו להמציא משהו יותר טוב.

הרי אפילו על הפיוט 'מכניסי רחמים' הנאמר בסליחות, היה רעש שזה כאילו שמתפללים למלאכים, ואין מתווכים וכו', וכאן מדברים ישירות לירח, רוקד כנגדך וכו'.

מכאן גם מקור הביטוי 'באותיות של קידוש לבנה'. בחצר בית הכנסת היתה טבלה עם נוסח הקידוש לבנה, שהיתה כתובה באותיות גדולות כדי שכולם יוכלו לקרוא.

א גוט חוידש (למה אומרים אז, הרי זה כבר אחרי ראש חודש?)