אם הכלל "כל תנאי שבממון קיים" נובע מכך שמותר לכל אדם לתת את כספו במתנה - אז ייתכן שדיני שומרים באים ללמדנו מהי "מתנה". למשל, אם אדם הוא שומר שכר והוא פטור מאחריות על גניבה, אז למעשה לפי התורה הוא שומר חינם, ולכן השכר שהוא מקבל הוא מתנה. למאי נפקא מינה?
א. יש מצבים שבהם אסור לתת מתנה - למשל בסמיכות להלוואה. לפי זה, מי שהלווה לחבירו ואחר-כך עובד אצלו כשומר-שכר, אסור לו להתנות שיהיה פטור בגניבה ואבידה, כי אז השכר שהוא מקבל הוא למעשה ריבית. ואם השומר הוא שופט והמעסיק הוא צד במשפט, ייתכן שיש בכך גם חשש שוחד (אך ע' רמב"ם סנהדרין כג:ה http://mechon-mamre.org/i/e123.htm#5 ).
ב. יש אנשים שאסור לתת להם מתנה - כמו עובדי אלילים שנאמר עליהם "לא תחנם". אמנם דיני השומרים לא חלים על גויים, אך ניתן ללמוד מהם מהי "מתנה". לפי זה, אם ממנים עובד אלילים כשומר-שכר, אסור להסכים לתנאי שיהיה פטור בגניבה ואבידה.
ג. יש אנשים שאסור מדרבנן לקחת מהם מתנה - כעין האיסור לאכול מסעודה שאינה מספקת לבעליה. לפי זה, אם אדם עני מאד לוקח שומר שכר, ייתכן שבמקרים מסויימים יהיה אסור לשומר להתנות שיהיה פטור בגניבה ואבידה.
ד. כשאדם מקבל מתנה, הוא צריך להכיר טובה לנותן. זו קודם-כל חובה מוסרית, אך יש לה גם השלכות הלכתיות. לפי זה, מי שעבד כשומר-שכר והיה פטור בגניבה ואבידה, צריך להכיר טובה למעסיק, שהסכים לתת לו מתנה כזו.
ה. באופן כללי - "שונא מתנות יחיה", אין זה ראוי לאדם שיקבל יותר מדי מתנות. לפי זה, אין זה ראוי לאדם שעובד כשומר-שכר, שיתנה באופן קבוע שיהיה פטור בגניבה ואבידה.
 |
|
|