הערצה מוגזמת לרמב"ם בשיטת בריסק?

מוקדש לחבר נומוס


באשכול של נומוס,על שיטות הלימוד , הביאו כמה וכמה מחכמי הפורום דעותיהם של חכמים אחרונים , שהודו שאינם מעיינים בחיבורי ה'אחרונים'

למה? האם אין בהם דברים שמחכימים מהם מדברי האחרונים בבחינת תוספת לחוכמת הראשונים? האם ר' משה היה עד כדי כך קטנוני, כשהתעקש ליישב דברי הגמרא אך ורק ברמב"ם?
מן קנאי כזה? אולי יאירו את עיניי חכמי הפורום, ונפתור את חידת מעלת שיטת לימוד זו?

(כמובן שלדעתי השיטה אינה נלמדת כיום במתכונתה כפי שר' חיים השתמש בה, היא לא השתמרה וגם אותה עיוותו)

הבאתי את תיאור הר' י.ד. סולובייצי'ק - בנו של ר' משה נכדו של ר' חיים בריסקר מייסד "שיטת בריסק", שמאפיינה היו ניתוח חריף, מיון מדויק, אי תלות ביקורתית ושימת דגש על "משנה תורה" לרמב"ם כמוקד העיון הלמדני.

מתוך: אמונה בזמנים משתנים/עורך: אבי שגיא

ביוגרפיה של הרב י.ד סולובייצ'יק - ע'17

"שיעוריו של אבא היו ניתנים בטרקלין של בית סבא, שם עמדה מיטתי. דרכי היתה לשבת במיטתי ולהאזין לדברי אבא. אבא מרי דיבר תמיד על אודות הרמב"ם. וכך היה עושה: היה פותח את הגמרא: קורא את הסוגיא. אחר כך היה אומר כדברים האלה: "זהו פירוש של הר"י ובעלי התוספות, עכשיו נעיין נא ברמב"ם, ונראה איך פירש הוא"

תמיד היה אבא מוצא כי הרמב"ם לא פירש כמותם ונטה מן הדרך הפשוטה. אבא מרי היה אומר, בנימת ביקורת "אין אנו מבינים לא את הסברא של הרמב"ם ולא את אופן ביאורו את הסוגיא". כאילו היה קובל על הרמב"ם בעצמו: "רבינו משה מדוע עשית זאת?" לפום ריהטא, היה אבא ממשיך, " הראב"ד בהשגותיו צודק". בני החבורה היו מנתרים ממקומותיהם וכל אחד ואחד הציע את רעיונו. אבא היה מקשיב והיה דוחה את דבריהם, ואמר עוד הפעם: "דברי רבינו קשים כברזל". מכל מקום לא אמר נואש, היה תומך את ראשו על ידו הקמוצה ושוקע במחשבה עמוקה. החבורה שתקה ולא הפריעה אותו מהירהוריו. לאחר זמן ממושך היה מרים ראשו לאט, לאט ומתחיל לדבר : "רבותי, נראה נא...". לפעמים היה מדבר ארוכות, ולפעמים היה מדבר קצרות. אני עשיתי אזני כאפרכסת והייתי מאזין לדבריו, לא הבנתי אף מילה אחת בנוגע לעניין המדובר. ברם, הרושם שהתרקם במוחי התמים והצעיר היה כי הרמב"ם מוקף מתנגדים והמגן היחידי הוא אבא מרי. חשתי כי הרמב"ם עצמו היה נוכח כאן בטרקלין ושומע את דברי אבא. הרמב"ם היה יושב עימדי במיטתי. מה היה מראהו? לא ידעתי בדיוק. אבל דומה היתה דמות דיוקנו לפני אבא הטובות והיפות מאוד.. בשמו של אבא נקרא גם הוא - משה. אבא היה מדבר, התלמידים, בעיניים נעוצות באבא, היו שומעים בדריכות את דבריו. לאט, לאט פגה המתיחות, אבא צעד בעוז ובגבורה. סברות חדשות בקעו ועלו, הלכות נוסחו והוגדרו בדייקנות נפלאה. אור חדש זרח. הקושיות נתיישבו, הסוגיה נתפרשה. הרמב"ם יצא כמנצח. פני אבא היו מקרינות שמחה וגיל. הוא הגן על "ידידו", על רבינו משה בן מיימון. בת צחוק של נחת נראתה על שפתי הרמב"ם. גם אני השתתפתי בשמחה זו. עליז ושמח הייתי. הייתי קופץ ממיטתי ורץ מהר לחדר אמי ובשורה מרנינה בפי: "אמא, אמא, הרמב"ם צודק, הוא ניצח את הראב"ד. אבא עזר לו. כמה נפלא הוא אבא!"

אם היה מעניין את הבריסקערס מה שיטת הרמב"ם באמת אז הם היו מתייחסים קצת יותר גם לשאר ספריו כמו התשובות של הרמב"ם ופירוש המשניות והמורה נבוכים.

אבל זה לא מעניין אותם. כי לא מעניין אותם מה באמת חשב הרמב"ם זה רק שהיד החזקה מעניק אפשרות להמציא סברות מה שנראה כי הוא לא אומר הרבה בצורה מפורשת ולכן מנצלים את זה.

בריסקער,

כנראה שלא ירדת לסוף דעתו של הרמב"ם,ק"ו שלא לסוף דעתו של הבריסקר - "משנה תורה" שלו כולל כל הספרים, כל כל כולם, בלי יוצא מן הכלל, את שאר הספרים שלו כתב כדי להסביר מה נאמר ב"משנה תורה" שהיא תמצית כל החוכמה כולה, ועל סיפרו זה נאמר עליו: "ממשה עד משה לא קם כמשה" הרי אם הוא אומר: תקרא תורה שבכתב, ואחר כך תורה משנה שלו, ואתה לא צריך לשום דבר ביניהם, כוללים גם את חיבוריו הוא!. אין אצלו איפא ואיפוא. למה צריך ללמוד את המו"נ? כדי להגיע לסברא השקרית שהטעם למצוות הוא העיקר- את המו"נ חיבר הרמב"ם בכוונה תחילה ל'בודדים'- בהקדמה לפרק חלק הוא מגדירם כך:< אחרי שהוא מגדיר את שתי ה'כתות' שהם רב בני אדם המאמינים

"הכת השלישית - והם חי השם! מעטים עד מאוד, עד שאין ראוי לקרותם כת (=שם קיבוץ), אלא כמו שיאמר לשמש: "מין" (=מן כוכב) ורק היא יחידה (=בין כוכבי השמיים מהווה השמש מין לעצמה). והם אותם בני אדם....ולפיכך פתח גדול ספרו גדול החכמים ואמר: להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם..

ובריסקער, תמיד תזכור שמה שאתה רואה היום בעיניים, זה לא מה שעניין את הבריסקר המקורי...פומפוזיות, פומפוזיות, אבל על האמת נודה.




תוקן על ידי - riv - 22/12/2004 12:08:46

אני חושב כי כדאי להביא כאן, שני מכתבים מאלפים ונוקבים של הרב ד"ר יחיאל יעקב ווינברג, שפורסמו לאחרונה, בתוך: כתבי הגאון רבי יחיאל יעקב וויינברג זצ"ל, ב, סקרנטון תשס"ג, עמ' ריט, הערה 4:
"אודות דרך הלימוד של הגאון ר' חיים מבריסק כתב הרב וויינברג במכתבו לד"ר גבריאל חיים כהן (כז טבת תשכ"ה):
"כבר נועזתי ואמרתי להג"ר משה סולובייציג ז"ל (אביו של הגרי"ד נ"י) שחידו"ת של אבי' הגאון ר"ח הם אמת מבחינת ההגיון אבל לא מבחינת אמת ההיסטורית. לר' חיים הי' דרך לימוד אחרת משל הרמב"ם".
במכתבו לד"ר כהן (יט כסלו תשכ"ו) כתב:
"קראתי את מאמרו של הגרי"ד סולובייציג על דודו הגרי"ז זצ"ל. השפה היא נהדרה ונאדרה והסגנון הוא מקסים. אבל התוכן הוא מוגזם ומופרז מאוד... מתוך מאמרו מתקבל הרושם כאלו התורה לא נתנה ע"י מרע"ה חלילה כי אם ע"י ר' חיים מבריסק זצ"ל. אמת הדברים כי ר' חיים הזרים זרם חדש של פלפול ע"ד ההגיון לישיבות. בהגיון יש לכל אדם חלק. ולפיכך יכולים כל בני ישיבות לחדש חידושים בסגנון זה, משא"כ בדרך הש"ך ורעק"א צריך להיות בקי גדול בשביל להיות קצת חריף. ולכן משכל אנשי הישיבות מתאוים להיות "מחדשים" הם מעדיפים את ר' חיים על כל הגאונים שקדמו לו. שאלתי פעם אחת את הגרי"ד בהיותו בברלין: מי גדול ממי: הגר"א מווילנא או ר' חיים מבריסק? והוא ענני: כי בנוגע להבנה ר' חיים גדול אף מהגר"א. אבל לא כן הדבר, הגר"א מבקש את האמת הפשוטה לאמתתה, ולא כן ר' חיים. הגיונו וסברותי' אינם משתלבים לא בלשון הגמ' ולא בלשון הרמב"ם. ר' חיים הי' לכשלעצמו רמב"ם חדש אבל לא מפרש הרמב"ם. כך אמרתי להגאון ר' משה ז"ל אבי' של הגרי"ד שליט"א".

תודה על ההקדשה.
קראתי והחכמתי.

ממדבש, תודה

מכתבו של הרב ויינברג הוא עוד הוכחה לכך שהאורגינל האורטודוכסי לעולם אינו הופך למקובל.'חוק טבע' הוא

הרי כבר 'נקבע' כחוק טבע כאוונגרד אורטודוכסי לעולם אינו הופך למקובל- : מי גדול ממי: הגר"א מווילנא או ר' חיים מבריסק? והוא ענני: כי בנוגע להבנה ר' חיים גדול אף מהגר"א. אבל לא כן הדבר, הגר"א מבקש את האמת הפשוטה לאמתתה, ולא כן ר' חיים. הגיונו וסברותי' אינם משתלבים לא בלשון הגמ' ולא בלשון הרמב"ם. ר' חיים הי' לכשלעצמו רמב"ם חדש אבל לא מפרש הרמב"ם. כך אמרתי להגאון ר' משה ז"ל אבי' של הגרי"ד שליט"א".

הנה לך שחור על גבי לבן

ולבריסקער שתוהה מה באמת עיניין את ה'בריסקערים' - אומר כפי עניות דעתי שמה שהטריד אותו באמת זו ההנהגה שבאחריותו, והוא תמיד נע במתח שבין הקולקטביות, לבין האינדיבידואליות, ודברים אלה מבוטאים באופן מופלא במאמרו "קהילה"

בפרק לח מפרק שני במורה מתעכב הרמב"ם על ה'כח המישער החזק באדם'. שה'חכם' המעלה שכוללת בתוכה את המידות האופטימליות, וממילא נכלל גם כוח זה באותו ה'שכלי'. מקווה שאין ספק בדבר היותו של הבריסקער חכם.

והוא אומר כך: הכוח המשער הוא במשמעות הרעיונית, דהיינו: אין אדם שאיננו משער דברים לעצמו, שהוא למעשה לא הכירם בפועל, או למד אותם וכו', אבל יש לו לגביהם השערה או תפיסה מסוימת.

והרמב"ם אומר לנו, שהמשער איננו רק עניין הכח השכלי שבאמצעותו אדם מסיק מסקנות, כגון שמתוך א' הוא מסיק ב', ומתוך ב' הוא מסיק ג' וכו'..
אלא ב'משער החזק' יכול האדם לקפוץ מהנחה א' להנחה ד', והוא משער את ד' שלמעשה מתחייב אך ורק מתוך השתלשלות רעיונית ארוכה, העוברת את כל שלבי הביניים.

כאשר אדם רואה את הנתונים באמצעות כוחו המשער, הוא מדלג על כל שלבי הביניים המחייבים עיון הדרגתי, ומגיע במהירות אל הסוף, דבר הנראה בעיניי ההדיוט כאילו היתה כאן הגדת "סברא חדשנית" או הגדה נסתרת של גילוי חדש.

ואם נלך בדרכו של הרב ויינברג נגיע מהר מאוד למסקנה כי הרמב"ם לא פירש את חז"ל (כדברי הרא"ש שאביא בהמשך
- אלא הוא היה חז"ל בעצמו.

אלה שאינם מבינים את 'דרכו' של הרמב"ם, סביר להניח שזאת המסקנה אליה יגיעו שהוא 'המציא' תורה חדשה.
ממש כמו האשמות שאנו שומעים על הבריסקערים.

כתבתי את הדברים בעקבות דברי ממדבש אלו:

"אני חושב כי כדאי להביא כאן, שני מכתבים מאלפים ונוקבים של הרב ד"ר יחיאל יעקב ווינברג, שפורסמו לאחרונה, בתוך: כתבי הגאון רבי יחיאל יעקב וויינברג זצ"ל, ב, סקרנטון תשס"ג, עמ' ריט, הערה 4:

"אודות דרך הלימוד של הגאון ר' חיים מבריסק כתב הרב וויינברג במכתבו לד"ר גבריאל חיים כהן (כז טבת תשכ"ה):
ממדבש."

על דברים אלה ענה לו שלויימעלע שכתב:

"תן את הקרדיט למלך שפירא, שלא הסתיר מדברי הרב וינברג את שהסתירו אחרים."

ואני אומרת... שלא הסתירו,ואין חדש תחת השמש, רק צריך למצוא... כמו דברי הרא"ש,(רבינו אשר בר' יחיאל מיוצאי אשכנז)
כשהוא בא בטענות על הרמב"ם על שכתב את פסקי הלכותיו כדברי נבואות מבלי להביא ראיה לדבריו, והוא כתב (שו"ת הרא"ש כלל ל"א סי' ט) :

"וכן טועים כל המורים הוראות מתוך דברי הרמב"ם ז"ל, ואינם בקיאים בגמרא לידע מהיכן הוציא דבריו. הם טועים להתיר האסור ולאסור המותר - כי לא עשה כשאר המחברים שהביאו ראיות לדבריהם והראו על המקומות היכן דבריהם בגמרא, ומתוך זה יכולים לעמוד על העיקר ועל האמת. אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה בלא טעם ובלא ראיה, וכל הקורא בו סבור שמבין בו- ואינו כן, שאם אינו בקיא בגמרא, אינו מבין דבר לאשורו ולאמיתו ויכשל בדין ובהוראה. לפיכך לא יסמוך אדם על קריאת ספרו "משנה תורה" לדון ולהורות, אם לא שימצא ראיה בגמרא"




תוקן על ידי - riv - 23/12/2004 17:54:50

הבריסקר ידוע "בשני צדדים" ו"בחקירות".
שיטה זו היא סתירה ללימוד של האחרונים.

נקח את הגר"ש כדוגמה קיצונית,( ואף את ר' משה, וגם רב אלחנן בצורה קצת שונה מהשאר, ) לאחר עיון בדבריהם בסוגיה בד"כ אין עוד חקירות והעניינים דיי מנותחים ומופשטים.

בשיטת החקירה, יש צורך ללמוד את הסוגיה מכל האספקטים, למצוא הוכחות לכאן ולכאן, למצוא את נקודות התורפה של כל צד, ורק אז ע"י הוכחה ברורה או סברה הגיונית ניתן לסכם את הסוגיה.

עיון בר' שמואל לפני כן כבר יפרט ויסכם, ולא תזכה לבחון את העניין ממבט רחב,בחקירות וספיקות עד למסקנה, כי האחרון כבר עשה את זה, ודחה את הלא רלוונתי והביא את הרלוונתי, ודי נשארת עם מסקנות.

הראשונים לא נהגו כך, צורת חשיבתם היתה עמוקה יותר, והם כתבו בתמצות, ורק בשביל הבנת הראשון צריך בהרבה מקרים "לחרוש" את הסוגיה (כבריסק) או לחילופיו לפתוח אחרון שמסביר.

יש גם אחרונים שידוע שכתיבתם וצורת החשיבה, לא שונה משל הראשונים. והמעיין בהם רואה זאת מייד.

שימו לב! לא הזכרתי את הרמב"ם, וגם לא חלקתי על כותבים קודמים. זו תוספת למי שרוצה.

תוספת יפיפיה גם בלי הרמב"ם

וודאי שיש אחרונים כאלה - אני לומדת אחד מהאחרוני האחרונים בעת האחרונה - והוא ההוכחה לדבריך.
אבל תמיד 'הם' ישארו תמיד 'יחידים', בודדים.

תודה.

צאת השבת בעקבות לימוד 'פרשת ויחי' מתוך ה'משך חוכמה' רבי שמחה הכהן מדווינסק - י"ב טבת תשס"ה - מקווה שישאר כך כמו שכתבתי ללא תיקונים


מוקדש במיוחד לחבר בוגי – ועל הדרך לכל חברותיי הריפורמיות, שקולן אינו נשמע לאחרונה, חבצלת, אמשלום, ושחרית.

************************************



ברשותכם אחזור לאשכול של נומוס על שיטות הלימוד, לתגובתו הראשונה של מיימוני שם.

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1225109


אזי יש לי כמה השגות בקשר לדברים.


הד"ר בני בראון הגדיר את שיטת בריסק כ'מהפכה', במובן שהבריסקערים לא חיפשו להוציא סברות חדשות, כי אם לקחת את הסברא הקיימת במשנה תורה להתעמק בה כך שמתוכה בהכרח יצאו דברי תורה חדשים ש'לא נאמרו למשה מסיני', במובן שמבחינתם הסברא ישנה כשהיא מזוקקת מכל דברי התלמוד שכדבריך איננה ניתנת לחלוקה. ומכיוון שמטרתם היתה להבין את ה'סברא הנכונה' כפי שנשבע ומעיד עליה רבינו הרמב"ם בהקדמתו, באומרו שפיטר את הבריות מכל הטירחה - וכפי שהיושר האינטלקטואלי שלהם הורה ו'כפה' עליהם, הם ניסו לזכך את 'שיטתו' של הגר"א שלא היתה מובנת בגלל המסרים הסותרים כביכול שהיא שידרה. המהפכה התבטאה בזה שהם התבססו על הנחת היסוד שהוצאת הסברא של הרמב"ם במשנה תורה היא תמצית התורה לכל הקוראים והלומדים אותה עד אחרון הפרטים של מובנה הרחב.

הבריסקערים עשו כהמלצתו בלימוד < וגם אני הקטנה עושה כך, יש לציין שהתוצאות מצויינות > – הם פתחו גמרא, קראו את הסוגיא לאחר מכן פתחו את 'כל' המפרשים שנחשבים 'תותחים' בתחום הפרשנות לכל אורך התולדות, כולל את הראב"ד שהיה ה'משיג' בהא הידיעה – ועסקו בנקודות המחלוקת שהלימוד בתלמוד הוא הגורם לכך.
הבינו את השגותיהם – ושקעו לתוך דברי מסקנותיו וסברותיו של הרמב"ם במשנה תורה – מבחינתם זו האמת , ומקום המחלוקת בין הראב"ד לבין הרמב"ם טמונים בתוך תוכי עומקי התלמוד – בהקף הנרחב של המקומות בהם נאמרו דברים בהקשר לסוגיא. ובטיב הסקנת המסקנה בכל הנוגע לכוונתם של דברי החכמים. הרי על זה מעיד הרמב"ם שהוא פיטר את הבריות ממנו – ירים האדם את ידו שלא יהיו מיהמנים דבריו של הרמב"ם עליו?
למה צריכים הבריסקערים לעסוק ב'סברות'? והוצאת פסקי הלכה? הם רק צריכים להבין את ההגדרה לעומקה, ואז כמו בקסם יש להם סברות 'חדשות' תוצרת בריסק!

מצד אחד אומרים על הבריסקערים שהם הגיעו לסברות ממוחם הקודח, כמו שהאשימו את הרמב"ם ש'המציא' את הסברות ללא מקורות, ומאידך גיסא אומרים עליהם שהם לא עסקו בסברות אלא רק בהגדרות. היתכן לומר דבר והיפוכו, ובכל זאת להצדיק את שניהם?

< רק השבת קראתי בפרשת השבוע "ויחי" בפירושו של המשך חכמה על התורה
"ואקברה שם בדרך" מח/ז– ביסוס דין דרבנן בחלק הסיפורי של התורה
"ראה פניך לא פיללתי" מח/יא – גילוי מקור בתורה לקבלת חז"ל על ידיי יישום דרך הלימוד של חז"ל במקום בו לא למדו הם
"גם הוא יהיה לעם" – מח/יט – גילוי מקור בתורה לקבלת חז"ל הנאמרת ללא מקור.

הסברא כוללת בתוכה את ההגדרה, וזוהי מעלת כמעיין המתגבר – ואם יש לבריסקער את הסברא למה לו להתחכם? למה לא ילמד רק את ההגדרות ותהיה לו תורה שלמה? ויהיו לו כליותיו לשני מעיינות? ויחדש במה שלא נאמר למשה מסיני?

יש לזכור שמעלת טוב ההבנה כוללת בתוכה את מעלת ה'זיכרון המצויין'
הבריסקערים כנראה קידשו את הפירוש של הרמב"ם לפרקי אבות – שהיא כולה 'תורת אמת נצחית' – ועל "הוא היה מונה שבחם" אומר לנו הרמב"ם ששובח ר' אליעזר בזיכרונות טובה, כהידמותו לבור מוסד שלא יאבד טיפה …ושובח ר' אלעזר בן ערך – בטוב ההבנה, והיות כל עניין עמוק אצלו קל, ותבונתו מוספת על העניין-(*)
(*) ומפרט רבינוביץ' בפירושו – "על מה שהוא לומד מאחרים, כאותו מעיין הנובע שמימיו הולכים ומתגברים והולכים ומוסיפים – כך גם הוא, שמתוך שהוא מבין דבר מתוך דבר חכמתו הולכת ומתוספת מיום ליום. בעוד שר' אליעזר בן הורקנוס היה כסיני מלא תורה, אבל מעולם לא אמר דבר שלא שמע מרבו (סוכה כז. יומא סו)
היה ר' אלעזר בן ערך עוקר הרים בחריפותו, מחודד ומפולפל ומוסיף סברות מדעתו, מה שלא שמע מעולם מאחרים".

כמו כן, איך אפשר שלא, יאמר גם ר' יוסף אבן עקנין תלמידו, בפירושו לאבות ("ספר מוסר"): כמעיין המתגבר – "שהוא בעל פילפול וסברא ומבין דבר מתוך דבר, צולל במים אדירים ומעלה מרגליות בידו"

ואם נחזור לעניין 'המצאת סברות חדשות' שאותם הדביק הרב ווינברג לבריסקערים, למה לא נלך לגר"א משם 'יצאו' הבריסקערים?

שלוש פעמים בסדרת 'משפטים' חוזר הגאון ואומר דבר שהוא נוקב ויורד עד תהום. תחילה הוא אומר זאת בעניין 'עבד עברי' בהקשר לפסוק : והגישו אדוניו אל האלוהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה" (שמות, כא/ו), וזו לשונו:

'פשטה דקרא (כלומר: פשט המקרא) גם המזוזה כשרה, אבל הלכה עוקרת את המקרא'
(למען הדיוק, לשון הגמרא ב"מסכת סוטה" דף טז/א היא: 'הלכה עוקבת את המקרא', ורש"י מפרש: ' עוקרת מקפחת את עקבו מעמדו' = עוקפת.

היא אומרת זאת על שלושה דברים
1)האחד נוגע ל'דיני שחיטה' בעניין הקשור בכיסוי הדם של בעלי חיים הנשחטים (ויקרא יז/יג) "וכיסהו בעפר", ולפי ההלכה כיסוי הדם לא חייב להיות אך ורק בעפר
2) המקרה השני קשור ב'דיני נזיר' (במדבר, ו/ה) "תער לא יעבור על ראשו", ולפי ההלכה מדובר לא רק על תער אלא גם על מספרים
3) הדבר השלישי קשור בעניין גט כריתות שהבעל כותב לגרושתו, (דברים, כד/א)"וכתב לה ספר" והלכה למשה מסיני, שזוהי התושב"ע פוסקת שנוסח הכתב לא בהכרח חייב להיות 'ספר', אלא יכול להיות פפירוס ..

והגאון אומר: 'וכן ברובה של פרשה זו ('משפטים' הכוללת גם 'דיני ממונות') וכן בכמה פרשיות שבתורה, והן מגדולת תורתנו שבע"פ, שהיא הלכה מסיני, והיא מתהפכת כחומר חותם'.(*)

(*)"ותתהפך כחומר חותם" (איוב, לח/יד) – הכוונה של הגר"א היא לכתב החותמת שהוא כידוע הפוך בצורתו, ורק לאחר טביעתו על גבי הניר, מתהפך הוא ומקבל צורתו הניתנת לקריאה רגילה.

הרמב"ם ב'הקדמה לפירוש המשנה' מסביר שזוהי סמכותה של ההלכה, לפסוק שלא לפי פשט התורה – וזוהי גם כוונת הגר"א 'שהיא הלכה למשה מסיני והיא מתהפכת כחומר חותם'

ועוד מוסיף הגר"א: 'והוא מה שאמר במסכת "מכות": כמה טפשאי שאר אינשי שקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבא' (מכות כב/עב) כלומר: 'כמה טפשים הם אותם אנשים הנוהגים לעמוד מפני ספר תורה, ואינם עומדים מפני מורה ההוראה בישראל'


**************************************


ובאשר לשיטת החזון איש, אני אסתכן, והעלה סברא חדשה משלי - שהרי אני יודעת מהו "לא תוסיף ולא תגרע" גם אם אני מודה שאיני יודעת את כל הש"ס , וגם לא את רובו .הרי שמהתורה החכמה אנו לומדים שמנהיג אמיתי הוא זה הלוקח אחריות על הדור הוא אותו הוא מנהיג,והוא נע תמיד שבמתח שבין האינדיבידואל, לבין הקולקטיב, ויודע להתעלות על עצמו, ולראות את טובתו של הכלל, בעודו 'מזניח' כביכול את הארותיו האינדיבידואליות. ועל זה נאמר ש"פני הדור כפני הכלב" כנראה שבשביל האיזון כאמצעי ריפוי – הוא זיהה את החולי בו שקוע הדור – ובהתאם לזה גילה אורך רוח ואחריות ופסק את אשר פסק , ונקט בשיטה ה'פסיכולגית' בה נקט.
(אגב, הרמב"ם נקט באותה השיטה כאשר 'גילה' את טעמי המצוות במו"נ – זה היה צורך השעה- כמובן שיש את החכמים שטוענים שצדקו אלה שיצאו נגד גילוי זה משום שעשו מגילוי המצוות 'תורה שלמה' -= מוסרית.)

לא כל מנהיג ניחן במעלת האומץ המאוזנת, ועל כן יש פעמים בו המנהיג חושש לפסוק באשר דבריו הופכים לדברי ה' חיים, ואם חלילה וחס הוא טועה שגגתו עולה לו זדון.


תודה על ההקשבה.

ובכדי לא לתקן את ההודעה הקודמת, בה שחכתי להוסיף את חתימתי אוסיף את תחילת פירושו של המשך חכמה, מתוך 'פרשת ויחי' על - ויחי יעקב בארץ מצרים וכו'- על משמעות האחריות הקולקטיבית:

"העניין, שהאדם, יש אחד שחי לעצמו{גם זה טוב}, ויש שחי לבני ביתו, ויש שחי לעירו, ויש שחי לכל העולם, ועל זה נאמר(משלי י/כה) "וצדיק יסוד עולם". ויעקב אבינו, לא בעירו לבד היה חי, ולא בארץ גושן לבד, רק בכל ארץ מצרים...."


אי אי אי איזה שעשועים...אמא אמא הרמב"ם מנצח!