1.
('קלא דלא פסיק' בתוככי משפחת נאדל טוען שכשהיה הרב נאדל בשידוכין, הציע בפניו מישהו 'שידוך עם חילונית'. ר' גדליה ענה שאם היא תסכים לכל תנאיו, אינו רואה סיבה שלא להתחתן עמה. בסוף לא איסתייעא מילתא. סיפור זה שמעתי במו אוזני, בסודי סודות, מפי נכדו. בבירור שניסיתי לעשות במשפחה, הם כיחשו מכל וכל. נכון להעיר שהם מכחשים גם דברים שבוודאות אמר ולימד ואף העלימו מהשוק את 'בתורתו של ר' גדליה'. זאת מטעם האינקוויזיציה המחשבתית הנהוגה במחוזותינו).
לגופם של דברים, מודה שגם בעיני אין הדברים מסתברים/מתישבים, אבל אולי בגדר 'מחשבה טובה' או 'עלתה במחשבה'.
ואין איתנו יודע עד מה.
2.
הסיפור עם ר גדליה נדל נשמע קצת מופקע אם היא הייתה מסכימה לדרישותיו קרי טהרת המשפחה לבוש צנוע אוכל כשר במה ובמה היא הייתה חילוניה.... אם חילוני זה לקרוא ספרי פילוספיה ומדע... הוא נהג לעיין בספרים חיצונים אבל אם חילוני זה פריקת עול לזה הוא לא היה מסכים... קל מאוד להלביש סיפורים לאנשים לא חיים גם בקרב נכדיו יש שלקחו אותו למקומות שהוא עצמו לא פלל... כך שלשמוע סיפור מנכד זה לא תמיד מוסמך בפרט שמדובר על תקופה שלמעלה מ50 שנה
3.
בצדק העיר כאן הכותב שהמעשה מר' גדליה אינו מוסמך. כבר בכתיבתי הערתי שקשה לי לקבלו כאמת - אלא שאותו נכד מוכר ונאמן עלי כבי תרי. כנראה שלא ביארתי דברי עד די.
לדבריו, אם היא עושה 'מה שצריך', בתחומי הטהרה,השבת והכשרות אז במה היא חילונית? והוא תימה, משום שבין חרדיות לחילוניות יש ים רחב של דתיות ושמירת מצוות כדין. גם מה שהוסיף שם את נושא הלבוש הצנוע, לא דק. אמנם יש חלק בצניעותה הנוגע אליו (מה שאסור לקרות כנגדו וכדו') אבל אם תצא לשוק בכיסוי ראש אם לאו, בזה אין הדבר נוגע לעבודתו כלל וכבר ידוע שבליטא נהגו נשות ישראל (גם רבניות, כולל אשת הרב שך זצ"ל) לילך בגילוי ראש. ואכמ"ל. גם אינו סותר עבודתו יתברך מה שאינה שומרת כשרות ושבת 'בחוץ'.
אמנם רוב בעה"ת שלא חזרו יחד, נפרדו דרכם, אבל המיעוט שמחזיקים זוגיותם וביתם יחד מראים באצבע שהבעיה אינה מהותית, אלא 'חיצונית' (כמו 'מה יאמרו' או חולשת הבית מקדם).
על זה התפעלתי והתפעמתי, שיש בדורנו אנשי אמת ישרי לב שיודעים להבחין ולפעול בהתאם ליושר לבבם הפנימי ולא כהשתקפות של ציפיות החברה שמסביבם.
התכוונתי להצביע על כך שאנחנו שבויים ביד עצמנו. איננו יכולים כלל להעלות על דעתנו את האפשרות להנשא לחילונית (אם לא שאשתו חוזרת בשאלה). גם הצדיק שנישא עכשיו למפורסמת חילונית נזקק, מן הסתם, לתעצומות נפש כדי ללכת עם יושר לבבו. הגה בעצמך, וכי יש היכי תמצי בה תייעץ לחרדי להנשא לחילונית? האם לא תעשה הכל, כדי למנוע זאת, באם באחיך ידובר? המעשה שהבאתי, שקהילה קדושה (ומקובלת בלא פקפוק), מותירה בעמדת רב'ה בחיידר אדם שנשוי לחילונית, מפעים בעוצמתו. הרי אצלנו, גם אם בנאדם 'רק התגרש' כבר אבד סיכויו לשאת משרה תורנית. מכירני אישית רבנים ורמי"ם שלא מתגרשים רק בשל הידיעה שכל עולמם ומטה לחמם ישברו, אם ינקטו צעד כזה. אכמ"ל בנושא הגירושין והחזקת משפחות בכוח, גם כשהדבר גורם אך סבל לכל בני המשפחה (ונזק עצום לילדים שחווים חיי משפחה כאסון מתמשך). ההתמקדות היא באמת-שבלב שלנו. האם אנחנו ערים לשמוע את קול ליבנו בכלל? האם נעז ללכת עם יושר לבבנו, גם אם יש לכך מחירים??
הערצתי לדמויות שהצליחו להפיק מעצמן חוזקות ויושרות כאלו, גדולה בהרבה מהערכתי לגדולי הרבנים (שבס"ה עושים את מה שצפוי מהם). הרי כולנו גם שחקנים בעוה"ז. כל אחד מאיתנו שמתנהג בדרך 'חינוכית למופת' לבניו ולתלמידיו, גם מבצע בזה איזה תפקיד ('אבא' 'מחנך') אותו עיצב במוחו הרבה זמן קודם לכן. גם בתיפקודנו כ'בעל' וכדו', מעורב השחקן הזה שמלווה אותנו כל הזמן לכל מקום. קשה מאוד לשמוע את קולו הנקי והטהור של הלב, לדעת אם אתה אכן פועל ביושר לבב, או שאתה רק 'משחק משחק'. גם במועצגתים יש 'גדוילים' שניכר שכל כולם - משחק, וד"ל.
מצב כזה, שאדם חרדי מחליט להינשא לאשה שאינה חרדית, הינו נדיר מאוד. ראשית, נדיר שיווצר בכלל קשר רגשי כזה, עד שברור לבנאדם שזו זוגתו ועמה הוא רוצה לחיות את חייו. חרדי מצוי לא יגיע למצב כזה ואם יגיע, יסרב לגלות זאת לעצמו וגם אם יגלה לנפשו את אשר בלבבו, לא יעז לומר שנפל ברשת רגשות לאשה חילונית.
ר' גדליה, שהיה איש אמת נדיר, העז לומר משהו שאיש מאיתנו לא היה מעז. הדגשתי שגם אם הדברים אינם בדוקים, שווים הם בתור 'שיחה נאה'. עליו נאה לספר מעשה-אמיתות שכזה. וששווה לחזור על המידע גם אם הוא מוכחש - גם משום שא"א לסמוך על ההכחשות, בשל אימת האינקוויזיציה המחשבתית הנהוגה במחוזותינו.
הערותיך רק מאירות ביתר שאת את הנקודה. בשביל ציס"ע, ישר דרך ולב כר' גדליה, אם האשה תמלא בנאמנות את חובתה כלפי בעלה, הרי שאין מעניינו אם היא שומרת על דברים שנוגעים לה. למשל, היא שומרת על כשרות המאכלים שלו, אבל באופן אישי אוכלת לא כשר. או שומרת את השבת כנהוג בביתם, אבל נוסעת אח"כ לים וכדו'. בשבילנו הדבר אינו אפשרי לעיכול בדעת בכלל. אמנם, נטען (כלפי חוץ) שהסיבה לכך היא נפילה במידת הנאמנות שלה ששומרת על הדין (שבזה אין לבעל אלא לסמוך על אשתו), אבל האמת היא שלא נעשה זאת, כי לא נוכל לעמוד באיך יסתכלו עלינו בחברה. עד כדי כך הדברים בלתי אפשריים, שאני אפילו לא מצליח לדמיין רב גדול נשוי לחילונית.
הטענה שלי היא שלא מחמת צידקותי איני מצליח, אלא מפני שאין בי יושר לב מספיק להכיל דבר כזה. הלכדיג נטו - אין בזה בעיה כלל. חברתית - הדבר לא יעלה על הדעת.
הערתי, שבעיני דווקא מאותם יחידים (ובזה מתחתי קו בין החתן דנן, לק"ק בדרום ולר' גדליה זצ"ל) דווקא ממיעוט שאינו מצוי זה, תבוא ישועתנו. כי כפי שהדברים מראים, תקוותנו היא רק מקומץ ישרי לב ואמיצי רוח. רק מהם ובזכותם נוכל להיוושע.
מודה שאני רחוק מאוד מהדרגה הזו, אבל רק מלראותה, אני מתחזק.
אשרי עין ראתה אלו.
