עיתונים ואתרים - דיני נדרים

תשובתי היתה:

זו שאלה יפה מאד.

נראה שאסור.

הטעם הוא שאתר של עיתון הוא חלק מהעיתון עצמו. כך נראה. וכך היא דעת בני אדם.

והנראה לעניות דעתי כתבתי.

אמנם, אם מעתיקים כתבה מאחד המקורות האלו, כמדומה ששינוי מעשה כאן ומותר לקרוא. ואין זה דומה למי שיגזור גזיר מהעיתון ויביא לפניך, שאף זה עלול להיות בכלל הנדר.

אמנם, הדברים מחייבים עיון רב, וכתבתי במקופיא. וראוי לעיין היטב.

***

מעתה יבואו תלמידי החכמים ויציעו את דעתם למען נלמד ונשכיל.

ynet אינו מגדיר את עצמו כאתר ידיעות אחרונות, אלא כאתר עצמאי בבעלות ידיעות. רוב החומר המופיע באתר אינו מופיע בעיתון, ולהפך.

בנדרים אמרינן הלך אחר לשון בני אדם, ואפילו תימא דעתון מעריב כולל אתר האינטרנט של המעריב הרי הכא שבזמן הנדר עדיין לא היה אתר הו"ל נולד ומותר. ועוד יותר מזה כיון דאמרינן דנדר שבטל מקצתו בטלה כולו, והכא הרי מותר באתר, וכיון שהאתר הוא גם חלק ממעריב א"כ גם עתון מעריב עצמו מותר לקראתו.

ואין לסמוך על דברי הלכה למעשה כי רק כתבתי את זה כחותה על גבי גחלים מבלי עיון הראוי כלל.

הרב מימוני,

1. בנדרים הלך אחר לשון בני אדם.

ואין ספק שבזמן הנדר לא היה בכלל דבריו אתר ברשת שטרם נולד. והאתר איננו זהה, לכאורה, לעיתון שהולידו.
(טיעון זה איננו נוגע כלל לפתח בנולד.)

2. שאלה אחרת שייכת כאן והיא:
האם נדרו חל גם על "הארץ"?

אם כן, פירושו של דבר שאסר לא רק ידיעות ומעריב אלא כל הסתכלות במדיה בעלת תכונות מסויימות.

ואם כן, יש עדיין מקום לדון בשאלה.

ר"מ

גם וגם, רמבמזל וכולם

אני מעתיק כמה חלקי סעיפים רלוונטיים מה"חכמת אדם" - שהינו ספר עזר נפלא למחפשים קיצורי דרך.

צז

ד בנדרים הולכים אחר שעת אמירה, לא בתר חלות הנדר.
כיצד? האומר לאחר זמן פלוני יהיו יושבי עיר פלונית אסורים עלי, ובתוך כך עקר אחד דירתו מאותה עיר, אסור בו - כיון שבשעת אמירת הנדר היה מאותו עיר.
וכן אם בשעת אמירה לא היה שם, אף על פי שבשעת חלות הנדר הוא שם, מותר.
וכן כל כיוצא בזה.

לפי סעיף זה, צדקו דברי גם וגם, ומותר לעיין באתרים, ועוד יותר לפי דברי צ'וטנג, שאין שם העיתון על האתר.

אולם יש גם

ט כל הנודר או נשבע רואין הדברים שבגלל נדר, ולומדים מהם לאיזו דבר נתכוון והלכים אחרי הענין, ולא אחר משמעות הדיבור.

(לא העתקתי את הדוגמא כי היא ארוכה, אבל זה ברור למדי גם כך).

ועוד

טו אם נדר ולא פירש מה היתה כוונתו אזלינן לחומרא, כל מה שסובל לשון הנדר, דספק נדר לחומרא.

ומעתה נחזי אנן (=הבה נראה אנו)

מצד הסעיף הראשון, ודאי שהאתרים לא היו אפילו במחשבה. וצריך להיות מותר.

מצד הסעיף השני, בכוונתו היה לאסור על עצמו כל דבר שבא מכוחו של עיתון זה ונכלל בו. הגע בעצמך, אילו היו לעיתון שני מוספים ועתה יש עשרה, האם מותר לעיין במוספים החדשים? ואם יש מוסף עם מילים ומוסף עם תמונות או קריקטורות, האם אין הוא בכלל?
ואם כן, שמא מה לי מודפס מה לי באינטרנט?

ואם תאמר שזה ספק, בא הסעיף האחרון וקובע להחמיר.

אמנם, יש כאן פתח, אם ירצה להתיר נדרו, אלא שאיני כותבו, כי פתח מביא אדם מעצמו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו