|
|
| נשלח ב-4/1/2005 02:36 |
 |
| |
שלוימלע,
תודה על ההודעה. הלוואי ויכולתי להיות נוכח. נראה באמת מבטיח, ויש סיכוי שכמה מן ההרצאות תהיינה "מרתקות" (כן, מפיסטופלס, על באמת). אני מצטרף אל המבקשים את דיווחיך.
מפיסטופלס,
הטיפוס שציירת בצורה מוגזמת וגרוטסקית אינו קיים במציאות (אני, על כל פנים, מעולם לא ראיתי חוקר העונה לכל פרטי תיאורך או אף למרביתם), אבל אם תוריד את עוצמת התיאור בכמה דרגות, נדמה לי שתוכל להציג טיעון שיש לו קייס לגבי כמה מן החוקרים, וזו אכן בעייה הראויה לדיון. במיוחד אני מסכים עם הטענה ש"חלקם מטים את מושאי המחקר כשבשבת לפי כיוון הרוח של הבון טון הפוליטי חברתי". כמדומה שזו בעייה של כל תרבות (גם תרבות דתית!), ושל כל תחום-תרבות, ולא רק של המחקר האקדמי, אבל עדיין הריהי בעייה.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2005 06:34 |
|
| |
שלוימלע,
איך היה?
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2005 08:46 |
|
| |
אני הצלחתי להגיע רק לשלוש הרצאות שהיו מרתקות ביותר. בעיקר הרצאה של ד"ר גודמן על תפישת הפרוגרס בהלכה לפי משנתו של ר' נחמן קרוכמל ולפי משנת הראי"ה קוק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2005 09:39 |
|
| |
ספרן יקר,
עוד עלולים לחשוד בך באקדמיות, כפי שקרה לאביבי המסכן.
היה פעם ויכוח בין ביאליק ובין אחד מחוקרי מדעי היהדות, בנושא מה עדיף, ספרות, יצירות ספרותיות, או מחקר הספרות. אמר אותו חוקר: כל הספרות העברית כולה אינה אלא צואה רותחת! השיב ביאליק, אכן, אבל לאחר שהיא מתייבשת באים החוקרים ומחטטים בה והופכים בה אילך ואילך (ויש לעיין האם עדיין צחנתה קיימת?).
אם כבר נגעו בשאלה על ברבור החוקרים ועל האש בעצמותיהם וכו' וכו', דומה שראוי להעלות את זכרו של אחד ממאמרי ג' שלום, שלכאורה כורת את הענף שהוא ישב עליו. זה המאמר 'הרהורים על חכמת ישראל', ודומני שזה היה צריך להיות קריאת חובה לכל מי שנוגע בנושא חכמת ישראל שנהפכה למדעי היהדות. יתכן שכדאי מאוד להביא את המאמר לכאן (אינו בידי כעת, נדפס לראשונה בלוח הארץ תש"ה, ובתוך" דברים בגו, ובעוד מקומות), הוא גם כתוב בלהט ובסגנון ספרותי מעניין ומוצלח מאוד, עם תיאורים משעשעים וקריקטוריסטיים במקצת, של אישי 'חכמת ישראל'.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2005 11:04 |
|
| |
דגים,
דובר רק כנגד הפסילה הגורפת של כל מה שריח אקדמאיות
נודף הימנו.יש בכך עשיית עוול עם חוקרים מבקשי אמת.
|
|
|
|
|
