עץ הדעת


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2 3 ... 6 7 8 סך הכל 8 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-6/6/2004 20:57

Shacharit

I totally agree with you. I meant indeed that all relationships should be lifted to such a level. People will of course find more time and energy for their more immediate relationships especially their conjugal one, but the idea is valid for any relationship even one between man and fauna, man and flora and even man and inanimate.

נשלח ב-26/10/2004 11:34

http://atsorkanchoshvim.qpon.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=22547

ספרן: השכלה אחרת

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=648661&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

ווטו1:

צמח בצורת נחש המעורר הזיות אמר אל האישה [המדריכה]... ותתן גם לאישה עמה [הפרופ' שנון]...

אך אולי אכשר דרא כמ"ש האריז"ל שלאחר בוא השבת [או שמא גם לאחר שהיו מקדימים את עץ החיים - היינו החינוך לדעת הווה דרך המונותאיזם וכו'] כבר בא עת אכול האדם מעץ הדעת אשר גם הוא הוכן לאכילתו.

ימים יגידו!

תוקן על ידי לינקזעצער ב- 06/10/2008 8:08:47

נשלח ב-24/11/2005 09:13

מיימוני: אנשל: כיצד היה חטא עץ הדעת לפי הרמב"ן?24/10/2003

אנשל שאל:

"האדם מבריאתו עשה מה שראוי לעשות כפי התולדה, כהשמים וצבאם שאין במעשיהם אהבה ושנאה. ופרי עץ הדעת מוליד את הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר והיפוכו... ואחרי אכלו מהעץ, היתה בידו הבחירה להרע ולהיטיב" (רמב"ן בראשית ב: ט).

לפי דבריו אלו של הרמב"ן, איך "הצליח" בכל זאת האדם לחטוא?

ואני המעתיק מוסיף על דברי אנשל:

כמדומה שצריך לדון כאן בתפיסה פסיכולוגית כללית שתסביר -

א. מה היתה המערכת הנפשית של אדם לפני האכילה?

ב. מהי המערכת היום?

למרבה הצער, כל מה שהרמב"ן מספק לנו הוא מידע חלקי מאד:

א. שמתאר את הפעילות האידיאלית של גורמי השמים שנחשבים אצלו בעלי רצון ותודעה. "ללא שנאה ואהבה".

ב. תיאור מינימלי של האדם לאחר החטא - החטא כבר אפשרי אצלו.

האם ניתן לשחזר את כל המערכת על סמך מידע כה מועט?

אנו רשאים להסתמך על דברי הרמב"ן במקומות אחרים. ואנו רשאים, ביתר זהירות, להסתמך על מה שהרמב"ן יכול להסכים לו על סמך מקורותיו - הגמרא, מדרשים, דברי רבותיו שהגיעו לידינו.

ניתן כמובן גם להציע השערות, אך לציין שאלו הן השערות.

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

*****

אריק123:

נקודה מרכזית בדעת הרמב"ן היא שלעתיד לבוא נחזור למצבו של אדם הראשון לפני החטא, והשאיפה היא לחזור למצב של חוסר בחירה, וא"כ לפי הרמב"ן הבחירה היא עונש ולא זכות.

נקודה נוספת מענינת ברמב"ן היא בפרשת שופטים, בפרשה המדברת שאם ירחיב ה' את גבולנו נוסיף עוד שלוש ערי מקלט. וכותב הרמב"ן שהפרשה הזו נאמרה לעתיד לבא, בבוא המשיח, וא"כ תמוה שמצד אחד בימות המשיח אין בחירה ומאידך ישנם רוצחים שצריך להוסיף עבורם עוד ערי מקלט.

*****

ווטו1:

גם לפני החטא היתה בחירה [שהרי בחר] וגם בלי חטא יש בחירה בין חיובי לחיובי.

תוקן על ידי לינקזעצער ב- 06/10/2008 8:13:39

נשלח ב-25/11/2005 14:49

רציו,
רק עכשיו ראיתי את תגובתך. אני נוטה להסכים אתך שיש למצוא את הניצוץ הא-להי בָּכל. עם זאת, אני חשה שאם אתה מעמיד בקו אחד את יחסי האדם עם רעהו ואת יחסי האדם עם הצומח והדומם, יש בכך משום הקטנת יחסי "אני - אתה" בגילוים החריף והמזוקק, דהיינו בין שני סוביקטים.

נשלח ב-27/11/2005 22:20

Shacharit, I agree about the difference of levels but isn't it obvious?

נשלח ב-17/2/2006 12:30

קבלתי מספרן באישי מזמן [ומצאתי תוך כדי מבצע הניקיון עקב האתרעה]:

ב"קול שמחה" [לרש"ב מפרשיסחה] בראשית, על הפסוק "הן האדם היה כאחד ממנו" אם תעיין הדק היטב בדברי רר"ב שם, כמדומני שהיוצא מדבריו, שלאחר חטא אדה"ר, קיים עודף מודעות עצמית המפריע לזיהוי ישיר, המותנה במודעות טהורה בלבד, תוך שכחת העצמי-אני.

ייש"כ!

******

עוד דיון:

איך מגשרים בין תפיסות תאווה ויושר?

כל הקונפליקטים של האדם נובעים מהקונפליקט היסודי בין בחירתו לידיעתו, שהבחירה לא מדביקה את תפיסת היושר שלו, אלא נשארת בתפיסה התאוונית שלו (זוכרים את האנלוגיה של חם ושם ויפת באמצע?).

ביהדות ומחוצה לה בפרט בניו אייג' ספרים לאין ספור על הדרכים לפיתרון הקונפליקט.

עלה לי רעיון והבה נבדקנו. תנאי מוקדם לאימוץ הרעיון, היא מוכנות רצינית להודות בחולשה. לכך, אל לאדם להירתע מלהגיע למסקנה שהוא שלילי בתכלית. (לא מתכוין כמובן להאמין בכך ברמה של יצירת בעיות פסיכולוגיות, אלא כמובן בצורה רציונלית ובעיקר כדי לאזן את הצד ההפוך הרגיל של הצדקה עצמית.)

הרעיון הוא שהאדם ינתח את עצמו בשני מישורים מקבילים, המישור המעשי והמישור הרעיוני-אידיאלי. זאת אומרת שישאל את עצמו: 'מה ההשקפה המובעת על ידי מעשיי?' ואחר כך 'מה השקפתי על האידיאל?'.

למשל, אם אני אוכל מעבר לצורך המחיה מפני הטעם הטוב ואני חש שזה 'לא בסדר'.
הבדיקה תניב שתי השקפות, מעשית ואידיאלית.
המעשית: להכניס אוכל לגוף כדי ליהנות מהטעם בלבד ללא חשש שחוסר צורך הגוף באוכל יזיק, זה בסדר.
האידיאלית: כאמור, אלא שהמסקנה היא 'זה לא בסדר'.

אולי תתפלאו מה אני מחדש? נכון אין חידוש בעצם, אלא בסידור מישמעתי לנסח לעצמנו את הקונפליקט בצורה ברורה, כך שנכיר ללא משוא פנים את הפיצול שיש במודעותנו וכך לדעתי סיכוי רב שנצליח להתקדם.

אולי זו החוליה החסרה לבוקר?!

יש לציין את דברי החזון איש [אמו"ב ד' א'] המרכז את כל המידות הטובות באחת וכן את הרעות.
"בשרשם אין כאן רק מדה אחת טובה ומדה אחת רעה, המדה הרעה היא ההזנחה את החיים על מהלכם הטבעי וכו' והמדה הטובה היא לבכר את הרגש המוסרי על רגש התאווני".

למעשה כל יושר, הוא מוסרי, אם כי התאמות פעוטות לא רגילים לקרוא להן מוסר אבל הרעיון הוא להיות "מוסר" מ"הזנחת החיים על מהלכם הטבעי". תוקן על ידי - עצכח - 27/02/2006 12:16:15

נשלח ב-17/2/2006 13:48

לא עברתי על הכל, בכל אופן הרלב"ג מסביר את כל הפרשה כמשל כמובן, והנמשל הפלא ופלא,

אין לי לא רלב"ג לא סורק ולא זמן, מישהו יוכל למלא את החסר? מאיר

נשלח ב-12/2/2007 17:54

עקב הקפצת אשכול על היכולת להשתנות, נזכרתי במה שקראתי באחד מספרי ר' אייזיק אסימוב ז"ל.

הוא טען שלאור אי יכולת האדם להתנתק מקויו [הקווים שלו] והרגליו, הרי שלא יתקדם בהתנערותו מהם להתפתחות שלימה יותר ורק הדור שלאחריו יוכל להגיע הלאה, לכן הגיוני שתיגזר עליו מיתה.

לפ"ז נראה לפרש דהיינו עטיו של נחש שנאמר בספ"ק דב"ב [בסוף פרק ראשון של התלמוד בבלי מסכת בבא בתרא] שכמה מתו רק בעטיו של נחש ושמצד חטאיהם לא היה עליהם למות. שלכאורה לפי מה שנתבאר העטיו של נחש הוא גם חטא ומי שלא חטא גם עטיו של נחש לא יהיה לו. אך לדברי ר' אייזיק אתי שפיר [זה מסתדר] שהרגלי דעת ומעש גם מי שלא חטא אינו יכול לעקרם והיינו עטיו של נחש.