חופש המחשבה ודרשות חז"ל

בוגי וכולם,

אין סתירה!

הרעיון שהמאמר מוסר הוא בין כה ובין כה על תקיפות מאמרי חז"ל.

הצורך הנדרש על מנת להחזיק את הרעיון, תלוי מהי דרגת המחזיק:
לחזקי הדעת, כלל לא משנה אם היה סיפור כזה שמשה רבנו ידע על זה,
לחלשי הדעת, חייב שהיה כזה סיפור,
למתקדמים, מועיל סיפור כזה אפילו אם הם יודעים שהוא שקר קדוש.


אגב, בנושא דרשות חז"ל ישנו עוד אשכול:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=122101


***********


כללית בענין הדרשות אם פירוש הכתוב הוא הגורם או הבנת הנושא, מתברר למעיין כי זה וזה גורם.

ראיתי בחידושי ר' גדלי' [קונטרס אחרון ע' כ"ח כ"ט] שכתב:
"והאמת שא"א להכריע הדבר מהו יסוד מחלקותם דר"א ורבנן, אם תחילת פלוגתתם הוא במשמעות הפסוקים דזה נוטה לדרוש כך וזה נוטה לדרוש כך, וממילא יוצא ונפרד עצם הסברות ביסוד מצות סוכה, או דמתחילה נחלקו מסברא ביסוד מצות סוכה, וממילא כל אחד מיישב ומבאר הפסוקים עפ"י שיטתו, [וכן בכל מחלוקת החכמים, לפעמים התחלת המחלוקת הוא מכח הפסוקים ולפעמים מכח הסברות].

תוקן על ידי - ווטו1 - 1/15/2003 8:09:14 AM

יש מאמר חדש
מהי דכתיב ביום השמיני ימול בשר ערלתו? הדא הוא דכתיב שבעה ימים יהיה תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה.

אני משערת שמשום שהמצוות של התורה לא נראו לחכמינו פשוטם כמשמעם- היו חייבים לפרשם-כדי לעשות אותם חשובים אפילו מיסטיים יותר ממה שהם
והגדילו את חשיבותם עד שמרוב פרשנויות סטו בכלל מעצם הנאמר במצווה והפסיקו לקרוא בתורה אלא בפרשנויות, ונספחים ולא התיחסו למקור.
לפי דעתי- החכמים פיספסו את המקור וסטו לנושאים שאולי המתכוון שנתן מצוות לא התכוון אליהם כלל ולמעשה שכחו את הכוונה המקורית של נותן המצוות.