מרן הב"י - ששאף לאחד את עם ישראל שיהיו כפופים אך לספרו שלחן ערוך בלבד - כתב בהקדמה לבית יוסף בבירור גמור, שאף יש מקומות שנוהגים אחר ממה שהעלו מסקנותיו, שקבען כמפורסם על יסוד שלשת פוסקים, רי"ף, רמב"ם רא"ש, שניים ספרדים מובהקים, והשלישי חציו ספרדי, ואף על פי כן כתב את ספרו שלחן ערוך להלכה למעשה.
והרמ"א מפולין כתב בהקדמה לתורת החטאת שלו (שנתיים אחר שיצאה המהדורה הראשונה של השלחן בויניציאה) שחס ושלום לבני אשכנז לעבור למסורות הכתובות בשלחן ערוך, ולשם כך חיבר את התורת חטאת, המיוסד על איסור והיתר. משראה שלא יספיק לחבר ספר גדול כולל על סדר השלחן ערוך ולברר בו את מנהגי בני אשכנז, התחיל ל'הגיה' את השלחן ערוך עצמו, והוסיף בו כפלים ממה שהיה במהדורתו הראשונה, ומסוף המאה החמישית לאלף זה (75 שנה אחר שיצאה המהדורה ראשונה, שכ"ה-שכ"ו) לא נדפס אף שלחן ערוך אחד בלי הגהותיו של הרמ"א, כולל אלה שנדפסו בארצות המזרח, שלא הכירו מנהגי אשכנז.
כתוצאה מכך, נהגו כמה קהילות ספרדיות בעצמם מנהג "מחצה על מחצה", כגון הספרדים תושבי מרוקו אינם מתנהגים לפי כל פסקי המחבר, וידוע שהספר תורה שלהם אינו נתון בתיק, אלא בגלילה ובמעיל כמנהג אשכנז, וכסבור אני שהם זהירים מקטניות בפסח, ועד המון דברים.
קיצור, טעות לחשוב שאפשר לאחד את העם שיתנהגו לפי מנהג אחד, דבר זה לא יהיה לעולם, וכבר בימי השופטים לא היה מנהג קבוע, ומי יקבע מנהגים כוללים חדשים?
ובכל הפזורות קיימית היו - למרות ההלכה שציטטת מן הרמב"ם - קהילות קהילות, ובתשובות גדולי הדורות דנו במצבם ההלכתי, וכשיהיה לי זמן לחפש אציגן כאן.
ובכן, הדברים שכתב יאיר בעל המאמר "המצב כעת לכל הדעות אינו מתוקן", שקר מוחלט ובטעות יסודם, ומעולם לא היה מנהג קבוע אחד, ומה שקראת בספרים שהיה קיים מנהג ארץ ישראל, זה רק לגבי דברים כלליים, אבל בודאי לא פרטיים, ואין כאן מקום לדיון הלכתי.
למוסיפים עיון. עיין נצח ישראל למהר"ל פרק כ"ה, לפי דעתו חייב עם ישראל להיות בפירוד כל זמן שאינו נגאל בידי מלך המשיח.
 |
|
|
