מצ"ב מאמר נוסף שפורסם בעניין בעיתון בקהילה לפני שלושה חודשים
קבעת עיתים לתורה ?
בין השאלות הראשונות, אותן נשאל האדם ביום הדין, מנו חכמים את השאלה: קבעת עיתים לתורה? החיוב לקביעת עיתים לתורה ביום ובלילה, נפסק בשו"ע, [יו"ד רמו,א] והוא כולל כל איש מישראל. עני ועשיר, צעיר וזקן, בריא וחולה. הפירוש של "קביעות" הוא כמשמעו, זמן קבוע בכל יום ללימוד. החשיבות של הדבר, איננה נמדדת במשך הזמן של הלימוד. אלא בהתמדה היומיומית, והשמירה הקפדנית על הזמן הקבוע ללימוד. בכך מחזק האדם את שייכותו לתורה, גם אם ברוב שעות היום הוא טרוד לפרנסתו. שכן בעיניו, אותה שעה בה הוא זוכה לעסוק בתורה, יקרה עבורו יותר מכל שעותיו. ואמנם, ניתן למצוא יהודים רבים, אשר בכל מחיר אינם מוותרים על שיעורי התורה הקבועים להם.
ואולם נדמה, שעם ריבוי ספסלי ביהמ"ד בימינו, באופן מעורר השתאות, חלה התרופפות בעניין חשוב זה.
לא תמיד מודעים הללו, שלא זכו להישאר כל ימיהם באוהלה של תורה, לחובתם זו. ניתן להרחיב את הדיבור על הסיבות שגרמו לכך, אולם כמדומה שלא ניתן להתעלם מהמציאות הנזכרת.
מלבד הקיום של מצוות תלמוד תורה, השקולה כנגד כל המצוות. לימוד התורה מגן על האדם, מפני השפעות זרות ושליליות. האורבות לכל אדם, אשר נחשף במידה כזו או אחרת, למפגעים הרוחניים בעולם הגדול. העדר קביעת עיתים לתורה, עלולה במקרים רבים, לגרום גם להתרחקות של האדם מחברת בני התורה. ולהרגשת זרות הדדית, בין בני התורה היושבים באוהלה של תורה, לבין העמלים לפרנסתם.
אחת הסיבות העיקריות, לקושי של רבים לקיים בפועל את האמור לעיל, הוא המחסור בתשתית ארגונית מתאימה. ללא שיעור או חברותא, וללא קבוצה מגובשת, קשה לאדם להיכנס לבית המדרש בכל יום, ולעסוק בתורה משך זמן קבוע. השיעורים הקיימים כיום, אינם מספקים את הצרכים. ובפרט שרובם מיועדים לאנשים מבוגרים יותר, ואינם מתאימים כל כך לצעירים.
ההצעה, [שזכתה לעידודם ולברכתם של מרנן, הגראי"ל שטיינמן שליט"א, והגר"ש אויערבאך שליט"א] היא הקמת מסגרות מיוחדות לקביעת עיתים לתורה. בבתי המדרש שיוקמו בכל עיר ועיר, יתרכזו העמלים לפרנסתם, איש איש בשעה הנוחה לו, ללימוד משותף. בדרך זו ייקל על כל אחד למצוא חברותא כלבבו, או להשתתף בשיעורים שיתקיימו בבתי מדרש אלו בנושאים שונים. ניתן יהיה להתאים את השיעורים, לצורכיהם של הלומדים. כגון, שיעור הלכתי בעניינים הנוגעים למשא ומתן, הלכות ריבית, הלכות הונאה, הלכות קניינים וכדו'. השיעורים עצמם יכולים להימסר ע"י העמלים לפרנסתם, וללא ספק הדבר יגביר את שייכותם ויגיעתם בלימוד התוה"ק. יוצאי הישיבות הקדושות הרגילים ללימוד עיוני, יוכלו לעשות זאת כהרגלם בעבר, ולא יצטרכו להסתפק בשמיעת שיעור גפ"ת בלבד.
יש לקוות שההצעה הזו, תמצא אוזן קשבת אצל בעלי יוזמה וארגון במחנינו. וכשם שרעיונות דומים, כמו הרעיון הנפלא של "אבות ובנים", זכו להצלחה כה מרשימה. נזכה לראות גם את ההתעוררות לחיזוק עניין חשוב זה. ובכך יזכו עוד רבים וטובים, לעשות "תורתם קבע ומלאכתם עראי".
תגובתו של מרן הגראי"ל שטיינמן לרעיון היתה, "צריך לדאוג שזה יהיה מכובד". למטרה זו ניתן להגיע, באמצעות התגייסות של העיתונות החרדית כולה למטרה זו. ובאמצעות עידודם של גדולי תורה ויראה, אשר יבואו ויחזקו את בתי המדרש הללו, במסירת שיעורים ושיחות. המצב המיוחל הוא, שכל אדם העמל לפרנסתו ,יראה חובה לעצמו להשתתף בשעה כלשהי בלימוד בביהמ"ד.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
