יחס התורה לשביתת רעב

אני אחדד את שאלתי,

אמנם אני לא מצאתי התיחסות ישירה כזו, אבל אולי אפשר ללמוד על דרך ההיפוך, להתייחס לשאלה זו כשהיא נבחנת ביחס לאותם דינים שלאדם אין עליהם שליטה,יצר ההישרדות שנמצא באדם בחלק הזן שלו. והגזרה שמטילים על הציבור תעמוד בניגוד לאינסטינקט/הדחף הטבעי של האדם למלא אחר הציווי "ובחרת בחיים" ושתחיה בהם ולא שתמות בהם - ואפילו כשחז"ל דנים בשעת מצור ורעב, אם יש סכנת מיתה, הרי *מותר* לאכול בשר אדם (מת)

באשכול "מדף הספרים" הפנו לספר "הטמא והטהור".מתוכו ווטו הביא לנו ציטוטים באשכולו "נשמת ההלכה לעומת טכסט ההלכה" (בשר אדם)

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=480561

אמרו חז"ל שמי שאחזו בולמוס [סחרחורת שיש בה סכנת נפשות] מאכילים אותו כדי להחיותו אף ממאכלות אסורות אלא ש"הקל הקל תחילה" שאם אפשר מאכילים מאכל האסור מדרבנן לפני האסור מן התורה והאסור מן התורה ללא כרת לפני זה שיש בו כרת.