.
אז ככה, זה מה שהפריע לי מההתחלה:
1
הנחת היסוד של השאלה בראש הדיון היתה: " ידוע בפסיכולוגיה שמה שהאדם סובל בילדותו הוא מאזן בהגזמה כאשר הוא גדל, למשל מי שלא קיבל אהבה יש סיכוי שיעניק יותר, או שיאזן את השפלתו בהשפלת הדור הבא."
לעתים, גם הנחת יסוד אינה מבוססת. מספרים לי, למשל, שהורים מכים רבים, היו ילדים מוכים בילדותם. האם הכאת ילדיהם היא פיצוי על חסר באהבה? האם כל מי שגדל כצמחוני הופך לזולל בשר? הרי לפי כלל זה, אני, שגודלתי על מזון כשר בילדותי, אמור כיום לזלול שרצים ורמשים, טריפות וטבל כדי לפצות את עצמי. ואל יאמר שאי אפשי באכילת שוקולד חלב לאחר ארוחה בשרית, אפשי ואפשי, אלא שנאסר הדבר.
אמפירית, רוב האנשים השמנים, היו ילדים רגילים, חלקם רזים, חלקם שמנמנים. האם מה שנכתב למעלה בירוק כי "ידוע בפסיכולוגיה" , הוא הכרחי?
2
שיפוט היתר שלנו עלול להטעות בחיי היום-יום, כמו גם כאן. השמנת יתר קיצונית, בדרך כלל אינה נובעת מאכילת יתר קיצונית, אלא מבעיות רפואיות. מבחינתי, אני יכול להביא תאוריה חילופית, פיזיולוגית במקום פסיכולוגית – לר"א ברשב"י היתה בעיה בתפקוד בלוטת התריס. התאוריה שלי טובה בדיוק כמו התאוריה דלעיל, וגם מוכחת בדיוק כמוה.
ולשם ההבהרה: בעיות בתפקוד בלוטת התריס יכולות להביא להשמנת יתר.
3
אין ספק כי שקיעה בתאוות הזלילה, באופן רגיל, איננה מידה חיובית. סביר להניח כי גם בין גדולינו היו שלא היו שלמים בכל מידותיהם. אלא שיש לברר מדוע אם נפל במישהו חסרון, היה על עורכי התלמוד להשאיר תעוד לחסרון זה? מהו הדבר הנלמד מכך?
למשל, באגדתא שהביא אמשלום בעמוד הקודם, ברור לנו הלקח מן הסיפור, לפחות לקחו הגלוי. מנגד, לא מתואר לנו שם שום מאפיין גופני פרט לכח רב, מימדי גוף – לא.
כלומר: לטענתי, יש סיבה לתאור, ויש למצוא מהי, ומכאן אני מגיע לסעיף 4 :
4
האם את כל האגדתות אנו מבינים תמיד כפשוטן? גם את דברי ההבאי, או דברי הגוזמא? האם מוכרחים אנו לנקוט כאותו שמדד את גובהו של הרומח שנושא הבדווי על גב הגמל, כדי לחשב את גובהם האמיתי של מתי המדבר בזמן שהיו בחיים?
מדוע נתעקש דוקא לגבי מידות גופו וכמות אכילתו של ר"א ברשב"י ?
לעניות דעתי, כפי שהוסבר לעיל ע"י אמשלום וריב, לא ללמדנו על ערכו התזונתי של קב חרובים בא הסיפור, אלא כל כולו של הדיון בא לצאת נגד הגישה של הסגפנים ושל ראשוני הנצרות שרצו לזנוח את הבלי העולם הזה ולהפוך לרוחניים נטו. את לקחם של סיפורים אלו אני מתמצת במסקנה שהובאה בסופם: רבים ניסו לנהוג כרשב"י ולא עלתה בידם.
 |
|
|