|
|
| נשלח ב-1/2/2005 11:05 |
 |
| |
ברכות לדיין האמת ,ולנו מה?!
כשמשהו ניפטר לא עלינו,
נוהגים לברך את בורא עולם ולהודות לו על תיקונו באותה נשמה והעברתה למקום משכנה ,ולא אדון כרגע במשמעות ברכה זו וכוונותיה.
ואיך נוכל לברך כל זה בהיות אבלנו קשה מנשוא ואין אנו חפצים להעביר את נשמת יקירנו לכור מחצבתה באמצעות מיתה זו.
ואיך נברך בכוונה ברכה הרחוקה מתחושת הלב האמיתית שלנו ,ורק רציונאל סידור הברכות הוא שמנהיג מילותינו ברגעים קשים אלו.
והניגוד הזה ,מה איתו ?
איפה לשים אותו ?
בתוך מה לעגון אותו ?
ואם אין אנחנו שמחים לברך זרת מתוך השלמה אלא מתוך חובה ,מה ערך בזה?
מחכה להתרת הספק של חכמות וחכמי הפורום .
תודה.
תוקן על ידי - התבהרות - 01/02/2005 11:27:25
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2005 11:28 |
|
| |
עניין הברכה אינו, לענ"
ד, לומר שאין הדבר קשה לנו, אלא להיפך, שקשה לנו מאוד ואנו מרגישים כי מדת הדין פגעה בנו בכל חומרתה, אך מכיוון שאנו רוצים להיות אמיתיים, יודעים אנו כי גם מה שכואב יכול להיות מוצדק, ולכן אנו מצדיקים עלינו את מידת הדין, שהדין דין אמת.
ואם כל הכאב שבדבר, חייב אדם לברך על הרעה, אע"פ שהוא יודע שזו רעה חולה, הוא יודע שיש לה סיבה וע"כ הוא מברך, כיוון שבסופו של דבר אנו שמחים לחיות עם דין אמת, ולא חלילה עם מערכת של חקים מעוותים שאפשר לפעמים להנות מהם אבל אינם מבטיחים צדק.
מי שמביט בי מאחור, כבר לא יודע מי אני;
מי שמביט בי מלפנים, מהר מאוד יביט בי מאחור;
מי שעומד מאחורי ומלפני ומצדדי, שימשיך לעמוד...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2005 11:33 |
|
| |
ולאן אתה אמור לעוות את הרגש הטבעי שלך ,הצדקת דין זו?
שהרי דינו של בורא עולם צודק בודאי ,אולם עיוות נפשי זה שאינו עולה בקנה אחד עם תחושת הטבע מה עושים עם זה?
איך מכינים את הטבע שלנו להשלים עם דין שכביכול עבורינו הוא רע.למה כביכול ?
הוא רע עבורינו בחשבון אנושי פשוט .
הוא בודאי לטובתינו באמות מידה רחוקות יותר .
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2005 12:03 |
|
| |
התבהרות,
שאלת הברכות בתורה היא חובה המוטלת עליך כיהודיה שמקבלת עליה את ההלכה כפי שעוצבה - אמירת הברכה איננה איזה אקט של השתפכויות מתוך הזדהות והשלמה עם הדרך בה מונהג עולמו - ובו כללי הצדק האלוהי נכפים על האדם בעל כורחו.(למרות שהדעה הרווחת היא לחשוב שהתפילה ואו הברכה באו לצורך האדם כדי ל'היענות')
השאלה היא מה מסמלת עבורך הברכה - האם הברכה היא חובתך ומעמדך בפני ה', או שהפטירה של אדם אהוב והקשי שבפרידה (ובכלל כל אסון)פותחת בפני האדם פתח להתלונן(שוב...) על חוסר הצדק האלוהי? ושמות את ה' במצב אבסורדי בו הוא חייב להצטדק, ולתת לאדם לבחור איך אנו היינו חפצים להעביר את כור מחצבתם של יקירנו?
כל עניין התורה הוא להתגבר על תחושת הטבע הטבעית של האדם, ולהגיע לתחושה הטבעית של בורא עולם - ועל כן באה הברכה ומזכירה ומחנכת,ומחשלת, ודווקא ברגעים כאלה, לחשוב שהצדק האלוהי הוא האמת,וה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך..
את בטח מכירה את סיפור מותם של שני ילדי ברוריא באותו היום...כך היא אמרה.
תוקן על ידי - riv - 01/02/2005 12:35:35
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2005 12:23 |
|
| |
התבהרות,
לפני קרוב ל 20 שנה, בקרתי לנחם את הרב זילברמן מירושלים, לאחר שבתו נשרפה חיים בפיגוע באוטובוס בביקעה.
האב השכול דיבר. שאל את שאלתך. אפילו חיזק אותה.
שהרי, אומרת המשנה, חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.
"כשם" פירושו, באותה שמחה שהוא מברך על הטובה.
והוא שאל איך הדרישה הזו ניתנת בכלל למימוש בידי בן אנוש?
הוא שאל, והוא גם ענה. והוא גם הראה...
נכון, את צודקת. לא כל אחד יכול.
נכון, הקושי נראה לכאורה בלתי עביר ובלתי פתיר.
אך למרות הכל, חייב אדם לומר "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב".
השאיפה למעלה - אסור לה להיפסק גם בימי האבל.
לא בכדי אנו מכריזים באבלנו
יתגדֵל ויתקדֵש שמו הגדול!
הכותב ברתת
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2005 12:30 |
|
| |
ראיתי פעם באחד מספרי החסידות שהקשה על דברי חז"ל "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" - שאם כן אז היינו צריכים לברך גם על אסונות "הטוב והמטיב" ולא "דיין האמת" ?
ותירץ שבוודאי אי אפשר לברך כך משום שאף אדם לא מסוגל באמת לשמוח בגלל אסון שהתרחש לו, ואם הוא יאמר "הטוב והמטיב" הרי שהוא שדינו כדובר שקרים לפני ה', אלא כוונתם רק לעניין מהות הברכה שהיא ההכרה בכך שה' הוא "עילת העילות וסיבת הסיבות", וכשם שאנו מכירים בכך שה' הוא הסיבה לכך הדברים הטובים שקורים לנו, כך גם עלינו להכיר בכך שהוא הסיבה לכל הדברים הרעים שקורים לנו, אבל בוודאי שאין שום דרישה מהאדם המאמין שישמח על דברים רעים שקורים, שהרי זה אבסורד.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2005 13:40 |
|
| |
חשוב שאסביר ,שברוך השם אינני אבלה .קיבלתי לפרטי מכתב דאגה ולכן אודה לכם שאתם רגישים כל כך וחשבתם ששאלתי מכוונת אולי למצב נתון .
סבתא של בעלי מאושפזת בבית חולים ,וברור שימיה ספורים .
אישה טובת לב שאכן חיה חיים טובים וכעת כניראה היגיעה זמנה .למרות שאנחנו מקוים לישועה .
והרי בררו שימיה ספורים ,אז לאיזו ישועה אנחנו מצפים.
אני קצת מבולבלת בעניין .
אני מתפללת לרפואתה ,אולם חשה בפנים את העתיד לבוא.
וכיצד אפשר להתפלל לרפואה בלב שלם ונקי כשהמציאות מראה אחרת ותנאי הגוף נימצאים כניראה במצב לא טוב.
לכן באה השאלה .
בכל מקרה אני אוזרת עוז וכוחות ומבקשת מבורא עולם רפואה שלמה עבורה .
ותודה על תשובותיכם.
אשמח אם תוכלו להתייחס מעט לנושא ההתפללות לרפואה .
כניראה שאני זקוקה לחיזוק בזה .
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
