חלותה של ההלכה [אמשלום]

הרב מיכי,
עמדה כגון זו שהבאת בשם הרב ליכטנשטיין יכולה להתקיים רק  ביחס למקרים חריגים וקיצוניים. כיצד היית מתייחס לאדם שאומר: אני מוכן לעבור על חצי שולחן ערוך ולקבל עליי את העונשים הכרוכים בכך?
ואם אכן כך - הרי שייתכן שיש לומר כי אין למדין מן החריגים הקיצוניים. (אני בעצמי לא בטוח בכך, כי לעתים המקרים הקיצוניים הללו הם אלה שמהווים נקודת מבחן אמיתי למתחים שבדרך כלל אפשר לפרק מבלי להביא לכדי התמודדות חזיתית).

לגבי השאלה המרכזית, אני קונה את תשובתו של הרב חיים דוד הלוי: ההלכה היא נצחית, ולכן יש לה עמדה בכל עניין נצחי. עניינים שהם במהותם נתונים לשינויים מורכבים ובלתי-צפויים, ההלכה איננה מתייחסת אליהם.

"עניינים שהם במהותם נתונים לשינויים מורכבים ובלתי-צפויים, ההלכה איננה מתייחסת אליהם. "

כך כתבת.


אולי תוכל לתת דוגמאות לעניינים שבעיניך הם נצחיים.

הרי רוב העניינים במהותם נתונים לשינויים מורכבים ובלתי צפויים בגלל סיבות שונות כגון ההתקדמות הטכנולוגית,השינויים החברתיים ועוד . האם ניתן לומר שלכל העניינים האלה אין ההלכה מתייחסת?

לגבי חלות התורה על ענייני רגש - עד כמה שידוע לי, היה על כך ויכוח כבר בתקופת הראשונים, ובדיוק על כך כתב רבנו בחיי את ספרו הידוע "חובות הלבבות", כדי להוכיח שהתורה אכן מצוה על הלב, ויותר מכך, חובות הלבבות חשובות יותר מ"חובות האיברים". http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/hovot/tohen-2.htm

לגבי ציווי על אמונה - אפשר להבין אותו כציווי המכוון לאדם מאמין, המצווה עליו לחזק את האמונה שבליבו, למשל על-ידי לימוד ועיון.

צענע,
הרח"ד הלוי נותן את הדוגמא בעצמו: שאלת טיבו של המשטר המדיני והכלכלי הראוי היא שאלה שההלכה איננה מתייחסת אליה, כי היא רואה אותה כתלויה במשתנים שאין דרך "לארוז" אותם בכללי ההלכה.
מנגד, שאלות של טכנולוגיה וכו' הן שאלות שאמנם תלויות בשינויי העתים, אך לכללי ההלכה יש תחולה עליהם - עובדה שיש דיונים ענפים על נושאים אלה במסגרת כללים אלה.

אראל,
אינני מקבל את הטענה לפיה מצווה היא בהכרח הלכה ואילו מוסר עניינו רק ב'מידת חסידות'. רבנו בחיי לא בא להגדיר את 'חובות הלבבות' כהלכה; הוא משאיר אותן בגדר המוסר, אך בא להראות שגם עניינים שבתחום המוסר עשויים להיות מצוות.
זו איננה הבחנה סמנטית גרידא.