תורת הפחד יצחק

אנתח את ניתוחך הסובב על שני צירים:

א) בחינת המעטפת - הדיבור בשפה הדרשנית, טענתך קצת תמוהה בעצם אתה מערער על הלגיטימיות של השימוש בשפה הדרשנית שסגנונה סמלי ודרכה כריכת מקורות אלו ואלו לשזירת החוט הרעיוני של הדרשן, או לכל הפחות על הלגיטימיות של דיבור בשפה זו בענינים שאינם חינוכיים גרידא, אלא נוגעים בבעיות פילוסופיות. אתה תובע דיבור בשפה פילוסופית.
ב) הנחתך שמוקד דיונו הוא אונטולוגי - זה מהיכן?

עכשיו נסה להפוך את הנחותיך:

א) קהל היעד הוא ישיבתי שאין לו יד ורגל בפילוסופיה ושפתה. הצגת הבעיה ודיבור אודותיה בשפה המנוכרת לקהל עלולה לנכר גם את הבעיה. לפיכך הוא מדבר בשפה ומנגינה של קהל שומעיו. הוא משתמש במוקדי סמכות ובקודים מוכרים תוך שהוא מסב אותם וכורך אותם לרעיונו
 משל למי שכדי להתמודד עם בעיה עיונית בגמרא קושר נימה מכאן ומראשון זה ואחרון אחר כדי להעביר את הבעיה. (דומני שלא פעם תמצא בדיוניו ההלכתיים של ר' מיכי בפורם כיצד הוא כורך מערכה של היגדים של אומרים שונים בלשיטתו שלו, ולא דן בכל ראשון ואחרון לגוף הלשיטתו שלו)

ב) אתה השופט את ההבחנה בין ישראל לבן נח - זכותך לא להסכים, אבל היא מבטאת נקיטת עמדה של זרם מרכזי בין ההוגים, ואין בה כדי להצביע על חיסרון מהותי.
ג) לענ"ד דווקא בנידון דידן ניתוחך אינו נכון, מגמתו היא ההבחנה בין פעילות שמוקדה רוחני לפעילות שמוקדה גשמי, והאבחנה היא מתודה לחידוד, ולראיה לשדבריו גם לישראל יש פעילות של בן נח.   

ד) א"כ כיצד עלינו לשפוט. אנסה להציע ניתוח שונה

עלינו לזהות מהי הבעיה.

ננסה לבחון:

זו מוצגת על ידו כך:

"לפי התפיסה הרגילה ענינה של מדת הזריזות הוא מהירות התנועה של כוחות הנפש וכוחות הגוף הנולדת מחמת הלחץ, זה הדחק שהרצון לוחץ על הכוחות הללו להשיג את חפצו בתכיפות ובהתאם לתפישה זו אין שום הבדל במהותה של מדת הזריזות בין כשהיא באה בעיני עבודה בן כשיהא באה בעניני העולם".

דוק בדבריו: המוקד הוא "להשיג חפצו".

נקודת המוצא היא שתנועת הזריזות היא מקרית, אמצעית, ומתווכת. אכן בהינתן שהדבר המושג הוא התכלית הרי שהזריזות מבטאת  את התווך שאותו רוצים לעבור, ובסתם בדברים שניתן להשיגם המונע הוא מקרי, ולכן הזריזות אינה ערך כשלעצמה!

עתה מתגלה הבעיה – מה פשרה של "זריזות" במקום שיש דבר שלא ניתן לעולם להשיגו?

2. בהמשך הדרוש שם הוא מציג את הבעיה מכוון נוסף – מדוע היו צריכים לצאת בזריזות? האם קצרה ידו של ה', האם הם צריכים לברוח? ובלשון מעמיקה יותר – האם תהליך היסטורי צירך להיות רבולוציוני או אבולוציוני?

3. עתה ניתן לתרגם את הבעיה גם למוקד אישי – האם מעשה רוחני הוא רבולוציוני או אבולוציוני

הבה נבחן מה השאלות האפשריות הגנוזות בשאלה:

בהינתן שעשיית מצוות מבטאת עשיית רצונו והזדהות עם מגמת רצונו, מה פשר הזריזות לגביה. זו מופיעה משני כוונים זריזות לעשיה  ואולי גם זריזות בעשיה.

4. ביתר שאת: מה הפשר של נסיון לבטא הנכחה של מעשה רוחני בעולם מוגבל. זו שאלה פנומנולוגית של מעשנו וזו שאלה פסיכולוגית של חוויתנו וזו שאלה דתית לפשר מעשנו.
האם אנו מנסים למתוח את ההנכחה= הארכה במצוה.
5. האם אין אנו שומעים ויכוח סמוי עם החסידות, ואולי גם לגבי האמביוולנטיות של תהליך המצוה הקרובה למעשה, למול הלימוד המפשיט את המעשה, וממילא לגבי החוויה של הלומד המרגיש ניכור לעתים לעולם המצוות?

אם כנים הדברים -

הר"י הוטנר מאתר שורה של בעיות יסודיות בעולמו של מקיים המצוות, הן פילוסופיות הן פסיכולוגיות והן דתיות.

עצם האיתור וההודאה בהן מחד, והכווץ והצגתן דרך לכאורה בעיה נקודתית או אפילו שאלה תיאורטית ראויות לציון מיוחד.

עתה לפיתרון:

מוקד הפיתרון הוא הטיעון שחווית הזריזות היא גילוי של האמביוולנטיות של החיים בזמן, בעולם רוחני שבו אין פשר "להישג" שמחוץ לאדם כי האדם אינו משיג דבר כלשהו, ממילא הזריזות אינה אמצעי ומקרה למשהו, אלא האופן של הגילוי של המקום הרוחני ושל הרצון כשלעצמו.

כלומר הזריזות אינה חיצונית לו אלא מבטאת את עצם ההשתוקקות.

(במישור הפילוסופי: מוקד הפיתרון גנוז בהפיכת המושג הזמן אצל האדם - הזריזות אינה תנועה בזמן, והזמן אינו מושג כמותי, הזמן מוצג כתיאור פמנולוגי - כמושג איכותי – האם אין לפנינו ביטוי של תפישות מיסודו של ברגסון על הזמן?

במישור הדתי: העברת המוקד למימד הקיומי הרצוני)

המעשה בעולם הגשמי מבטא בו זמנית את ההנכחה של מה שמעבר, תוך המודעות לכך שמדובר בהנכחה, והזריזות היא הגילוי של המודעות עצמה.

במישור הקיומי והחינוכי - מוקד הפיתרון הוא בהפיכת תנועה נפשית סתמית - חויה חיצונית שטחית, לחויה שיש בה עיצוב של הזהות.

המגמה היא טרנפורמציה תודעתית פסיכולוגיסטית תוך מתן משמעות רוחנית.

ניתן כמובן להתווכח –

האם דרכי גילוי הנפש וההיסטוריה הן רבולוציוניות מה מקומם של תהליכים אבולוציוניים בבחינת 'כי לא בחפזון תצאו'.

אבל עכ"פ דומני שקשה לראות בדברים אמירה  שטחית.

תוקן על ידי כמתעסק ב- 14/02/2008 7:53:10