סיפור קפקאי עם מסר יהודי

מבקש חכמה

אני תמיד אוהב להגיד שלמעשה אין כזה דבר 'פילוסופיה יהודית', אלא ישנם רק 'פילוסופים יהודיים'. פילוסוף יהודי הוא מי שמנסה להתמודד עם 'הבעיה היהודית', הוא שומר תמיד על קשר עם מקורות היהדות, ומנסה להבינם ולפרשם לאור השכלתו הכללית. אנחנו יודעים שלמשל פילון, הרמב"ם, רוזנצוויג ואחרים היו כולם פילוסופים יהודיים. אולם מבחינה פילוסופית אין שום חוט מקשר ביניהם. פילון היה מושפע מהפילוסופיה האפלטונית, הרמב"ם מהפילוסופיה האריסטוטלית, רוזנצוויג מהאקזיסטנציאליזם וכו'. אולם מה שהיה משותף לכולם הוא, כאמור, שהם תמיד היו מחוברים למקורות היהדות. ולפיכך, כאמור, כולם היו בגדר של 'פילוסופים יהודיים', אף על פי שלא הייתה להם שום 'פילוסופיה יהודית' משותפת, אלא כל אחד מהם הלך בדרך אחרת.

לפיכך, אינני מסכים לחילוק שלך בין שאלת שאלות ובין הטלת ספיקות. כל ספק הוא בעצם סוג של שאלה, וכל שאלה היא סוג של ספק. ללא ספקות אין שום שאלות. ללא שאלות אין שום ספקות.

על הגותו של ישעיהו ליבוביץ' כבר אמרו, שהחידוש הגדול אצלו הוא שלפי דבריו המשבר הוא לא עניין טפל להוויה הדתית, אלא הוא עצם מהותה. ההתמודדות עם המשבר היא מרכזית להגות הדתית לכל אורך הדורות. לכן אין שום הבדל מהותי בין,למשל, ר' יהודה הלוי ובין קפקא לגבי נושא זה. שניהם התמודדו עם 'המשבר הדתי', כל אחד בדרכו המיוחדת (אם כי כמובן שישנם הבדלים מהותיים בגישתם הכללית, ואין צורך להאריך בכך)

רב"ץ

ביום שני טז בתמוז 5.7.04 מתקיים יום עיון על קפקא והשאלה היהודית במלאת שמונים שנה להילקחו.

יום העיון יתקיים ביד בן צבי בירושלים.
רח אברבאנל 12 ירושלים (רחביה)

זה סדר היום:

10:00-9:30 התכנסות וכיבוד קל



10:15-10:00 דברי פתיחה: קפקא – יהודים, יהדות וארץ ישראל

ד"ר צבי צמרת, מנכ"ל יד יצחק בן צבי



11:15-10:15 קפקא – מורה דרך ליהדות

הסופר אהרון אפלפלד



11:45-11:15 הפסקה



12:45-11:45 קפקא בסבך הלאומיות: גרמניות, צ'כיות, יהדות?

ד"ר שלום רצבי, היסטוריה של עם ישראל, אוניברסיטת תל-אביב



14:00-12:45 הפסקת צהריים



14:45-14:00 סיור בעקבות קפקא בפראג (בליווי שקופיות)

מר יואל רפל, עיתונאי וחוקר עם ישראל



15:00-14:45 אמי לימדה את קפקא עברית

פרופ' אהוד נצר



15:15-15:00 הפסקה



16:15-15:15 קפקא והמקרא

ד"ר יהוידע עמיר, היברו יוניון קולג', ירושלים


מחיר השתתפות 110 ש"ח, יש כל מיני הנחות ראו בקישורית:

http://ybz.org.il/?ArticleID=557

אני צופה כבר הרבה זמן מן הצד בפורום הזה מאוד התלבטתי אם להיות משתתף פעיל אבל כשזה הגיע לקאפקא כבר לא יכלתי
מימוני המעלה הדגולה של קאפקא הוא שהוא סובל כל פירוש כמו גמרא יש אין סוף פילפולים והשאלה נשאלת האם לכך התכוון קאפקא אבל זאת שאלת השאלות שדשו בו רבים ואני חושב שזאת המיוחדות של קאפקא שהוא משאיר אותך מעורפל מהורהר קאפקא שואל מעורר ספיקות הוא לא אומר הוא לא טוען כלום
דרך אגב הסיפור המורחב הוא בThe trial

דיויד יום

ברוך הבא אל הפורום!

האם התכונה שאתה מוצא אצל קפקא היא ייחודית לו, ולגמרא, או שהיא קשורה לפתיחות האינסופית כמעט של כל טקסט לפרשנות?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/safrut-2.htm

יש סיפור של אדגר אלן פו "נפילתו של בית אשר"
שזה דוגמא לסיפור קפקאי אני יודע שאני יעורר על עצמי מחלוקת בהשוואה הזאת אז קדימה מי שיש לו להעיר שיכתוב

דיויד

אדגר אלן פו ראוי לאשכול בפני עצמו.

ומותר לכל כותב לפתוח אשכול. אדרבה, אם אתה יכול להביא את הסיפור עצמו, מוטב. באנגלית ודאי אפשר למצאו.

ואז הסבר נא מה המוטיבים הקפאיים שאתה מוצא אצל פו.

מחכים לחידושיך...



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בשולי הדברים ואף על פי שהדיון הוסט מעט, אוסיף אף אני מסקנה אחת מסיפור זה.

כמדומני שישנה נקודה נוספת שלא הודגשה כאן והיא: לכל אחד יש את השער שלו.

כלומר,לכל אחד יש את האינדיבידואליות שלו,הקוד הגנטי המיוחד רק לו-וככזה יש לו את הדרך המיוחדת עבורו אל המלך.

דרך השער שלו הוא לא יצליח להכניס אף אחד ששונה ממנו ועוד יותר חשוב,אין טעם שיפזול לאנשים שכן הצליחו לפרוץ אל המלך ושהשער שלהם נפתח משום שהם שונים ממנו ו השער שלהם הוא לא השער שלו!!

אותו שומר שעומד בדרכו של האיש , לדעתי זה הוא עצמו .
במהלך החיים אנשים מתבגרים ,משתנים , נהיים חכמים או טיפשים יותר משהיו . מה שעומד בדרכו של אדם אלה הפחד מהבריות , מהעתיד אך בעיקר מעצמו .
הארמון מסמל את התקווה . אנשים רוצים להשתייך למעמד מסוים , חברה .. אך בעצם מה מונע מהם את זה? הפחדים שלהם.
אדם שמפחד לטעום ,להכיר ולדעת הוא שהשומר עומד על סף שערו . כדי שהאיש יוכל להכנס מבעד לאותם שערים , צריך להכיר את הדרך לשער אחד -ללב שלו .תוך הכרה של חולשותיו , רצונותיו ושאיפותיו , ילמד להתבגר ולהתגבר .

המילה שער מלווה בהמון אופטימיות . כניסה , התחלה חדשה.
ההתחלה של האיש הייתה לסופו .
השומר מייצג סמכות כלשהי , אשר מונעת מהאיש להגיע ליעדו . האם עלינו להפסיד לאותה סמכות מתוקף היותה סמכות עליונה? לא .
רצון והתמדה לא תמיד מספקים .אך זוהי לא סיבה מספיק טובה כדי לוותר טרם עת .

אותו תהליך שעבר האיש בחייו התנהלו תוך מאבק תמידי , הוא נשאר ועמד על שלו . בכך פתח דלת אחרת , לעולם הבא.
כשאדם ממצא את עצמו בחייו , יכול למעשה להמשיך ,לעבור לעולם הבא ללא חרטה .

יום טוב

אם כבר הועלה אשכול זה באוב מעלית הפורום, ארשה לעצמי להוסיף בו כמה מילים.

חוששני שכל הכותבים, שראו פה אתגר להתמודד עמו, שהוא הדרך או עצם הגאולה, פספסו את דכאוניותו הקשה של קפקא, ואת הציניות הקודרת שלו.

בעיני, הסיפור מעביר את המסר שאין טעם להתמודדות.
הכל שרירותי, החוק מתנשא, ואפילו אחרון נציגיו יתיש אותך בעודו מוכן לגזול מידך את כל אשר לך, כולל חייך ותקוותיך, בלא שייתן לך אפילו להתקרב כמלא נימא אל החוק, אשר חשבת שיהיה נגיש לך בכל עת.

החוק בשרירותו אולי יקצה שער רק לך, ואפילו לא ייתן אותו לאף אחד אחר אחריך, אבל כל ימי חייך יהיה שומר המופקד על השער שלא ייתן לך לבוא בו.
סתם דיכאון.

גם אני הקטן מסכים לדברי שובקש. אני רוצה להצביע על סופר נוסף עם אותם מוטיבים ה"ה אלברט קאמו.

28/7/2005
DavidHume: קפקא לאור היהדות

אני מביא פה לעיונכם את הסיפור הבא
An imperial message


The Emperor, so a parable runs, has sent a message to you, the humble subject, the insignificant shadow cowering in the remotest distance before the imperial sun; the Emperor from his deathbed has sent a message to you alone. He has commanded the messenger to kneel down by the bed, and has whispered the message to him; so much store did he lay on it that he ordered the messenger to whisper it back into his ear again. Then by a nod of the head he has confirmed that it is right. Yes, before the assembled spectators of his death--all the obstructing walls have been broken down, and on the spacious and loftily mounting open staircases stand in a ring the great princes of the Empire--before all these he has delivered his message. The messenger immediately sets out on his journey; a powerful, an indefatigable man; now pushing with his right arm, now with his left, he cleaves a way for himself through the throng; if he encounters resistance he points to his breast, where the symbol of the sun glitters; the way is made easier for him than it would be for any other man. But the multitudes are so vast; their numbers have no end. If he could reach the open fields how fast he would fly, and soon doubtless you would hear the welcome hammering of his fists on your door. But instead how vainly does he wear out his strength; still he is only making his way through the chambers of the innermost palace; never will he get to the end of them; and if he succeeded in that nothing would be gained; he must next fight his way down the stair; and if he succeeded in that nothing would be gained; the courts would still have to be crossed; and after the courts the second outer palace; and once more stairs and courts; and once more another palace; and so on for thousands of years; and if at last he should burst through the outermost gate--but never, never can that happen--the imperial capital would lie before him, the center of the world, crammed to bursting with its own sediment. Nobody could fight his way through here with even a message from a dead man. But you sit at your window when evening falls and dream it to yourself.

גם אני מסכימה עם כל מילה שכתב שובקש.
בניגוד ליהדות שהיא אופטימית ביסודה הרי הסיפור הנ"ל הוא ההפך של מסר יהודי.הוא סיפור פסימי ,קודר המלמד שאין שום תגמול על מאמץ,הכל לשווא ואין טעם בנסיונות.