מנהג רחיצה בדם הברית!?

לשון הטור [יו"ד רסה]

בדברים שבין בני מזרח ובין בני מערב בני מזרח מוהלים על המים ונותנים על פניהם ובני מערב מוהלים על העפר מן הדא דכתיב [זכריה ט'] גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו ובישיבה רב כהן צדק במתא מחסיא מנהג למול במים שלוקין ובהם הדס ומיני בשמים ונופל דם המילה על המים ורוחצין בהם כל הנועדים כלומר זה דם הברית שבין המקום לאברהם אבינו איתשל מקמי רב יהודאי גאון מהו למימהל על גבי עפרא ואמר שפיר דמי ובלבד שלא יעשה כן בשבת שלא יביא עפר מהחוץ ונוהגין ע"פ המדרש לעשות כסא לאליהו על שאמר [מלכים א' י"ט] קנא קנאתי לה' כי עברו בריתך בית ישראל א"ל הקב"ה חייך שאין עושין ברית מילה עד שתראה בעיניך מכאן התקינו חכמים לעשות כסא לאליהו שהוא נקרא מלאך הברית

לשון העיטור [שער שלישי נב ב']

ובתשובת מר רב כהן צדק במתא מחסיא מנהג למהול במים שלוקין (עליו) ובהם הדם ובכל מיני בשמים ונופל דם המילה על המים ורוחצין בהם כל הנער כלומר זה דם הברית שבין המקום לאברהם אבינו

(אגב בעיטור מופיע גם שהשאלה לרב יהודה היתה על גבי אפר)

1]מה היה שם בטקס הברית. קשה לי לבטא במילים מה היה קורה בזמנינו אילו ראינו טקס רחיצה בדם.
2]את מי רחצו? את הנער -התינוק, או כולם? במקום אחד ראיתי [איני זוכר היכן] שטוען שזה טעו"ס וחלילה לומר שכך נהגו.
3] הטור מביא ברישא שבני מזרח רחצו פניהם ומה הוסיף במנהג רב כהן צדק? האם רק את זה שהמים היו שלוקים ועם בשמים?
4] מה הענין במים שלוקין?
5]ומה הצורך בהדס?
6] ומהו "כלומר זה דם הברית וכו"

כנראה שהגירסא הנכונה היא בעיטור שרחצו רק את הנער -התינוק.ולכן השתמשו במים שלוקין=חמים כידוע שרוחצין התינוק במים חמים. http://www.daat.ac.il/daat/refua/brite-4.htm

וכך מתבאר גם ענין ההדס והבשמים. פעם היו מורחים על העורלה כמון לריפוי.בבבל אף היו מורחים גללי חמור [אני לא ממציא.] על העורלה. [מנהגי א"י ,יעקב גליס]
במחזור ויטרי מופיע "אק"א הכתוש"(?) ושמן זית. ואולי אלו הבשמים.
בכל אופן זה לא מיישב את הרישא של הטור ,ואף בעיטור שבני מזרח היו רוחצין פניהם.אך שם באמת לא מופיע ענין המים השלוקין וכו.וזו היתה הוספתו של הטור מרב כ"צ.

[ואולי מכאן התפתח המנהג, לברך על הבשמים, של בני עדות המזרח.]

והמבוכה רבה.








הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלעמר

נראה לי שמה שכתבתי זאת הכוונה,ולא שהיו ממצים את כל דם המילה לתוך ספל כדי להתרחץ בדם.בכל זאת זה עדיין לא הבושם החדש של הוגו.

מה שכתבתי כי בגלל שהמעשה נראה כאכזריות היו משימים דם,היינו כיון שזה נראה כאכזריות בעיני מי שאינו מאמין,לכן עושים מעשה להוכיח שבעיננו רצון השם הוא הרחמים .ואם הוא ציוה על המילה אין רחמים יותר מזה.

ובכלל,לא נראה לי שהמדובר הוא באיזה טקס של "כת השטן" הכרוך בתשוקה ולהט אל הדם הניגר מעולל קטן.כולה מעשה סימלי הבא לציין חיבוב מצוה.לא יותר.

לב,

אם זהו רצון ה', מה עניין רחמים או אכזריות לכאן?

אמאשלום

רחמים-כתשובה למי שיטען אכזריות.ולא שאני בא לתאר את רצון השם במידות אנושיות וכפי התפיסה שלי

משהו בסגנון דברי הרמב"ם:

"הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם" (רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה ג )

אני חושב שכוונתי ברורה.

לב

יסלח לי מר ,אבל איני מבין מה הקשר בין מה שנראה כאכזריות לבין מנהג הרחיצה.
ואם למען יתרשם זה שמביט מהצד וחושב שהברית היא אכזרית,
נראה לך שאם יראה את טקס הרחיצה בדם יכרע ברך ויודה שהברית היא רחמנות. ואם משום חיבוב המצוה, שיעשו ריקוד ויזמינו קלרינט מיוחד שמנגן בו לכבוד רבי שמעון בר יוחאי.
דוקא הערתך מיין הבדלה שהוא סגולה, נתנה לי כיון שאולי חשבו שיש בזה סגולה כלשהיא.



הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלמער

לא כדי שיתרשם הרואה הזר,אלא כדי לעבוד על מידותינו אנו ורחנותינו הטבעיים ולבטלם אל מול רחמנות הבורא.וכנ"ל.

דווקא עניין הסגולה לא נראה לי יותר,אלא העניין הפשוט.אם כי,הכל בגדר האפשר.העיקר שאין לראות בזה מנהג אכזריות וטירוף.זאת כל כוונתי.

סוכה לז ע"ב.

במערבא מתנו הכי א"ר חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים א"ר יוסי בר אבין ואיתימא ר' יוסי בר זבילא זאת אומרת שירי מצוה מעכבין את הפורענות שהרי תנופה שירי מצוה היא ועוצרת רוחות וטללים רעים ואמר רבא וכן בלולב

אשר

ישר כח על הציטוט מה שמתחבר לניחושי שהיה זה מין סגולה.ולא משום חיבוב מצוה.
וידוע שיש סגולה נוראה ומעוררת קבס על העורלה, שרק בגלל שרוב הקוראים כאן קוראים אחרי ארוחת הבוקר ,לא אפרטה.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

אם רוצים בכח לייחס דברים שליליים למנהג אבותינו הקדמונים,


קדימה..


נאמר שזה היה שריד מפולחן פרסי אלילי שראה במריחת הדם סוג של הגנה מפני שדים שהיו מצויין בבבל באותה שעה.ואף אם לא יימצא פולחן כזה ממש,אנחנו כבר נמצא איזה קשר קל,

ואת השינויים בין המקור לבין הנעשה בברית מילה,נתלה בחוסר ההשגה של הנוכחים במנהגי הפולחן.

ואז נלך רחוק יותר עד לנביאי הבעל בהר הכרמל,ולמנהג "לא תתגודדו על מת" נמצא לכך גם הסברים מאלפים ,עד ימינו בטכסי השיעים השורטים את עצמם.(ומעניין לציין שזה באותו איזור-בבל ופרס) וכך הלאה.

אבל לעולם חלילה,לא ננסה להבין זאת כזכר ומעשה של חיבוב מצוה,כמו מריחת הדם על משקופי הבתים במצרים.וגם את בדם בריתך שילחתי אסירייך מבור.שדם מילה היה מתערב בדם הפסח,והאדם הוא כבית .

לקעלעמר

על מילת התינוק, "על המים או על העפר", ראה את דברי פרופ' דניאל שפרבר, ב"מנהגי ישראל", חלק ב, עמודים צ-צד.

על מנהגים שונים, וציונים למאמרים, על מנהג אכילת הערלה, כסגולה להפראת עקרות, ראה שם עמודים רצב-רצב.

כשלמדתי בישיבת חב"ד בניו יורק, שמעתי, שהמוהלים החב"דיים, קוברים את הערלות בחצר 770, ומהם צומחים ה"שפיץ חסידים".