רעיון לדוקטורט בתלמוד

אני מחפש רעיון לנושא בדוקטורט בתלמוד.

אשמח אם יש לכם רבותי המלומדים רעיונות...

אורחדש,

התחושה שלי היא שממעטים לעסוק בניתוח שיטתי של הלמדנות המודרנית (כלומר, מר' חיים ואילך), ולא בגלל שאין מה לנתח. גם בפורום זה נאלה בעבר השאלה מדוע אין באקדמיה עיסוק בשיטת הלימוד של ר' שמואל רוזובסקי, למשל.

העיסוק מתחלק לרוב בין מחקר הפיקנטריה בספרות חז"ל (לעתים קרובות תוך 'פרשנות מחודשת' שברור שדבר אין לה עם הטקסט המתפרש והיא באה לשרת אג'נדות מודרניות באמצעות חשיפת 'קולות חבויים'), לבין עיסוק מעמיק וביקורתי בעיקר בספרות חז"ל והגאונים (דומני שלאחרונה גם קצת בראשונים - הלברטל, תא שמע).

לדוגמא, לפני שנים רבות עיינתי בספר של פרופ' דניאל בויארין שניסה להציג שיטת לימוד של אחד הראשונים העלומים בסוגיית 'תגרי לוד' שלצערי גם כותבו העדיף לעבור לאפיקים הפיקנטיים עם הזמן. ניתוח דומה של שיטות לימוד דומיננטיות בעולם התורה במאה-מאתיים שנה האחרונות יהיה לתועלת רבה, ולדעתי גם ימצא מסילות לתוך עולם הישיבות.

ממללא,

ראה בלינק עבודה מעניינת על שיטת בריסק (לא רק בלימוד).

http://www.yutorah.org/_shiurim/%2FTU9%5FLichtenstein%2Epdf

או"ח, יש עשרות רעיונות, השאלה היא מה מעניין אותך?
בנושא המידות שהתורה נדרשת יש מעט מאד עבודה שיטתית.

ביחס למה שממללא הזכיר על שיטות הלימוד המודרניות לא נעשה כמעט דבר (ניתוח לוגי של 'שני דינים', המשמעות של 'חפצא' ו'גברא', ביחס למשמעותם התלמודית בריש נדרים ובראשונים ועוד). היחס בין ר' שמואל לר' חיים ור' שמעון, ובין כל אלו לקצות שנראה כפותח את הדרך ה'משפטנית' בלימוד (באיזה מובן, ומה הגדרתה). מהו פלפול? האם זה רק שם גנאי לשיטות לא נכונות, או שמא יש לו גם תוכן מטריאלי (יש מעט עבודות על כך).
פעם התעורר ויכוח בפורום (לינקי?) על היחס בין ר' חיים ןויטגנשטיין, שלדעתי הוא עמוק ודומה ביותר, ולדעת אחר (אידך גיסא, כמדומני) אין קשר מהותי.
בהמשך לזה: אנלוגיות לא מודעות בין שיטות מחשבה בבית המדרש ובחוץ (קורלציות היסטוריות לא מודעות - האם דטרמיניזם היסטורי, כמו טיעוני 'רוח התקופה' וכדו').
ויש עוד הרבה...



מיכי

אם אתה שאלת את הרב שרלו כבר עניתי לך שם.
ההצעה שלי- הקוים העקרוניים בשיטות אביי ורבא בהלכה כנגזרת מאישיותם כפי שמוגדרת ע"י הרב קוק בעין איה ברכות בקשר להבדל היסודי שהתגלע בין השניים בתשובתם בילדותם לשאלה "למי מברכין" (כן, ניסוח דפוק) עי"ש.

אורח,

נסה להגדיר תחילה מה מעניין אותך. תוכל להסתייע בקריטריונים הבאים (לאו דווקא לפי הסדר הזה):
א) תקופה (משנה, גמרא, גאונים, ראשונים, אחרונים)?
ב) חתך נושא או חתך אישיות?
ג) הלכה או הגות?
ד) גישה היסטורית-חברתית, טקסטואלית, רעיונית?

אם אתה הולך לכיוון חז"ל - מומלץ שתנתח מושגי יסוד (קדושה, טומאה, טהרה, כוונה), או הבחנה בסיסית והשלכותיה (איסורא/ממונא, למשל).

אם אתה נוטה לחתך אישיות - הרי שכמה מעמודי ההלכה לא נחקרו כדבעי. תוכל להתחיל בתנאים ובאמוראים, שבדרך כלל לא ניתחו את גישתם על פי חתך אישיות (למעט הליקוטים הבעייתיים של ד"ר קנוביץ), אבל גם גדולי הראשונים והאחרונים מחכים למחקר נאות. לדידי, יש סבירות גבוהה שתיהנה מאדם שיש לו גם יצירה הלכתית וגם יצירה הגותית (הרמב"ן, הרא"ש, הרשב"א, הר"ן). רק על תכתוב לי את העבודה המיליון ואחת על הרמב"ם.

ועוד יש להאריך טובא. יש לי שפע של רעיונות, רק תן את הכיוון.



אידך גיסא

אני חושב שרוב האפשרויות שהציגו החברים פה אין להם שום תועלת כלל. פילוסופיה מעניינת מעט מאד אנשים. סימנטיקה - פחות, וסימנטיקה של הלכה מעוררת מעט מאד ענין. התועלת בכתיבת מאמר על גישת הלימוד של הגר"ש או הגר"ח או אביי ורבא ספק אם יחכים אותך ובטוח שלא יחכים אף אחד אחר. אלא הוא יהיה גיבוב דברים וגישות וסברות והשערות פורחים באויר. אבני תוהו על אדני בוהו דוגמת חלק ניכר מהכתיבה התלמודית באקדמיה. משא"כ אם תכתוב עבודה היסטורית מוצקה יועיל לך ולבני גילך.

שוטונג,
המטרה היא לכתוב דוקטורט, לא בסט סלר.

ומה רע אם העבודה תהיה גם דוקטורט וגם בסט-סלר?