הארה בברכת "אתה חונן"

רציתי להציע בפני החברים המופלגים דפק"ק, הארה שעלתה בדעתי, בנוסח ברכת 'אתה חונן' שבשמו"ע:

הנה עיניינה של ברכה זו הנו כידוע בקשה על ה'דעת', ולכאורה בזה אינה שונה מכל ברכת בקשה אחרת, כמו 'סלח לנו', 'רפאינו' 'ברך עלינו' וכו', והנה אם נתבונן בנוסח כל ברכות הבקשה האחרות הרי שנמצא כי כולם ללא יוצא מן הכלל פותחות בעניין הבקשה עצמה ללא כל הקדמה אודות טיבו של הא-להים, רפאינו ה' ונרפא, ברך עלינו וכו', אך הנה בברכת 'אתה חונן' אין הברכה פותחת ב'חננו ה בחכמה וכו', ומשום מה ראו לנכון מחברי התפילה לבוא בהקדמה קודם הבקשה, 'אתה חונן לאדם דעת וכו' חננו מאיתך וכו', והתהייה ברורה אודות כך.

הדבר העולה הוא כי ישנו הבדל גדול ועצום בין כל ההשפעות שעליהן מתפלל האדם, להשפעת ה'דעת', כי כל ההשפעות הרי הן השפעות שמשפיע הא-ל כביכול מחוצה לו, ואין אין מאפיינות פוזיטיבית את טיבו של הא-ל, הא-לוהים אינו 'רופא חולים' או 'מברך השנים' וכו' וכו' אלא הוא 'משפיע' השפעה שאנו מזהים כ'רפואה' 'ברכת השנים' וכו', כך שהשפעות אלו אינם קיימות אלא מתוך עולם התארים המוגבל של האדם. ההשפעה היחדיה שהיא בבחינת 'מאי דנפח מדיליה נפח' והרי היא השפעה מיניה וביה, זוהי השפעת ה'דעת' שבה ה'יודע המדע והידוע' מאוחדים באיחוד נפלא שאין למעלה הימנו, ולכך מקדימה הברכה ב'אתה חונן וכו' חננו מאיתך וכו', כי השפעה זו היא היא הדבקות במציאות האלוהות בעצמה, והיא המאפיין הגדול והנפלא של מציאות הא-ל באופן שבו מזדקק אליה האדם בדעתו.

דומני שדי במילים אלו בכדי להאיר את מטבע התפילה בזה, הגם שהנושא עצמו בוודאי שמצריך אריכות רבה ומופלגת.

מיכי.


מנקודת ראותי 'כח' הדעת הנו מציאות גולמית 'היולית' חסרת פשר, כאשר אני מדבר על 'חננו מאיתך חכמה בינה ודעת' (דעה בינה והשכל), הריני מזהה את אותו 'השכל וידוע אותי' שעליו מדבר הנביא ירמיהו, וכפי שמאיר זאת הרמב"ם בסוח"ג של המורה (והערה למסתברא: תקופת ירמיהו גם היא איננה לחלוטין חופפת לתקופה האריסטוטלית במחשבת ישראל, הלא כן? {ואולי עפי"ז יוכח דירמיהו פגש את אריסטו, כדאיתא באגדה}), ולכך אין כל פשר בכוח הדעת, אלא בדעת גופא, כאשר הדבקות בדעת אינה אלא באמצעות הדבקות במושכלות האלוהיות, כאשר כל דבקות בחכמה שאיננה עונה לכתר זה הרי עליו קורא הנביא "אל יתהלל החכם בחכמתו", וזאת באשר חכמה זו איננה עונה על הבקשה של 'חננו מאיתך דעה בינה והשכל'.

גם תקופת דוד המלך ושלמה בנו לא חפפה את התקופה האריסטוטאלית

משלי פרק ג

פסוק ו: בְּכָל-דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ; וְהוּא, יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ.



א וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר. ב אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ. ג וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְו‍ֹתָיו, כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת מֹשֶׁה--לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה, שָׁם.



תוקן על ידי - riv - 07/03/2005 12:30:23

החבוי

בכל הברכות שענינם הווה ותמידי נזכר שבח. [כי א-ל טוב וסלח, כי א-ל גואל חזק אתה, כי א-ל מלך רופא נאמן ורחמן אתה, כי א-ל טוב ומטיב אתה,] ובכולם נזכרת צורת הפניה בלשון נוכח, אתה. השינוי היחיד שיש בנוסח ברכת אתה חונן הוא מיקום מילות השבח - לפני הברכה. אם הבנתי נכון את הארתך, הרי שאין בה ישוב וטעם לשינוי זה. [באותה מידה היה ניתן לנסח את הברכה כך: חננו מאיתך דעה בינה והשכל כי אתה חונן לאדם דעת, או כי מאיתך הדעת, אם הדבר מדגיש יותר את הארתך.]

לכן גם לא נכון לומר שהטעם בשילוב השבח והבקשה בברכה הוא לצד היותה מקשרת בין חלקי התפילה. השילוב קיים גם בברכות האחרות.

דומני שבמפרשי התפילה הקדמונים נמצא ביאור גם לשינוי המיקום, ואיני זוכר בבירור דבריהם.

חסדאי.

אדרבה, לדידך, מתישב הסברי למיקום השבח טוב יותר. [ואגב, אם איני טועה זהו הסבר שראיתי פעם .]

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

חסדאי.

אינני מבין מה כ"כ מורכב בדבריי, ומדוע לא מצאת מענה לתהייה זן אודות ההפרש שקיים בין נוסח שאר הברכות לברכת 'אתה חונן'? העובדה כי מחבר הברכה בחר להציב פתיח זה של 'אתה חונן לאדם וכו'' בראש הברכה עוד קודם שבא לדבר בגוף עניין הברכה, והוא עצם הבקשה על חנינת הדעת, מעידה ע"כ באופן ברור ונהיר, כי ישנו פשר קונקרטי בברכה זו שבשמו באה הבלטה זו אודות כך ש'אתה חונן לאדם דעת וכו', וכן הדגש זה של 'חננו מאיתך וכו'', ודומני שאני בהארתי ניסיתי להציע רעיון שהולם את העולה מתוך נוסח ברכה זו, ולוואי ובעקבות הארה זו ראה מאן דהו אור בברכה זו.