שאון עמים
מדבריך אני למד שאתה מנתח הבדלים בעריכת מסיבה פומבית ומסיק מכאן על מניעיהם של בני אדם.
וזה נראה לי כבלתי מוצדק מבחינה לוגית.
נכון הוא שבני אדם מתחלקים לסוגים לפי יכולתם, אורחות חייהם, בחירותיהם, וגם רמתם בלימוד התורה.
אבל כבר חז"ל לימדונו ש"אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים".
ונכון הוא שניתן לזהות מניעים שונים אצל הלומדים, אך כבר אמרו ש"לעולם ילמד אדם שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
מלבד כל זאת, מסתבר שגם אצל האדם עצמו יש מניעים שונים מדוע ללכת ללימוד הדף היומי. ומסתבר גם שבמשך שבע שנים, הזמן שלוקח להקיף את הש"ס, אדם עשוי להשתנות. אולם מבין כל המניעים האלו, האם לא קיים המניע הראשי, והוא לקיים מצוות תלמוד תורה וללמוד את החלק הקשה והיקר שיש בידינו - לימוד הגמרא?
אל נשכח שזה לימוד שהיה פעם מנת חלקם של מומחים בלבד, והיום הוא נפתח לכל מי שחפץ בכך. ועוד, שהיום גם בישיבות ובכוללים יש המלצה ללמוד דף יומי, כדי להרחיב את הידיעות ולעלות בתורה.
הנושא שהעלית מזמן לדעתי כמה וכמה פיתוחים.
א. מהי מצוות תלמוד תורה?
ב. כיצד יש לקיימנה בזמננו? האם יש הבדל בין אדם לאדם?
ג. מה הערך של לימוד תורה, ומה הן הדרגות של "לשמה" ו"לא לשמה"?
ד. כיצד קריטריונים אלו חלים על לומדי הדף היומי? הן מצד הערכים, והן מבחינה סוציולוגית?
עם זאת, קשה בעיני להצדיק את המשפט החמור שהוצאת על הלומדים באופן גורף, ואדרבה, יהא חלקי עמהם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|