פינה לשונית:כיצד הגיעה האות הא ל'מוהל' ?
.
בדיחה חבוטה מספרת אודות עובר אורח שראה חלון ראווה עמוס בשעונים, וכשנכנס פנימה לרכוש לעצמו שעון, הבהיר לו בעל הבית כי הוא מוהל, ולא שען.
לשאלת התמיהה של הנכנס מדוע הניח שעונים בחלון הראוה, ענה המוהל כיהודי, בתמיהה:
"ומה רצית שאציג בחלון הראווה שלי ?! "
==================================
ברית המילה מוזכרת, מטבע הדברים, פעמים רבות במקורותינו. מהו שורש המלה?
הנה כמה דוגמאות:
"הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר"
"וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם" (שימו לב ל'נ' , לא "ומלתם" )
"וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם"
שלוש הדוגמאות הללו מופיעות כולן בסמיכות, ספר בראשית פרק י"ז. דוגמאות אלו לכאורה עלולות להטעות את הקורא לחשוב כי שורש הפועל הוא נמ"ל . עלולות להטעות.
הבה נמשיך:
בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית.
וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת.
וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם.
כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ.
הציטוט הנ"ל הוא מתוך פרק ה' יהושע. צורת הציווי " מֹל " , צורת העבר " מָל " וו' ההיפוך של " וַיָּמָל " , כל אלו מכוונים לקראת שורש מו"ל , ושימו לב לא רק לצורה, אלא גם להעדר הדגש באות 'מ' .
בנוסף, מי לא זוכר מתהלים את המלים "בשם ה' כי אמילם". כלומר, אכריתם, ושוב – השורש הוא מו"ל (או מי"ל).
==================================
בספרות המשנאית והתלמודית, משמשים הפעלים השונים עם ה'מ' וה'ל' לסירוגין, כולל הצורה "מהול" , ששורשה בודאי הוא מה"ל .
בתנ"ך, השורש מה"ל משמש רק למהילת נוזלים, כמו "סבאך מהול במים" , ושימוש זה, למיטב זכרוני, מופיע בכל התנ"ך פעם אחת בלבד.
אם כן, מהיכן הופיעה האות הא ? היאך השתנה הפועל מ"מל" ל"מהל" ?
הסיבה, לעניות דעתי, למעבר לשימוש בלשון חכמים ב'מהול' במקום ב'נימול', נעוצה בהשפעה ארמית, כמו גם במקור הלא ברור של המלה. אם צורת העבר היא 'מל' , הרי שבחברה הדוברת שפה בה ה'הא' מושמטת במקרים רבים במלים כגון אלו, ולא רק היא אלא גם הא' והע' לעתים (וכך, רבי זעירא נכתב לעתים זירא, ואלעזר נכתב לפעמים לעזר) , יכול לקרות גם מהלך כזה, ובלשון חכמים, מהמשנה והלאה, ה'מהול' מופיע ונפוץ מאד, בשימוש נלווה ל'מל' ונגזרותיו.
תופעה דומה של יצירת שורשים חדשים, היא יצירתו של השורש/הפועל תר"ם שנגזר מהמלה "תרומה" , שהיא עצמה היתה שם הפעולה של המלה "הרים" ששורשה רו"ם. מהביטוי "להרים תרומה" , נבדלה המלה 'תרומה', וממנה, נגזר שורש חדש, תר"ם.
לבחינה מדוקדקת יותר של המקור האטימולוגי והשורש המדוייק, מי שעתותיו וספרו בידיו, יבדוק ב- BDB , ויגלה שגם הוא קובע כי המקור ארמי.
ותשובה לשאלה:
"הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר" . הצורה 'המול' היא ציווי בבניין נפעל, כמו 'הִכָּנס' , וכמו 'הרומו' .
 |
|
|
