|
|
| נשלח ב-29/3/2005 03:11 |
 |
| |
בס"ד ע"י שאדם יוצא מחושיו הטבעיים מגיע להשגות שכליות
חז"ל לא התכוונו שאדם יתהולל בפורים וינהג כקל שבקלים
המהר"ל מפראג זצ"ל מלמדנו להועיל שאין לפרש דברי האגדות שבש"ס כפשוטם,וידוע מדברי הזהר הק' שכל תלמודא על רזין דאורייתא אתמר כלומר שבתלמוד ישנם סודות התורה שחז"ל
הלבישו אותם בלבושים וסיפורים,ועוד ראיתי במפורש לרבנו בעל הסולם האר"י אשלג הלוי זצ"ל שחז"ל לא דיברו כלל על ענייני העוה"ז.ר"ל שבאגדות ישנם רעיונות עמוקים שלא כל אחד יכול לרדת לעומקן,ומכאן יצא הכלל שאין למדין מדבר אגדה.ויש עוד אריכות בדבר אלא שכרגע איני פנוי לעיין בספרים. בברכה הצ' שי בוארון
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2005 03:24 |
|
| |
שי, איך אפשר בכלל להבין אגדתא, אם האמוראים שכחו שהרב'ה אמר להוסיף בס"ד לפני כל אגדתא?
תוקן על ידי - לונג_טורקי - 29/03/2005 3:42:36
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 10:46 |
|
| |
שאלה של ליטבאק (כידוע מעוף הפורח)
מי שהרג את חברו בשוגג ולמחר החיה אותו ע"י נס, חייב גלות או לא?
וכמובן השאלות הקלאסיות על אלמנתו של ההרוג וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 11:05 |
|
| |
בעל, שאלה למעשה, או חידוד בעלמא?
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 11:37 |
|
| |
בעל,
יש צד לומר שלא יהיה חייב גלות מסברא:
כשם שההורג מי שאינו בן קיימא פטור כיוון שבמהותו הוא כבר אינו חי לחלוטין וטמון בו אי-קיום, כך הנהרג ואינו בן מיתה - שהרי התברר דלאו בן מיתה קיימא הוה שחי לאחר מכן - לא יחייב את ההורגו.
אך יש לדון אם מעשה ניסי יכול להוציא מחזקת חיים (=בן קיימא) וחזקת מיתה (=בן מיתה). כאן יש לדון במהותו של נס, האם הוא מעשה על-טבעי, אות תזמון נדיר בדרכי הטבע והדברים עתיקים עד מאד ואכמ"ל.
ויש עוד להמשיך ולהקשות מה דין ההורג נפש ולאחר מכן אחר החיה אותו ע"י נס, האם ההורג שלא נטל חלק בהחייאה יהרג או יגלה?
ועוד יש להקשות מה דינו של הורג נפש בשגגה, והנ"ל קם לתחיה בנס בתחיית המתים (ושמא תחי"ה לא הוי נס).
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 11:42 |
|
| |
אשריכם ישראל שמקימים 'והחדש אשר נהפך להם, בהידור.
השכן
לשאלתך אענה רק אחרי הפדיון.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 11:44 |
|
| |
שכחת לשאול אם העושה כן חייב משום מכשף.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 12:14 |
|
| |
אני לא בכור, אני בן לוי, ואין לי בן בכור
מה לי ולפדיון?
מ...
קשור איכשהו לחמור?
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 12:20 |
|
| |
השכן
תפנה לשכן החסיד ויסביר לך
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 12:26 |
|
| |
פניתי לאיזה קליינע רעבעלע
רצה כסף
פדיון כנראה
זה כמו ללכת לעורך דין
לשלם בשביל לשאול שאלה, ולקבל תשובה שלא חידשה כלום
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 12:30 |
|
| |
הגמרא מביאה פעמים רבות את רב כהנא שנוהג ככהן- ופעמים רבות שלא ככהן
התרוץ ששמעתי משמו של בעל האדרת (אולי בבדיחותא) כמסופר בב"ק ר' יוחנן נתן עינו ברב כהנא והרגו. לאחר מכן החייה אותו.
עד שר' יוחנן הרגו היה כהן בן כהן. אבל כש ר' יוחנן החייה אותו, הרי אז כבר לא היה בן כהן אלא,בן נס. ממילא הוא לא יכל לנהוג ככהן.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 12:38 |
|
| |
(חמור חשב שיפדה עצמו במילה, ונתחייב כליה. אבל אם כולו הפך לבן, אזי טהור הוא והוא הוא חמורו של משיח. והנה חמרא חיורא משכר יותר משאר יינות ולכאורה בא ללמד ונמצא למד, כלומר דאי שתה כהן אל יורה, אא"כ כולו הפך לבן. והוא מטעם שאם כולו הפך לבן אזי כל שומעיו ידעו כי בשיגעון ינהג. והנה נאמר ש"הסוס אסור והחמור אסור" וא"כ קושיא מעיקרא ליתא כי הוא כביעתא בכותחא. אבל כל זה הוא בחינת מרו"ח מר"חתי (בהיפוך אותיות) ומצד האמת חמור אותיות רחו"ם, ואי הוי רחום אז פדיונו פדיון ודבק בבן לוי כדבק באוכל קרבנות, ושוב הוי קדוש מצד כולו לבן הפך קרבן, ולא עליו תלונותיכם כי אם על הלוי. שמא תאמר הלא היה "הנער הלוי" הרי אמר שלמה: "אי לך ארץ שמלכך נער". אבל יש גם "אשריך ארץ שמלכיך בן חורים" ומשום הכי סיים "ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי" ודרשו: בגבורה של תורה ולא בשתי של יין.)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 13:07 |
|
| |
מיכה, שכחת גמרא מפורשת, מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליות ואגוזים, כדי שיהיו התינוקות רגילין לבוא. ובכך מתיישבת הקושיא, שהרי כל ענין הקושיות כדי שישאלו התינוקות.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 14:53 |
|
| |
השאלה מי הם התינוקות. אבל גם קושיא זו ליתא כי התשובות הם כדי שיענו (ואית תינוקות דגרסי: יענו') התינוקות. אבל גם תשובה ליתא שהרי התינוקות אינם יודעין בטיב תשובות וקושיות, וא"כ גם קושיא ליתא, ועל כגון דא נאמר: תולה ארץ על בלימה, ולא כהכופרים האומרים שהיא תלויה על צבים ופילים, והוא ג"כ בחינת תינוקות שעל הבל פיהם העולם עומד, סוף דבר הכל נשמע - כדאמרי אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להישמע - וכיצד? אלא ע"י יין דפורים. והה"ד סוף דבר דהא לעתיד לבוא הכל ייבטל לבד מפורים. ואמאי קרי סוף דבר, אלא בשביל שהוא מביא לאיבוד העולמות ונשכח זכרם, וכיוון שהיין השכיח שוב זכר שכחתם לא יסוף מזרעם, כי יום שכחון אין לשכוח, דהא זכרו כריח דהמלח.
|
|
|
|
|
