מקורות המוסר הרציונלי

אידך

ידידנו מיכי דוגל ב"הוכחות קיום לא קונסטרוקטיביות" . מכיוון שלדעתו העמדה הרלטביסטית/ספקנית/אנליטית שממנה נגזר שאין דרך להתווכח על הנחות יסוד (למעט התערבות במנגנון הפסיכולוגי שמביא את האדם לנקוט בהם) היא אבסורדית (שהרי היא חלה גם על עצמה), הרי שבאמצעות שלילה כפולה נגיע להכרח שיש דרך להתווכח על הנחות יסוד. מהי אותה דרך ? זה כבר לבקש יותר מדי.

ומה דעת כת"ר בנדון?

אידך גיסא

הלב של כבוד תורתי עם מיכי, הראש ,לצערי, יותר לכיוון שלך.

אני רואה את זה כחלק מהסוגיא הכללית של רציונליות (שעליו התווכחנו באשכולנו הנשכח). לענ"ד העלאת הבעיה הזאת היא המשמעות האמיתית של האבן שזרק יום לבור ומאז נלאו כל חכמי חקרי לב להוציאה (ודלא כפרשנים פופולריים שמצמצמים את הכל לערעור על מושג הסיבתיות) , מה שמסתכם במלים שלו במסקנה ש"ההאמנה היא ביתר דיוק פועל של החלק המרגיש בטבענו ולא של החלק החושב". ההכרה (בכל תחום ולא רק במוסר) איננו אלא נתון טבעי כמו העצים והאבנים מסביבנו , הכפוף למנגנון סיבתי משלו (כמו הassociation of ideas לשיטתו של יום). אדם משתכנע במשהו כאשר מתמלאים תנאים מסויימים(שיכולים להיות מורכבים מאד) על הקלט החושי, וזו תוצאה טבעית בדיוק כמו שמדף נשבר אם מעמיסים עליו מספיק דברים.

מיכי מעדיף לכנות את מה שיום מכנה בשם "החלק המרגיש" , בשם הכרה ולדבר על מהלך רטורי שאינו מהלך לוגי אבל גם אינו דמגוגי . השאלה הגדולה נשארת, מה הופך תהליך מסויים המתרחש בטבע ל"הכרה" ומה מבדילה מכל השאר? הלא אין חולק על כך שההכרה הזאת מתווכת על ידי מנגנון טבעי (לפחות בכך שהיא נתפסת על ידינו כרצף מצבים צפיאים) , מנין לנו לחדש שבנוסף יש כאן משהו מעבר לכך? (מהו אותו דבר שיש כאן מעבר לכך?).

חכה, את דעתי בעניין עדיין לא פרשתי. בשורה התחתונה היא יותר קרובה אל הרב מיכי מכפי שהיא נראית. בינתיים אני רק מראיין.

לא הבנתי כיצד אתה קושר את הביקורת בתחום הדסקריפטיבי אל הבעייה בתחום הנורמטיבי. אנא הארך בכך מעט.

אידך גיסא

הקשר הוא בקל וחומר , אם בתחום הדסקריפטיבי , הכל פסיכולוגיע (או סוציולוגיע או גנטיקה או אסטרולוגיה , לא משנה מה) , בתחום הנורמטיבי על אחת כמה וכמה.

לא שאני דוגל בגישה זו, אבל אי אפשר לדחותה בקש .

בענין הכותרת

לענ"ד המקור למוסר ממש אינו רציונאלי, אף שזה נשמע תיאולוגי.

השונות בין אנשים שונים בענין לעולם אינה אלא מה מוסרי ומה לא. אבל כולם מודים שמה שכן מוסרי - מוסרי לנהוג לפיו.

למה? זה כבר לא רציונאלי (נכון שיש המנסים לחלוק על כך, אבל הדיון חייב לפחות לגלוש קצת מתחום ה'רציונאלי'...).

הרשו לי להציג כאן את משנתי בנושא הפילוסופיה של המוסר.

להערכתי המוסר כולל שני כללים בסיסיים:

א. לא תעשה - אל תעשה לשני נזקים בתחומים שאינם שלך, וזה מוסר מחייב. (מעין מה ששנוי עליך אל תעשה לחבירך, וכנראה זו היתה כוונת הילל.)

ב. עשה - שהוא בגדר הטוב הלא מחוייב,(להבדיל מהלא תעשה שהוא מחויב). הוא לתת לשני משאבים חיוביים בלי מחויבות.

מעבר לכך, כל הויכוחים על המוסר, מונעים בעיקר מפרשנות של המציאות, ולא במישור הפילוסופי העקרוני. לדוגמא: השאלה האם צריך ליטול לולב? מבוססת על כך שאכן הבורא ברא את העולם, ואכן ציווה ליטול לולב. ומכיון שקיבלת משהו עליך להחזיר תמורה שוות ערך (מעין הסברא של משתרשי ליה, יש אצלך את הקיום שלך, ששייך לבורא, ולכן עליך לתת תמורתו. והתמורה היא מה שתבחר)

דוגמא נוספת היא שאלת הבגידה, בעצם, זכותו של כל אדם לעשות עם עצמו מה שהוא רוצה. רק מכיון שכשמתחתנים, מונחת איזשוהי התחייבות לאי בגידה, על כן אתה גונב את מה שכבר נתת, שהוא בלעדיות על קיום יחסים. מצד שלישי יתכן שזה בגדר "אסמכתא" ששום אדם אינו מסוגל להתחייב ברצינות על כל חייו, ולכן, השאלה בסופו של דבר מסתכמת בניתוח המציאות: של מה שייך למי, ולאחר מכן מופיע העיקרון של האיסור לקחת משאבים.

מקור המוסר, הוא תחושה ברורה של "רע" ו"טוב", אשר אי אפשר לדעת את מקורו, אבל הוא ודאות זהה כמעט לודאות הקיום.

בכל מקרה, פשוט וברור, שגם מאמינים בתורה חייבים להאמין במחויבות של המוסר, כי אחרת מדוע שלא תצפצף על מה שאלוקים מצווה. או בהגדרה פרוקוטיבית יותר. אם המוסר לא נכון, והוא סתם דמיון, אתה יכול לעשות מה שבא לך, גם אם יש תורה.

הומוסקסואליות, ללא ספק מדובר בשיירים של דתות, ולא במוסר הפשוט. השנאה של דתות להומוסקסואליות מבוססת על כך שקיבלנו כללי שימוש לאיך להנות, ומה לעשות עם ההנאה, וכל שינוי ביעוד, נתפש כ"גניבה" מהבורא,

פורום הקהילה החרדית -לכל מה שיש לך לומר ואין לך איפהhttp://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=12810

תוקן על ידי - לפום_ריהטא - 13/04/2005 9:47:22

יש כאן בין הדיונים דיון מה בכלל מוסריות ומה אינו. בעייני כל שאלה של התנהגות היא שאלה מוסרית, כי כל שניתן לעשותו טוב / רווחי יותר, לא מוסרי לעשותו פחות מכך.

הנכון, הוא מה שהאדם מכוון אליו. האדם מכוון למינימום פגיעה בערכים ולמירב התאמת מעשיו לערכים. שכן סיבה לעשייה או אי עשייה, כאשר זו נבחרת על פי נתונים מחייבת ערכים (כלומר דברים שעלינו לדון ולמוד את ערכם, ואינם כעפרא שלא מעלה ומוריד), והאדם פועל עם נתונים [בלשון רבים סיבות] ומשעה שיש סיבה עליונה יותר מבטלת היא את הסיבה הפחותה ממנה, וממילא מכוון האדם אל המניע העליון.

ומה הם הערכים?

כל דבר שאדם מכיר בדבר הנפגע מפעולה או מקבל תועלת, הוא בעל ערך. במובן שיש להעריך את חשיבותו.


ומהי פגיעה?
כל המשנה דבר ממתכונתו (העליונה - ראה לקמן).


ומהי מתכונת?
כל דבר שאליו הדבר מכוון על פי המציאות. מאכל לאכילה, עיניים למראה וכו'.

ומה הרמה להם דברים מכוונים?
למירב שהם מסוגלים. [שכן העיקרון כולל כל מידה, וככל שהוא מרובה יש לו קיום רב יותר]

זאת משום שפחות מהמירב, נמצא מנצל אנרגיה ואופציה לפחות ממה שכלול בו, ונמצא התחתון כלול בעליון ואין כאן אלא את היעד המירבי ביותר. (למשל אם מתכונת דבר על פי המציאות להביא לנו ממון, הרי שככל שמביא יותר יעודו מתקיים יותר, ופחות ממה שהוא מסוגל כלול, והתוספת מעלה את היעוד אליה)

כיוון שהנ"ל דובר בארוכה בכמה מקומות. אני מקווה שיש כאן רמיזה שאינה כתב סתרים.