|
|
| נשלח ב-10/4/2005 13:45 |
 |
| |
דגים,
פליטת מקלדת קטנה:
את "בקורת התבונה הטהורה" חיבר כידוע קאנט.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2005 15:37 |
|
| |
בוגי.
הבעיה שהעלת היא תחושת רבים. אך היתי מוסיף על ההגדרה "שהם מקדשים את הרובד חברתי מעל הרובד האישי", שהם מחמת הקידוש "משתמשים ברובד האישי למען הרובד החברתי". זאת אומרת שהחברות אצלהם היא כלי ותו לא. זו היא בעיית כל מי שכל מעייניו נתונים להצלחתו החברתית, [לא נדיר למצוא אנשים שנשותיהם המוצלחות הם אך תפאורה חיצונית להם]. שאז כל דבר מנוצל לזה וזה כולל את החברות. הבעיה הזו יכולה להיות קיימת אצל כל אדם מסוג זה, אלא שאצל החרדים ה"בני תיירה" זה קיים בקנה מידה יותר גדול, כיון שהחברה כולה מנווטת לכיוון אחד [להיות "גדולים"] התחרות גדולה וזה תופס מקום על חשבון חברויות.
יש עוד נקודה, שטיפוסים "דתיים" [זהו אב טיפוס הכולל גם אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות] שכל מעיינם הוא בדת כל שלא שייך לדת אינם מתעסקים בו וזה כולל גם חברויות. מדרך הטבע אצל חרדים הטיפוס הזה שכיח יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2005 10:44 |
|
| |
אזורי וחבצי 
לבדד_ישכון
כמובן שלא התכונתי שחברות צריכה להיות מעל ערכי היושר. חברות כזו סיכוייה קלושים שתצליח. נקודת הבעיה עם האדוקים היא שלא ערכי יושר הם מעל החברות אלא ערכי דת כסמכות עליונה מעל הכל ומעל היושר. כשמצב החברות הוא שאחד מוכן למסור את חברו בגלל שאיזה איאטולה או כומר אומר לו לעשות כך ולא מחמת הכרתו האישית שזה צודק (רצון האל ההווייתי), אז הלכה לה החברות שהרי יש 'אחר' (האל המפחיד או/ו דינים מיושנים) הקודמים לחבר.
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 12/04/2005 14:29:21
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2005 10:51 |
|
| |
בס"ד קודם לכל היא ידיעת ה' ודוד המלך אמר בתהלים :
'חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך'.
ואל תתחבר לרשע בפרקי-אבות ,רבנו יונה מפרש אפילו ללמוד
איתו דברי-תורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2005 14:20 |
|
| |
בס"ד בעניין החור בסדין זוהי סתם המצאה על המיגזר הדתי/החרדי שלא קיימת בשום הלכה,אדרבה לפי מ"ש המשנ"ב(סימן ר"מ)יש עניין ששניהם האיש והאשה יהיו ערומים.ומכסים מלמעלה בשמיכה מחמת הצניעות.
הצ' שי בוארון
תוקן על ידי - shay98 - 11/04/2005 14:22:02
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 14:37 |
|
| |
שי
זה לא משנה אם זו הלכה או לא, זה קורה וזה מאפיין את היחס החברי של הציבור הזה. (גם אלה שמקפידים על העירום כדעת הספרים שהבאת, מסוגלים מטבע החברות גם לקחת סדין, אלא שמשום מה הם מעדיפים את הפוסקים האומרים שזו 'מצוה' הנעשית בעירום לעומת המחייבים סדין  . בכל אופן, קיויתי שהמשל הזה יילקח רק כמשל נוקב ולא כחומר להסטת האשכול לנושא שלו. מי שחביב לו הנושא, שיפתח אשכול נפרד.)
חזרה לנושא המקורי:
הבעיה אינה רק בחברות אלא גם ולא פחות ביחס של הורים לילדים. במשפחות האדוקות שהורים יורדים על ילד שמעיז להכניס פירור לחדר שניקו לפסח, לא מבינים שהאל מעדיף את הפירור מאשר את השפלתו של הילד. הרבה משפחות שבן או בת 'יצאו', פשוט מרחיקים אותם לגמרי כמצורעים כי חושבים שזה מה שדורש האל המפחיד ותורתו המיושנת. התוצאות בשטח.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 23:12 |
|
| |
בס"ד
אין זו הדרך לחנך את הילד ביד חזקה אלא 'דרכיה דרכי נעם
וכל נתיבותיה שלום',ההשפלה של הילד תשבור אל רוחו ותשיג
את המטרה הההפוכה שיעשה דווקא ויכניס חמץ לחדר.
לכן יש לדבר בצורה שהילד יבין מבלי לשבור את רוחו.
תוקן על ידי - shay98 - 12/04/2005 23:15:15
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2005 09:17 |
|
| |
יש משהו בדבריו של בוגי, אהבה פירושה - אנחנו ביחד וכל העולם מולינו.
כאשר יש מחויבות עליונה למישהו אחר (במקרה זה, הבורא) הרי יש כאן מישהו שבמובן מסויים של האהבה, עדיף על פני בן הזוג.
להבדיל מערך מוסרי בעלמא, שאינו מחוייבות לשמוע למישהו. אלא מחוייבות לדרך.
זוכרני, שכאשר אהבתינו היתה עזיזא, תמיד פינטזתי שאישתי תעשה איזשהו איסור בשבילי, ראיתי בזה סמל לאהבה אמיתית.
פסיכוטי? אולי, אבל זו העובדה.
פורום הקהילה החרדית -לכל מה שיש לך לומר ואין לך איפהhttp://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=12810
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2005 09:29 |
|
| |
שי
איקון ירוק של הסכמה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
