נישואי בנות שאול

כי שרית,

אני חושבת שאת מצביעה על נקודה מעניינת - האבחנה בין אב למלך.
האם תוכלי (או מישהו אחר יוכל) להרחיב בעניין זה ולהביא מקורות לכך?

זילבר,

הרמב"ם שמע גם שמע, אך מכיוון שהיה צורך בהתייחסות לדיני מלך  קבע הלכות בהתאם לדרך התנהלותם באשר הם מחזיקי כוח השלטון ןהשררה - ובדיוק כדברי ההתראה של שמואל כלפי העם שרצה מלך.- ובכל מקרה, ראוי לציין את מילות הסיכום שלו לאותו פרק ד' אשר בו הוא מפרט ומגדיר את אותם דברי התראה - מסתבר שהרמב"ם מצמצם את אותם הלכות למלך ספציפי זה מלך המשיח ולא סתם מלך באשר הוא מלך.. בעוד שבדברי ההתראה של שמואל הוא מדבר על מלך באשר הוא מלך

"ובכול יהיו מעשיו לשם שמיים, ותהיה מחשבתו ומגמתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים, ולהילחם מלחמות ה'--שאין ממליכין מלך תחילה, אלא לעשות משפט ומלחמה:  שנאמר "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו, ונלחם את מלחמותינו"

נמצא, שממילא אותו המלך ישמור מצוות ולא יעלה על הדעת שהוא ינצל מעמדו לרעה.

_________________

ריב,
 לא התכוונתי לשמואל הרמתי אלא לשמואל האמורא:  "אמר רב יהודה אמר שמואל: כל האמור בפרשת מלך מותר בו. רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם" (סנהדרין כ). רב סבר כדעתך שדברי שמואל הרמתי הם התראה, הרמב"ם פסק כשמואל.
לא הבנתי איך שידכת את פרק ד' לפרק י' שעוסק במשיח, ואין יסוד לדבריך שאלו הלכות מיוחדות למשיח.לפי הרמב"ם בהקדמת חלק המשיח ימות וימלכו בנו ובן בנו אחריו, האם מובטח שכולם "כל מעשיהם יהיו לשם שמיים", ואם לא היכן הם הוצאו מככלל הלכות מלכים? ייתכנו גם מלכים קודמים למשיח שאינם בגדר משיח כי אינם עומדים אינם עומדים בקריטריונים של הרמב"ם כ"יקבץ נדחי ישראל"וכו'. בכלל משיח הוא מושג מעולם האמונה והאגדה,הנפ"מ ההלכתית היחידה לנושא היא הגדרת מי שאינו מאמין במשיח כאפיקורס.מלך לעומת זאת הוא מושג הלכתי. אין דבר כזה "הלכות משיח" אלא רק "הלכות מלכים".

 לסוגיה זאת של נישואי בנות שאול, כדאי לכתוב עוד פסוקים מספר שמואל

ב טז,כ וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם, אֶל-אֲחִיתֹפֶל:  הָבוּ לָכֶם עֵצָה, מַה-נַּעֲשֶׂה.  ב טז,כא וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל, אֶל-אַבְשָׁלֹם, בּוֹא אֶל-פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ, אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת; וְשָׁמַע כָּל-יִשְׂרָאֵל, כִּי-נִבְאַשְׁתָּ אֶת-אָבִיךָ, וְחָזְקוּ, יְדֵי כָּל-אֲשֶׁר אִתָּךְ.  ב טז,כב וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל, עַל-הַגָּג; וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל-פִּלַגְשֵׁי אָבִיו, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל.

אותן נשים של דוד שבא עליהם אבשלום, היה גורלם מר, וכך נאמר בהמשך ספר שמואל

ב כ,ג וַיָּבֹא דָוִד אֶל-בֵּיתוֹ, יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר-נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית-מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם, וַאֲלֵיהֶם לֹא-בָא; וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד-יוֹם מֻתָן, אַלְמְנוּת חַיּוּת. 

השאלה הנשאלת
מדוע מיכל בת שאול לא היה גורלה כגורל אותם נשים, צרורה אלמנה חיה?

תשובה
כלפיה היתה התייחסות של אישה שהופקעו נישואיה במצוות המלך, כך שגם נישואיו של פלטי בן ליש תפסו בה, וגם נישואיו השניים של דוד היו כהוגן.

ואם יאמר האומר, הבת הרי היא ברשות אביה, ובידו להפקיע את נישואיה אם בעלה נטשה, פסוקים מפורשים בספר במדבר מורים, שהבת מרגע נישואיה פקעה מאביה, ושוב לא תשוב לרשותו לעולם.

וכך נאמר בספר במדבר
ל,י וְנֵדֶר אַלְמָנָה, וּגְרוּשָׁה--כֹּל אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, יָקוּם עָלֶיהָ.

הרי שגם אם מת בעלה, היא כבר לא שבה לרשות אביה, והוא אינו יכול להפר את נדריה, מרגע נישואיה אין לו בה שום זכות, והיא ברשות עצמה.

על פי כל הנ"ל, אצל מיכל בת שאול היה חוק מיוחד (הפקעת המלך), שאפשר מצב של נישואין כפולים, והכל היה כהוגן.

***

אצל דוד ובת שבע אשת אוריה, צודק "זילבר" בדיוקו, אין כאן חוק המלך כי אם עוול.

בחוק המלך נאמר
א ח,יג וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.  א ח,יד וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו. 

יש כאן איום על העם מה יוכל המלך לעשות בתוקף יכולתו, וכך עשה דוד, ועוד לקח אשת איש, אבל מעשהו שלא כהוגן. 

גם האמור ב- ואת שדותיכם יקח, הוא שלא כהוגן, מפורסם הוא הסיפור עם אחאב וכרם נבות היזרעלי.