חירות המחשבה מול חוק הקהילה, הילכו יחדיו?

ווטו

אין שום הבדל בין התנהגות למחשבה. לשניהם יש שני חלקים: הפנימי הנסתר (אולי מוטב לענייננו: מוסתר) והחיצוני הגלוי.

במחשבה, הנסתר-מוסתר הוא "חושב" והגלוי הוא "נוקט". 
במעשה, הנסתר-מוסתר הוא הנעשה בחדרי חדרים (בעצם "חושב"), והגלוי הוא הנעשה בכיכר העיר (בעצם "נוקט").
ובכן, המשותף למחשבה ולמעשה, ששניהם דורשים משהו מהאדם, מאמץ מעשי או מאמץ מחשבתי, ובשניהם נעשית הבדלה בין נוקט לחושב. לכן כל זמן שהאדם מתאמץ לצורך נקיטתו, הוא שבוי בידי החוק, ואינו בן חורין לגמרי. גם החושב הרוצה באמת להיטמע בקהילתו ולהרגיש כשווה בין שווים, צריך - לא לוותר על החשיבה, אלא להפגין כלפי חוץ את נקיטתו (זאת כמובן מבלי להסביר את כוונותיו. אם כי גם לא לשקר, הרי הוא ישמח לשתף אחרים במחשבותיו, ולא להשאר אנוס תבונה בודד. שוב לא לשקר! השקר הוא הדבר החמור ביותר שאני מכיר. אינני אומר שהחושבים צריכים לארגן מצעדי גאווה אורתודוכסים "למען שימור המערכת", אלא רק לנסות לאזן, עד כמה שאפשר, את מעשיו ומחשבותיו מול מעשיהם ומחשבותיהם של כולם - לאזן - לא להשוות. וכבר אמרו חז"ל "על בינתך אל תישען". וכמו שאתה דואג למערכת - דע שגם הפוליטיקאים "ההמוניים" יודעים לדאוג למערכת (זאת שלהם לפחות, אבל מערכת היא מערכת בכל צורת הופעה שלה), לפיכך יש להיזהר מללעוג לדרכם). עיין ערך ר' אליעזר, שהתעקש לשמור על מחשבתו ולא לוותר עליה למען הנקיטה והקהילה. (והגדיל רב אחד (מזרוחניק כמובן) לומר לי שר' אליעזר היה גם זקן ממרה) אז ר' אליעזר נודה ותלמידיו הפסיקו לשמוע תורה מפיו. אם אנו רוצים שתורת החושבים תעבור הלאה, חייבים ללכת עם הזרם. לא משום שהזרם הוא האמת, אלא משום שימור הגנים החושבים והגנים של האמת במערכת הכללית!!! איך אמר רבן גמליאל, שעמד בראש המנדים של ר' אליעזר - "שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל!"

עכ"פ אני חושב שהשאלה לא צריכה להיות "חירות המחשבה מול חוק הקהילה, הילכו יחדיו" אלא "חירות המחשבה מול חוק הקהילה - איפה הגבול". ע"פ רוב אני מניח שדווקא החכמים יסכימו לקבל את החוק מאהבה ומרחמים על הטפשים שלוי החוק יטבעו בשחת עשוּ. כמובן אם מישהו יחליט שהוא לא מוכן לשום הגבלה, אז הרוצים בהגבלות יוכלו לדון בזה, אבל זה כבר עניין אחר.