|
|
| נשלח ב-4/4/2006 14:43 |
 |
| |
herbdude פתח אשכול הקשור לנושא הזה:
שלום וברכה!
לפני שנה הפצתי בבתי הכנסת לקראת פסח, דף המכיל השלמה קצרה להגדה, - דרשות על הפסוק "ויביאני
אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת" וגו' - בהתאם למספר יסודות, ובעיקר (אך לא בלבד):
1 - המשנה והרמב"ם כתבו כי יש לדרוש בפרשת ארמי אובד אבי - עד סוף הפרשה
2 - הפיוט "כמה מעלות טובות למקום עלינו!" מסתיים בציון הכניסה לא"י ובנין המקדש
3 - מכל מקום אמרו כי "כל המרבה לספר ביציאת מצרים" וגו'.
מישהו הראה לי כי התקיים דיון בעניין ב"הייד פארק" - כאן:
השנה נפיץ את הדף שוב, בע"ה, ביום ששי הקרוב, ערב שבת הגדול,.
כמו כן ניתן לקרוא חומר רקע על ההשלמה ולהוריד את הדף בקבצי PDF להדפסה בבית מאתר אינטרנט,
שכתובתו
http://www.cc.jct.ac.il/%7Emeschelo/haggada/haggada.html
ההשלמה בנויה בסגנון הדרשות האחרות שבהגדה, על פי דברי חז"ל וקטעים מהתנ"ך.
היא מיועדת לקריאה מיד לפני הפיוט "כמה מעלות טובות למקום עלינו", המשמש פיוט מעבר מסיפור
יציאת מצרים (בסוף הדרשות על הפסוק הרביעי שבפרשת "ארמי אובד אבי") לקריאת ההלל.
בנוסף לדיון שהתקיים כאן לפני שנה, קיבלתי מספר הערות השנה, ומצאתי כי העיסוק בהן הבהיר מספר
היבטים חשובים של הצעת ההשלמה. בינתיים אקצר, אך יש מה להרחיב ולהבהיר - אחרי שהמתעניינים
יקראו את דברי הרקע להשלמה שבאתר הנ"ל.
מובן שאשמח אם משתתפי הדיונים כאן ימצאו טעם בהצעתי, יורידו את העמוד, ידפיסו אותו בבית במספר
המתאים לכל אורחי הסדר, ויקראו את הקטע - אחרי הכנה מתאימה של האורחים. אפשר להוריד את הדף
בצבע ואפשר בשחור-לבן.
אך שלא תהיה טעות: "עצור, כאן חושבים" - אשמח מאד לקבל ביקורת (שלא פוגעת אישית, כמובן)
הערות והשגות. מי שמעוניין בקטע עיוני מעניין לפני שממשיכים בדיון מוזמן לעיין בשו"ת מלמד
להועיל חלק ג' סי' סח - הדברים שם מעירים עיניים, אך - אם לדין, יש מה להשיב.
בברכת חג כשר ושמח!
herbdude
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2006 19:05 |
|
| |
איני מבין מה הבעיה ועל מה המהומה וממה ההתפעלות.
הרי בסיפור יציאת מצרים כל אחד יכול לספר ובלבד שיקיים את המובא בספר המצוות עשה קנז:
"הצווי שנצטוינו לספר ביציאת מצרים...בתחלת הלילה:
א. כפי צחות לשון המספר.
ב. וכל מה שיוסיף בדיבור ובתיאור המצב -
1. בהגדלת מה שעשו בנו והעוול שעשו לנו המצרים,
2. והיאך נפרע לנו ה' מהם,
3. ובהודאה לו יתעלה על כל החסד אשר גמלנו
הרי זה משובח.
הרי כל שנכנס באמור לעיל - הרי זה משובח.
אלא שהואיל ונהגו בהגדה מסוימת, הרי שבסתם מדיני המנהג אין ראוי לחסר ממנה.
וכמו כן להלכה נפסק, שיש להתחיל בגנות ולסיים בשבח.
וכן:
"והוא שידרוש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה" - רמב"ם ז,ד (ונראה שכוונתו לסיום ויביאנו, שלא נהג בגלות, כדי שלא לומר דבר שקר)
"וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח" - רמב"ם שם.
ואם מישהו רוצה לכתוב לו על נייר מבעוד יום, כדי שיקל לו לזכור או שיראה אסטתי או שיהיה לפני המסובין, כל אחד כפי דעתו ברור שאין שום בעיה, ואם חושב שיש לו רעיונות מועילים לאחרים לא גריעי דבריו מכל הצעה נחמדה שמתפרסמת לתועלת עורכי הסדר - תשבצים / פירושים / חידונים /
וכדרך שבכל דבר, ובלבד שיכוון לבו לשמים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2006 00:13 |
|
| |
קודם כל, אני לא רואה בעיה עקרונית בהוספה לנוסח ההגדה.
אני גם מבין את הרצון הזה, שתהיה התייחסות לשינוי הגדול שהתרחש בדורותינו.
יחד עם זה, עם ההוספה הזו אני לא מזדהה. הנושא של חג הפסח הוא זכרון יצ"מ, ולא דברים אחרים, חשובים ככל שיהיו. גם בזמן המקדש, לא מצינו שהזכירו בהגדה את הכניסה לארץ ובניין המקדש.*:namespace prefix = o />
האם גם בחנוכה נוסיף עוד נר, זכר לנצחון על האויבים בימינו?
לי זה מזכיר מסיבת פורים שנכחתי בה בישיבה מסויימת, ששם רקדו עם דגלי ישראל. לא כל חג צריך להפוך ליום העצמאות. לכל חג יש את העניין שלו.
ועוד נקודה - התוספת הזו מדברת כאילו בית המקדש כבר בנוי, מה שלצערנו רחוק מן המציאות.
אך מעבר לכך - ננסה לחשוב מה היה קורה אילו חז"ל בזמן הבית היו מתקנים בהגדה את הפסוק על הארץ ועל המקדש. אם היו עושים כך, היה עלול לקרות, שלאחר החורבן אנשים יפסיקו להגיד את ההגדה ולחגוג את הפסח, שהרי "מה הטעם לספר ביציאת מצרים, בשעה שאת התכלית של היציאה - הכניסה לארץ - כבר אין לנו"? בצורה הזו של ההגדה מודגש, שיש ערך גדול ועצום לעצם היצירה של עם ישראל במובן הגשמי והרוחני ("עבדים היינו... ויוציאנו", "מתחילה עובדי ע"ז... ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו"), ויש קיום לעם ישראל גם במצב של גלות וחורבן.
ויהי רצון שבקרוב נזכה לחג נוסף, על הגאולה השלמה.
תוקן על ידי - ש377 - 05/04/2006 0:41:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2006 07:30 |
|
| |
ש,
לעיקר דבריך אני מסכימה, אם כי לא בהכרח לטעם. אני חושבת שה "ויביאנו" הוא בעקרון לעתיד לבוא, מה גם שטרם התגשם במובנו העמוק. התוספת הספציפית נאה בעיני (במובן האסתטי), אבל מבחינה אידיאולוגית ודתית אני חושבת שהיא מוטעית.
לגבי הסיפא שלך - האם אתה מניח שההגדה היתה קיימת לפני החורבן?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2006 08:11 |
|
| |
ש
דבריך מופלאים ממני, הרי כפי שהראיתי אין שום בעיה להוסיף ובלבד שהדבר יעצים את משמעות החסד שעשה הקב"ה איתנו, והרי לא הוציאנו אלא כדי להכניסנו לארץ, וכבר משה רבינו טען זאת למה יאמרו המצרים ברעה הוציאנו, והוא החסד הגדול שעשה עמנו, וראה מו"נ בבאור הרמב"ם לענין פרשת ארמי אובד אבי, ובחו"ל לא הוסיפו כי היה בזה כשקר.
מעתה, אם אדם דרך הוספת ענין ההכנסה לארץ ישראל מעצים את משמעות נס היציאה ממצרים, שאין עניניו רק סיפור האותות, אלא עיקרו הבנת משמעותו ובכלל זה תוכן החירות.
עלינו לא להפריז על מידותינו מפחד משינויים במקום שאין שום איסור, ולא לפחוד כל הזמן מהרפורמים במקום שאין כל בעיה הלכתית.
ואם אינך יכול לציין לבעיה הלכתית אמיתית אל תטעון בסתם לא נראה לי, אלא עדיף שתסביר לפי אלו פרמטרים ניתן לאדם להוסיף מהוספותיו.
ואף ראה רמב"ם שהבאתי (ובלשונו: עד סופה = ויביאנו - וכן מצאתי שפירש הרב נחום רבינוביץ בספרו יד פשוטה, הרי לך אילן גבוה להיתלות בו)
וכל המוסיף לאסור במקום שמותר, לבסוך שגם היכן שאסור לא ישמעו לו (ע"ע הדיון באקדמות - שם אני מסכים עם דברייך ויש"כ), עלינו להבחין היטב, ולא ישר לעמוד כשמרנים כנגד כל רעיון.
אדרבה, ראה דברי לעיל הבאתי מספר המצוות מהם הפרמטרים וכי אי אפשר להוסיף באופן שישמרו הפרטרים?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2006 09:53 |
|
| |
לאמשלום -
מדוע לא להניח שההגדה היתה קיימת כבר בזמן המקדש? במשנה מופיע תיאור עיקרי הנוסח, ובין השאר מופיעה שם מחלוקת ב"ש וב"ה לגבי ההלל, והם חיו בזמן המקדש.
לכמתעסק -
אני כלל לא חושש מחידוש בנוסח בגלל שמרנות או חשש מן הרפורמים. יש לי בהחלט "קבלות" על חידושים שונים, ואכמ"ל. שתי דוגמאות השייכות לענייננו: ביום העצמאות ויום ירושלים אני מוסיף מעין "על הניסים" בברכת מודים, ובתשעה באב אני משנה את נוסח "נחם" להתאימו למצב שבו ירושלים ב"ה אינה חרבה מבלי בניה (שני הדברים אינם חידושים שלי, אלא של גדולים וטובים ממני). הבעיה שלי היא ספציפית לגבי החידוש הזה, שאני לא מרגיש שהוא מתאים לעניינו של יום. זה הקריטריון מבחינתי. להוסיף בליל הסדר דברים השייכים לגאולה בדורנו, זה בערך (עם הבדל גדול כמובן) כמו הוספות פמיניסטיות, קיבוציות, וכד'. גם מי שמזדהה עם הערכים הללו, צריך למצוא להם את מקומם, ולא להלביש אותם על ליל הסדר, ולשנות את המשמעות שלו. אתה טוען שהכניסה לא"י כן שייכת לעניין יצ"מ, ואני מבין זאת, אך בסופו של דבר זה תלוי בסברה.
צריך לזכור, שבפרשת "ארמי אובד אבי" כן מופיע הפסוק הזה, משום ששם מדובר על מקרא ביכורים, ולזה ודאי ששייך עניין הכניסה לארץ. מה שאין כן בליל הסדר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2006 10:28 |
|
| |
ש,
מחלוקות ב"ש וב"ה התקיימו גם אחרי החורבן.
לטעמי (ונראה לי שהתקיים דיון בנושא ביני לבין ימי באשכול אחר), ההגדה וה"סדר" הם חידוש שלאחר החורבן, וניסיון להתמודד עם חסרונו. מעין ניסיון שלא "לאבד" את חג הפסח כולו בגלל שאין כבר אפשרות להקריב את קרבן הפסח. בדיון ההוא טענתי (גם על סמך חוקרים שונים, ובראשם שמואל ספראי), שהמרכיבים השונים של ה"סדר", כפי שמופיעים בפרק עשירי שם, מגלמים את השינוי/חידוש/מהפכה שלאחר החורבן דוקא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2006 15:10 |
|
| |
ש
כפי שציינת בטוב טעם ודעת, הענין תלוי בסברא, האם האדם רואה קשר בים תכלית ההוצאה שקשורה בביאה לא"י ליציאה עצמה, וכבר ציינתי לסיום דברי הרמב"ם בנוסח ההגדה.
לעניין מקרא ביכורים כיוונתי לרמב"ם ג,לט: "ויש בו ההכרה בחסדי ה' ונעמו, שידע האדם כי מן העבודה שיזכור ימי מצוקתו בזמן שירוח לו, וענין זה מודגש בתורה הרבה וזכרת כי עבד היית, לפי שיש לחוש...לכל מי שנתחנך בעושר...בעיטה והגאווה".
דעת לנבון נקל, כי כשם שמתוך עושר ניתן לשכוח את העוני. לאידך גיסא, מתגדלת אצל המאמין הכרת הטוב כשמעמיד את דרגת החרות / והנחת שזכה להגיע לארצו למול העוני והשיעבוד, ואמר מי שאמר שרק בן חורין באמת יכול להבין באמת מהו שיעבוד, וכל הנסיונות לתלות את החרות רק בחרות רוחנית יסודן בתפישות גלותיות!
|
|
|
|
|
